רצח עם באמצעות גרזן: אחריות פלילית

אשר למצבו הנפשי של הנאשם, טען בא כוחו שאף שאין מדובר בנסיבות שעולות כדי סייג לאחריות פלילית, עדיין מצבו צריך להוות שיקול בקביעת מיתחם הענישה, לרבות העובדה כי הנאשם נוטל כדורים פסיכיאטריים בגין בעיות של אגרסיביות יתר.

ב"כ הנאשם הדגיש כי רוב הפסיקה בעבירות ניסיון רצח באמצעות סכין יפנית שונה לחלוטין מהמקרה הנידון, ולא בכדי 5 מתוך 7 פסקי הדין שהוצגו על ידי המאשימה אינם מדברים על סכין יפנית אלא על סכין.

בית המשפט המחוזי מרכז קבע ביחס לתשע העבירות של ניסיון לרצח מיתחם עונש אחד של 8 עד 15 שנות מאסר, ובהיתחשב בנסיבותיו האישיות, לרבות העידר עבר פלילי ותרומתו החיובית למדינה ולחברה, ולמרות שהמערער לא הודה בערכאה הדיונית, גזר עליו עונש של 10.5 שנות מאסר, ועונשים נלווים לרבות פיצוי למתלונן בסך 40,000 ₪, ובית המשפט העליון דחה הן את העירעור על הכרעת הדין והן את העירעור על גזר הדין.

בע"פ 413/10 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.3.2011), המערער חבט בראשה ובצווארה של אישתו באמצעות גרזן מספר פעמים.

...

בהמשך טיעוניו, ציין ב"כ המאשימה כי לא בכדי נקבע בצידה של עבירה זו עונש חמור של 20 שנות מאסר, והפנה לשורה של פסקי דין, שבהם נגזרו עונשי מאסר ממושכים, אשר יש בהם כדי ללמד על מדיניות ענישה מחמירה של בתי המשפט, כלפי מי שהורשעו בעבירה זו. בהינתן כל האמור לעיל, טען ב"כ המאשימה כי מתחם העונש ההולם בגין מעשיו של הנאשם נע בין 14 ל-18שנות מאסר בפועל.

בסופו של דבר, לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, את הפגיעה החמורה בערך המוגן של קדושת החיים ובערכים נוספים, ולאחר שנתנו דעתנו לרמת הענישה הנוהגת, כפי שהיא עולה בין היתר מפסקי הדין שנזכרו לעיל, אנו סבורים כי מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם דנא צריך להיות בין 10 ל-15 שנות מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

בסופו של יום, לאחר ששקלנו את מכלול נסיבותיו של הנאשם, ואת השיקולים לקולא ולחומרה שפורטו לעיל, ובשים לב לרמת הענישה שנקבעה בנסיבות דומות בפסיקת בית המשפט העליון, החלטנו למקם את עונש המאסר של הנאשם, באמצע מתחם העונש ההולם שקבענו לעיל.

נוכח כל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: 12.5 שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו; 18 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע.

כנגד המבקשת הוגש כתב אישום המייחס לה לכאורה ביצוע שלוש עבירות רצח – לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, עבירה של ניסיון רצח – לפי סעיף 305(1) לחוק ועבירה של פציעה בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 334 + 335(א)(1) + (ב)(2) לחוק.

נטען, כי המבקשת ניגשה למיטותיהם של בנה הקטין ע, ובתה מ, בעודם שוכבים במיטותיהם, העירה אותם, ובאמצעות הגרזן הכתה בצווארם עד למותם.

חוות-דעת פסיכיאטרית מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש והמערך הקהילתי באר-יעקב, נס-ציונה מעיון בחוות הדעת הפסיכיאטרית ביחס לשאלת אחריותה הפלילית של המשיבה, סבורות עורכות חוות הדעת ד"ר קופצ'יק מרינה וד"ר פאינה בר מהמחלקה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר יעקב, כי המשיבה בעת ביצוע המעשים הייתה שרויה במצב דיסוציאטיבי כתוצאה מאי ספיקה על רקע הפרעת אישיות.

