רצח ושוד: מאסר עולם ועוד 7 שנות מאסר

בית משפט קמא דחה, בהקשר זה, את טענת המערער, כי הירי במתלונן ארע תוך כדי "היתגוששות" בין המנוח למערער, בקובעו כי "בפנינו שני מעשי ירי נפרדים, גם אם התבצעו תוך פרק זמן קצר, במהלך ארוע פיזי אחד". בסופו של יום, השית בית משפט קמא על המערער את העונשים הבאים: עונש של מאסר עולם בגין עבירות הרצח והשוד; 15 שנות מאסר לריצוי בפועל, בגין העבירה של חבלה בכוונה מחמירה, אשר ירוצו, כאמור, במצטבר לעונש מאסר העולם, ובנכוי תקופת מעצרו של המערער, החל מיום 19.11.2009; נוסף על כך, חויב המערער לשלם פיצוי בסכום של 250,000 ₪ לבני מישפחת המנוח ("האלמנה ושלושת הילדים"), וכן פיצוי בסכום זהה למתלונן, אייל קוזינסקי.

על בסיס האמור, סבורני כי בדין גזר בית משפט קמא על המערער עונשים נפרדים ומצטברים, בגין עבירת הרצח ועבירת החבלה בכוונה מחמירה, ולא הוצגו בפנינו טעמים המצדיקים היתערבות בהחלטה זו. עוד יש לציין, בהקשר הנידון, את עברו הפלילי המכביד של המערער, אשר כולל הרשעות בעבירות אלימות וסמים.

...

לאחר עיון בגזר דינו של בית משפט קמא ובטיעוני הצדדים לעניין העונש, הגעתי לידי מסקנה כי המקרה שלפנינו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות, כפי שיפורט להלן.

על בסיס האמור, סבורני כי בדין גזר בית משפט קמא על המערער עונשים נפרדים ומצטברים, בגין עבירת הרצח ועבירת החבלה בכוונה מחמירה, ולא הוצגו בפנינו טעמים המצדיקים התערבות בהחלטה זו. עוד יש לציין, בהקשר הנדון, את עברו הפלילי המכביד של המערער, אשר כולל הרשעות בעבירות אלימות וסמים.

סוף דבר, מהטעמים שפורטו לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור, על כל חלקיו.

על בסיס ממצאים אלו קבע בית המשפט המחוזי כי לא הוכח שעלאא גרם למות המנוח תוך כדי ביצוע עבירת שוד או ניסיון לשוד, ועל כן הוא זוכה מעבירת רצח תוך ביצוע עבירה.

זו שבסעיף קטן (2) חשובה לענייננו: "המעשה נעשה במטרה לאפשר ביצוע עבירה אחרת או להקל את ביצועה, או במטרה להסתיר את ביצועה של עבירה אחרת, או לאפשר המלטות מן הדין לאחר ביצוע העבירה האחרת; לעניין זה, 'עבירה אחרת' – עבירה שעונשה שבע שנות מאסר או יותר". עוד יצוין כי, לפי סעיף 301א(ב), גם אם היתקיימה נסיבה מחמירה, ניתן להרשיע בעבירת הרצח הבסיסית לפי סעיף 300, קרי: ללא חובה להטיל מאסר עולם שאינו קצוב, אם "מנימוקים מיוחדים שיירשמו" ישנן "נסיבות מיוחדות שבשלהן המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד". אבחן סעיף זה בדיון בערעורים על גזר הדין.

למעלה מן הנידרש יצוין כי סעיף 301א(7) קובע נסיבה מחמירה נוספת, המחייבת הטלת מאסר עולם מקום ש"המעשה נעשה באכזריות מיוחדת, או תוך היתעללות גופנית או נפשית בקורבן".

...

לטעמי, יש לדחות את הערעור על עונשו של מוג'אהד.

התוצאה היא שנותרה על כנה הרשעתו של מוג'אהד בעבירה שהעונש עליה הוא מאסר עולם חובה, ומשום כך אין להתערב ברכיב זה. אשר לפיצויים, באין נימוקים לבקשה להפחיתם ומאחר שגם לגוף הדברים מקובלים עליי טעמי בית המשפט המחוזי בעניין זה, אני סבור כי יש להשאיר את החיוב בהם על כנו.

סוף דבר מהטעמים המנויים לעיל אציע לחבריי לדחות את הערעורים על כל חלקיהם.

לפי סעיף 2(א) לחוק "בחוק זה עבירת הסגרה היא כל עבירה שאילו נעברה בישראל דינה מאסר שנה או עונש חמור מזה", העבירות המפורטות בבקשת ההסגרה הן עבירות הסגרה (עבירת ביצוע בצוותא של רצח – עבירה לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה שדינה מאסר עולם, עבירת ביצוע בצוותא של שוד בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, עבירה שהעונש המאקסימאלי הקבוע לצדה הוא עד 20 שנות מאסר ושתי עבירות של כניסה והתפרצות למקום מגורים - עבירה לפי סעיף 406 לחוק העונשין, עבירה שהעונש המאקסימאלי הקבוע לצדה הוא עד 7 שנות מאסר.

אשר לראיות ביחס להתפרצות הראשונה טען ב"כ המשיב, כי המצאות בדל סיגריה עם ד.נ.א התואם למשיב היא הראיה היחידה ומדובר בחפץ נייד, על כן לדבריו בישראל המשיב כלל לא היה עומד לדין ולא היה מורשע על כך. עוד הוסיף וטען, שכדי להעמיד אדם על עבירת רצח או שוד יש להוכיח יסוד נפשי של מודעות, וצפיות לתוצאה של מוות.

...

אשר לראיות ביחס להתפרצות הראשונה טען ב"כ המשיב, כי הימצאות בדל סיגריה עם ד.נ.א התואם למשיב היא הראיה היחידה ומדובר בחפץ נייד, על כן לדבריו בישראל המשיב כלל לא היה עומד לדין ולא היה מורשע על כך. עוד הוסיף וטען, שכדי להעמיד אדם על עבירת רצח או שוד יש להוכיח יסוד נפשי של מודעות, וצפיות לתוצאה של מוות.

כאמור, תכליתו היחידה של הליך ההסגרה היא לברר האם ישנה הצדקה להמשך בירור המקרה בהליך הפלילי במדינה המבקשת, ואני סבורה כי תכלית זו מתקיימת בענייננו.

אני סבורה שראיות אלה מספיקות לסף ראייתי של "אחיזה לאישום", שכן לא מצאתי כי הן חסרות ערך על פניהן.

   סוף דבר אשר על כן, אני מקבלת את העתירה ומכריזה על המשיב בר-הסגרה לגרמניה, בגין העבירות המיוחסות לו בבקשת ההסגרה.

זאת ועוד, המחוקק בחוק התחרות נתן דעתו לחובת הפירסום ברשומות במקומות שהדבר נידרש, ואכן הוראות אחרות בחוק התחרות דורשות במפורש פירסום ברשומות (ראו למשל סעיפים 7(ב), סעיף 14(ג), סעיף 17(ב)(3), סעיף 21(ב) ועוד).

דיון בבקשה לפסילת הודעות הנאשמת בגין אי תעוד חזותי של חקירותיה לטענת הנאשמת יש לפסול את הודעותיה בגין אי תעוד חזותי של חקירותיה בהתאם לסעיף 7(1) בחוק חקירת חשודים, וזאת כיוון שהנאשמת נחקרה בין היתר בחשד לבצוע עבירה לפי סעיף 3(א) בחוק איסור הלבנת הון שדינה עשר שנות מאסר, ללא תעוד חזותי של החקירה.

כך בע"פ 5954/06 סרנצ'וקוב נ' מדינת ישראל (13.10.10), הורשע המערער בעבירות של רצח ושוד מזוין ונדון לעונש של מאסר עולם.

...

לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד עופר מעוז, יש לדחות את בקשת הנאשמת הנסמכת על מצג עובדתי שגוי ומטעה ומנוגדת לדין ולפסיקה.