באשר לתסקיר שירות המבחן שלא המליץ על שיחרור המבקשת בשל מסוכנותה נטען, כי שירות המבחן לא שלל את החלופה המוצעת בדמות דודה מר עבד אלמועטי ואף תואר על ידי שירות המבחן כאדם רציני המבין את האחריות המוטלת עליו כמפקח, ומבין את ההשלכות של מצבה של המבקשת והמיוחס לה. באשר לצורך בשהייה ופקוח אינטנסיבי נטען, כי בנוסף לדוד עבד אלמועטי, מוצעים בני משפחתה – הוריה, אחיותיה ובעלה, כך שניתן באמצעות הערבים, ליצור מנגנון פקוח מלא ומתמיד עבור המבקשת.

...

לאחר שעיינתי בחוות-הדעת הפסיכיאטרית (של פרופ' אביחי לוי) מצד המבקשת, המצורפת לה גם חוות-הדעת הפסיכולוגית של ד"ר שפיק מסאלחה, אין בחוות-הדעת כדי להוליך למסקנה, כי אין בידי המשיבה ראיות לכאורה, אם כי, יש בהן כדי להשליך על עוצמתן הפחותה של הראיות ביחס לשאלת קיומה של מחלת נפש במועד ביצוע העבירה.

לאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בחוות הדעת הפסיכיאטריות וכן עיינתי בתסקיר שירות המבחן וכן בחנתי את אותם הערבים – בני המשפחה, שנבחנו על ידי שירות המבחן, הגעתי לכלל מסקנה, שלא ניתן באמצעות החלופה שהוצגה כדי להשיג את תכלית המעצר, וזאת הן מהטעמים המצוינים בתסקיר שירות המבחן ביחס לרמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת לכאורה מצד המבקשת לעצמה ולזולתה, והן ביחס לאי יכולתם של הערבים שנבחנו בנסיבות המקרה, לתת מענה הולם לרמת מסוכנות זו, בשל המצב המורכב של המבקשת, כפי שעולה מכלל חוות-הדעת, הן של המבקשת והן של המשיבה.

לצד הטעמים המנויים בתסקיר שירות המבחן, גם התרשמותי מהערבים, שאין לי ספק בדבר נכונותם ורצונם לסייע למבקשת, עדיין לא שוכנעתי שיש ביכולתם לתת מענה הולם שיש בו כדי לאיין את המסוכנות הלכאורית הנשקפת מהמבקשת.

תימוכין למסקנתי זו מוצא דווקא אנוכי בחוות-הדעת הפסיכיאטרית שנערכה על ידי פרופ' עמיחי לוי בעמ' 15 - כמצוין בסעיף 18 לעיל, כך שאין בידם ויכולתם של הערבים לעמוד במבנה המנגנון הפיקוחי ההרמטי וההדוק הכולל השגחה פיזית וטיפול אמבולטורי, וזאת לאחר ששמתי לנגד עיניי את דברי בית המשפט העליון, כי: "לא ניתן לאיין באופן מוחלט כל סיכון והשאלה היא של איזון יחסי בין רמת הסיכון לחובה לשקול חלופת מעצר... חלופת מעצר איננה נועדה אלא ליצור רמה סבירה של ביטחון, להבדיל מוודאות, להשגת מטרות המעצר בדרך אחרת". (ראה בש"פ 6927/09, ובש"פ 266/09) על רקע המתואר לעיל, ולאחר שבחנתי בכובד ראש את מכלול השיקולים הרלוונטיים, הנני מורה על דחיית הבקשה לעיון חוזר.

אלחצרי, בן 23, היה חבר ב'סריאא אלקדס' (פלוגות ירושלים), הזרוע הצבאית של האירגון הגא"פ. דבר מותו פורסם בהרחבה, ובאתר הרישמי של ארגון הגא"פ פורסם בהבלטה כי הפיגוע באלעד, שבוצע ביום 5.5.2022 בו נרצחו שלושה בני אדם באמצעות גרזן, הוא פיגוע נקמה על מותו.