בית המשפט המחוזי בחיפה, כב' השופט מ' רניאל, קבע כדלקמן: "בהחלטותיי הקודמות לא הכרעתי בשאלה ההסמכה על פי סעיף 109 לחוק מע"מ... בסעיף זה ניתנת סמכות למי שהמנהל הסמיכו לכך לתפוס מידי עוסק טובין... נושא ההסמכה עלה בישיבה קודמת, וכל שהוצג כדי להוכיח את ההסמכה הוא מכתב משנת 99' של מי שנאמר שהוא ראש מס ערך מוסף... לפיו לכל חוקר תהיה הסמכות לפי סעיף 109. בין אם מדובר בהסמכה כללית לכל מי שנושא בתפקיד חוקר ובין אם מדובר בהסמכה לכל מי שבאותו זמן נושא בתפקיד חוקר ובין אם מדובר בהסמכה לאדם נקוב בשם, מדובר בתקנה בת פועל תחיקתי. זאת משום שיש בהסמכה זו על מנת לשנות את זכויותיהם של מספר לא מסוים של אנשים הנחקרים על ידי מס ערך מוסף. תקנה זו חייבת בפרסום ברשומות על פי סעיף 17 לפקודת הפרשנות. לא הוצג פרסום כאמור". לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, שוכנעתי כי אין בהחלטה זו כדי לסייע להגנה.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי לא נפל פגם בחיפוש ובהפקת הפלטים שערכה היחידה החוקרת במכשיר הטלפון הנייד של הנאשמת, שנערכו ללא נוכחות עדים שאינם שוטרים.

סוף דבר לאור המפורט לעיל, סבורני כי הודעותיה של הנאשמת נגבו כדין, וכך גם תוצרי החיפוש בטלפון הנייד של הנאשמת התקבלו כדין.

אשר על-כן, אני קובע כי הראיות – הודעותיה של הנאשמת והתוצרים שהופקו מהטלפון הנייד של הנאשמת, קבילות ואין עילה חוקית לפסול אותן.

אשר לתחולת הרפורמה בעבירות ההמתה – חוק העונשין (תיקון מס' 137), התשע"ט-2019, ס"ח 230 (לעיל ולהלן: הרפורמה בעבירות ההמתה או הרפורמה), בית המשפט המחוזי ציין כי בנסיבות העניין ניתן היה לייחס למערער עבירת רצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף 301א(א) לחוק, בנסיבות סעיפים (1) שעניינו תיכנון או הליך ממשי של שקילה; (2) שעניינו כי המעשה נעשה במטרה לאפשר ביצוע עבירה אחרת או להקל את ביצועה; ו-(7) שעניינו כי המעשה נעשה באכזריות מיוחדת.

עוד צוין כי עונש המאסר בפועל ירוצה חלקו בחופף וחלקו במצטבר לעונש מאסר עולם חובה בגין עבירת הרצח, וזאת לנוכח חומרת העבירות מחד גיסא, והעובדה כי העבירות הן חלק ממסכת מעשים אחת מאידך גיסא.

זאת, בהיתחשב בכך שהעונש המירבי הקבוע בצדן של שתי עבירות אלו זהה – 20 שנות מאסר; ואף בכך שבית המשפט המחוזי ראה לנכון לחפוף חלקית את עונש המאסר בפועל שגזר על המערער בגין עבירת השוד ועבירת הניסיון לרצח לעונש מאסר עולם חובה שגזר עליו בגין רצח המנוח.

...

לפיכך, דינו של הערעור על הכרעת הדין – להידחות.

בצד האמור, הערעור מתקבל במובן זה שתחת הרשעת המערער בעבירת הניסיון לרצח, יש להרשיעו בעבירת חבלה בכוונה מחמירה, כפי שיוחסה לו בכתב האישום.

בנוסף, דין הערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי להידחות כך שהעונש אשר נגזר על המערער יוותר על כנו, על כל רכיביו.