המאשימה הפניתה לפסיקה תומכת, בהתאם להם נקבעו מיתחמי ענישה החל מ- 7 חודשי מאסר ועד 20 חודשים, ובמקרה זה ביקשה לקבוע את המיתחם החל מ- 12 חודשים ועד 24 חודשים, ולהטיל על הנאשמת עונש המצוי בשליש התחתון של המיתחם, נוכח נסיבותיה האישיות, היותה אם לילדים קטנים, נטולת עבר פלילי, אשר נטלה אחריות על המעשים.

...

אופי הפרסומים, ומשך התקופה בה פורסמו, אינם יכולים לבסס אלא את המסקנה כי הנאשמת פעלה בשיקול דעת ומחשבה, ופרסומים אלו נועדו לא רק כדי לבטא את עמדתה כטענת ההגנה, אלא מתוך מטרה ברורה להפיצם.

סבורני, כי בנסיבות המקרה שבפנינו, מתחם העונש ההולם הינו החל ממאסר למשך 8 חודשים ועד 20 חודשים, לצד ענישה נלווית.

סבורני, כי אף בהיותה אם לשני ילדים קטנים, אין מקום כעת להורות על השבתה לריצוי העונש בין כותלי הכלא.

נוכח טעמים אלו אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים: 9 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות.

בחודשים שקדמו לארוע מושא כתב האישום, סבר המערער כי המתלוננת, עמה הייתה לו הכרות מוקדמת, "מלכלכת עליו". המערער שהצטייד בגרזן, דרש מהמתלוננת להכנס לרכבו, ומשסירבה, איים עליה בכך שהניף את הגרזן, וכן היכה אותה באמצעות הגרזן מספר פעמים בראשה, לרבות באזור הרקה.

בת"פ הוכברג נפסק כך: "... כידוע, מצבם הנפשי של אנשים הלוקים במחלות נפש או בהפרעות נפשיות, אינו מצב בינרי, שכולל רק שתי אפשרויות של "אחראי למעשיו" או "שאינו אחראי למעשיו", ואף לא מצב בינרי של "קרבה לסייג לאחריות הפלילי" או "ללא שום הפרעה נפשית", אלא קיים מינעד שלם, ספקטרום רחב, של מצבים נפשיים של נאשמים שהם אמנם אחראים למעשיהם, אך יכולתם להבין את מעשיהם או לשלוט בהתנהגותם מוגבלת במידה כזו או אחרת עקב מחלת הנפש או ההפרעה הנפשית".

בחוות דעתם של מומחי ההגנה פרופ' פניג וד"ר לוי מניחים המומחים "עוגן" לטענת ההגנה בדבר הקשר הסיבתי בין המצב הנפשי של הנאשם לבצוע העבירה: התפתחות ההפרעה הנפשית של הנאשם מגיל צעיר נבעה, בין היתר, מהעדר יציבות, שינויים בדמויות המטפלות והעדר קביעותן, המתיחות הבין־משפחתית, הרצח המזעזע של אמו ושאלת האשם של אביו, וכן הוצאתו של הנאשם מהמסגרות החינוכיות.

...

לסיכום: בהתחשב בכל הנסיבות והשיקולים ופסיקת בתי המשפט קובעים אנו כי מתחם העונש נע בין 13 ל-17 שנות מאסר.

בהתחשב בכל השיקולים, תוך מתן משקל גבוה לנסיבותיו המורכבות של הנאשם, החלטנו למקם את עונשו בחלק התחתון של המתחם.

לפיכך, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 13 שנות מאסר החל מיום המעצר: 18.3.20.

לבסוף, ביחס לעברו הרפואי הבהירה ד"ר שליאפניקוב כי: "הוא טען שבמסגרת קופת חולים קיבל טפול הרגעתי מרופא משפחה. פנינו לאותו רופא מישפחה וקיבלנו ממנו דיווח שהוא קיבל מודאי שזה תרופה שבמינון כמו שהוא קיבל, משתמשים בה בדרך כלל לכיבוי של תופעות לוואי סומטיות הקשורות למצבי חרדה. מטפלים טוב בכאבים שונים בגוף, כמובן על בסיס פסיכולוגי, בסחרחורת. אז הוא קיבל חמישים מיליגרם מודאי, בגלל תלונות על סחרחורת. זה מה שקבלנו". באשר למצבו הנפשי במועד הרלוונטי, קובעת ד"ר שליאפניקוב בפרק הדיון והסיכום של חוות הדעת (ת/1) הנ"ל: "ללא עבר פסיכיאטרי ופלילי ידוע טרם מעצרו הנוכחי. כעת עצור ומואשם בניסיון לרצח אישתו. בבדיקות הפסיכיאטריות בתחילת ההסתכלות הסביר כי תקף את אישתו עקב חשדותיו כי היא בוגדת בו. בהמשך ניסה להציג את תקיפת אישתו כתוצאה מהשפעת ההפרעות בתפיסה. תיאר את 'ההפרעות' באופן לא עקבי, עם פרטים סותרים. בנוסף, ניסה להציג פגיעה קוגניטיבית חמורה, בעיקר, לעת התקיפה. לא נראה אמין בתלונותיו. בהתנהגותו במחלקה לא היה כל מרכיב שהיה מצביע על התנהגות הלוצינטורית". בהמשך לכך, הגיעה ד"ר שליאפניקוב למסקנות כי הנבדק אינו סובל ממחלת נפש אלא מנסה להתחלות במטרה להתנער מאחריות פלילית, וכי גם במועד ביצוע העבירה לא סבל ממחלת נפש, אלא ידע להבחין בין טוב לרע ובין מותר לאסור, ולפיכך היה אחראי למעשיו.

דברים דומים נאמרו גם בע"פ 299/81 הנ"ל, בו הואשם המערער ברצח רעייתו באמצעות גרזן, ויוער, כי בתחילה הואשם המערער בניסיון לרצח, שכן ארוע התקיפה ארע בתאריך 30.05.80, אולם המנוחה נפטרה כשלושה חודשים לאחר מכן, בתאריך 20.08.80, עקב התדרדרות במצבה כתוצאה מסיבוכים שונים (ראו בעמ' 148-149): "עניין הכוונה להמית וההחלטה, המתלווה לכך, הם בתחום צפונות לבו של עושה המעשה. בדרך כלל לא ניתן להגיע אל חקר לבו ואל סוד מחשבותיו של עושה המעשה, אלא על-פי מכלול הנסיבות, המתלוות למעשה (להוציא מקרים בהם הנאשם עצמו חושף את עצמו ומגלה את כוונותיו ואת החלטתו בהודאה מפורשת).

...

לסיכום, במועד שמיעת ההוכחות היו בפני בית המשפט חוות הדעת הפסיכיאטריות הבאות: מטעם התביעה-חוות דעת מב"ן כלא מג"ן (ד"ר שליאפניקוב) מתאריך 25.09.06 (כלולה במסגרת הסימון ת/1); מטעם ההגנה-חוות דעת (ד"ר ליטמן) מתאריך 20.11.06 (סומנה נ/8), וחוות דעת משלימה (ד"ר ליטמן) מתאריך 20.02.07 (סומנה נ/9); ובהתאם להחלטת בית המשפט-חוות דעת הפאנל (ד"ר חברון, ד"ר הירשמן וד"ר בן-אפרים) המתבססת על שתי בדיקות שנערכו בחודש מאי 2007 (סומנה ת/1).

עצם העובדה שבסופו של יום הצליח הצוות הרפואי להציל את חייה של המתלוננת, אינו מקעקע את קיומה של כוונה זו. לסיכום, שוכנעתי כי בנאשם התקיימה כוונת הקטילה, ולא נותר בי כל ספק סביר שיש בו כדי לפעול לטובתו.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, הוכח, למעלה מספק סביר, כי מעשי הנאשם מקיימים את כל יסודותיה של עבירת הניסיון לרצח: מעשיו יצאו מגדר הכנה בלבד (כמובנו של מונח זה בסעיף 25 לחוק); אף שלא הביאו למותה של המתלוננת, היה ביכולתם להביא לכך; בזמן ביצוע המעשים התקיימה בנאשם כוונת הקטילה, במישור השכלי והרגשי כאחד.

דליה גנות, שופטת לסיכום: אנו מרשיעים את הנאשם בעבירה של ניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק.