מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

רצח ושוד בדירת אם ובתה בתל אביב

בהליך תיק פשעים חמורים (תפ"ח) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

השופטת א' קלמן-ברום: ביום 22.04.2019 הגיע הנאשם אל דירת המתלוננת והמנוח, ברחוב נווה שאנן בתל אביב, כשבאמתחתו כפפות, אזיקונים וסכין.
בתשובתו המפורטת לכתב האישום מיום 3.6.2020 לא חלק הנאשם על העובדה כי הגיע לדירה מצויד בסכין וכי פגע במנוח ובמתלוננת, אך הכחיש כי הגיע במטרה לרצוח אלא טען שהגיע כדי לבצע שוד, ואז הותקף על ידי המנוח ששלף סכין ונאבק עמו ועם המתלוננת על חייו.
בסיום חקירתו הראשית השיב הנאשם לשאלת בית משפט נוספת: "ש. אתה בן 34, היא אשה בת 62, היא גרה לבד, למה אתה צריך לבוא עם סכין כדי לשדוד אותה? מספיק שתסתכל עליה ותגיד שתיתן לה את הכסף והיא תיתן, ככה זה בסין וככה זה גם כאן.
...
בנסיבות העניין ולאור התוצאה מקובלת עלי עמדת המאשימה כי ניתן היה לייחס לנאשם עבירת רצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף 300א(א) לחוק העונשין על פי הדין החדש.
התוצאה אירית קלמן ברום, שופטת מכל האמור לעיל, אני קובעת בזאת כי המאשימה הוכיחה למעלה מכל ספק סביר כי הנאשם גרם למותו של המנוח בכוונה תחילה, ניסה לגרום למותה של המתלוננת בכוונה תחילה ומשכך יש להרשיעו בעבירות הבאות: רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק הישן; ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין; שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין.
לאור כל האמור לעיל, על דעת כל חברי ההרכב, אנו מרשיעים את הנאשם בעבירות הבאות: רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק הישן; ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין; שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2006 בעליון נפסק כדקלמן:

לפי הנטען בכתב האישום, המנוח, יליד 1925 (להלן: המנוח) התגורר בדירתו בדרך מצדה 51/10 בבאר-שבע ביחד עם המנוחה, חנה בת אליאס גולדברג ילידת 1921 (להלן: המנוחה).
המערער, ביום 13.11.98, נסע ביחד עם שני האחרים מתל-אביב לבאר-שבע והגיעו לדירתם של המנוח והמנוחה והחליפו אצל המנוח דולרים תמורת שקלים, כדי ללמוד את פרטי המקום ולתכנן ביצוע השוד.
בחקירתו במישטרה, הודה המערער, שהיה תיכנון משותף לבצע שוד בדירת המנוחים, אולם לפי גירסתו במישטרה, לא היה תיכנון לבצע רצח והמערער הופתע להווכח בזמן המקרה, כי פורטנוי וקילטון פוגעים במנוחים והורגים אותם.
...
אף לגופו של עניין ולאחר עיון בהודעות המערער ובראיות הנסיבתיות שהובאו בפני בית-המשפט שוכנעתי, כי צדק בית-המשפט המחוזי בקביעתו, כי רצח המנוחים היה במסגרת המעשים המתוכננים מראש שהמערער היה שותף להם ולכן הוא אחראי כמבצע בצוותא.
יפים לעניין זה דברים שנאמרו על-ידי השופט י' קדמי בע"פ 3006/96 ג'ו פרנסיסקו מטיאס נ' מדינת ישראל (לא פורסם): "לאור כל האמור לעיל, רשאי היה ביהמ"ש המחוזי להגיע לכלל מסקנה כי המערער היה נוכח בזירת הרצח - שעה שזה התרחש - לצידו של ג'ואי; ובהעדר הסבר אחר - אמין וסביר - לנוכחות "תמימה" שם, רשאי היה בית המשפט לקבוע כי המערער נושא באחריות לביצוע הרצח כ"שותף" שווה מעמד של ג'ואי, לאמור: כ"מבצע בצוותא", במושגי תיקון 39 לחוק העונשין.
סוף דבר לסיום, ומכל האמור לעיל, אני סבור, כי הראיות מלמדות, שהמערער ביצע ביחד עם חבריו את רצח המנוחים ולמצער הוא צפה בפועל את אפשרות רציחתם של המנוחים במהלך ביצוע השוד.
משהגעתי למסקנה זו, אין עוד מקום לדון בטענות החלופיות שהועלו על-ידי באת-כוח המערער ודין הערעור להידחות, על כל חלקיו.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 1997 בעליון נפסק כדקלמן:

ב) בראשית הוגש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב כתב אישום, בת.פ. 517/91, כנגד מוטי בן-עזרא (להלן: בן-עזרא) באשמת אותו מעשה הרצח.
(1) קיומם של לחצני מצוקה בבית המנוח; (2) קיומם של מטבעות זהב בחזקת המנוח (שרק בנותיו של המנוח ידעו עליהם); [][] [ (3) זמן שהיית "שותפיו" בבית המנוח (הפרטים תואמים ממצאים מזירת הפשע); (4) העובדה שחנקו את המנוח במגבת בנוסף על דקירתו בסכין, אף כי מבט על הגופה לימד על דקירות סכין בלבד; (5) הוא ציין, שסרסור וחגי ("שותפיו") התלוננו על העדר מים חמים בדירת המנוח בהם יכלו לשטוף את הדם מידיהם ומבגדיהם, ואכן דבר זה תואם את העובדה שלא היה למנוח דוד שמש, והוא קימץ להדליק את דוד החשמל; (6) כן סיפר, שלאחר חוזרו מבצוע השוד והרצח ניקה חגי את ידו המגואלת בדם בריפוד של רכבו.
שניים - מרדכי בן עזרא (להלן: בן עזרא) והעותר - הורשעו על-ידי הרכבים שונים של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשוד וברצח המנוח על-יסוד שתי מערכות עובדות שונות.
...
ועל כך אמרתי בחוות-דעתי הראשונה (ע"פ 6251/94 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 45, 125-124: "... אין אנו רשאים להתעלם - לא יהיה זה ראוי כי נתעלם - מהיסוד המוסרי הכרוך בהרשעתו של נאשם; וגם אם נבקש לחמוק ממנו סופו שיגיע עדנו. הנה כי כן, בסופו של ההליך הראציונאלי לבחינתן של חלופות העשויות להקים ספק באשמתו של נאשם; וגם במקום שבית-משפט יאמר אל לבו: כל חלופות אפשריות נעדרות הן, לכאורה, כל משקל של ממש, ומכאן שהתביעה הוכיחה את אשמתו של נאשם מעבר לכל ספק סביר; גם בהגיענו אל תחנת סיום זו, אפשר שקול קטן וחרישי - קול המוסר - יעלה בו בשופט ממצפונו ויאמר לו: אחרי כל אלה 'זה לא זה'. אפשר שקול זה פירושו לא יהיה אלא ספק סביר 'ראציונאלי'. אפשר גם אחרת. בין כך ובין אחרת, שופט לא יוכל להתעלם ממצפונו - אסור לו שיחמוק ממנו - ועל-פי צו לבו יעשה. ובית-משפט שלערעור אף הוא יחליט - בדרכו שלו - כך או אחרת." ועל עניינו של העותר הוספתי ואמרתי (שם, 125): "חלופה העולה כדי ספק סביר לא נמצאה לי. הקול לא עלה בי ולא לחש באוזניי. אני סבור שאשמתו של המערער הוכחה מעבר לספק סביר. אני סבור שיש לדחות את הערעור." האיש הקטן בתוכי, אותו אישון-מצפון השוכן בליבי, לא רגז ולא רטן; נהפוך הוא: הוא הורה אותי הדרך, הוא עודדני בדרכי.
הוספתי ואמרתי, שהמסקנה כי היה זה העותר שרצח את המנוח (בעצמו או עם אחרים), לא זו בלבד שהינה, לכאורה, מסקנה אחת ויחידה, אלא שבענייננו-שלנו צירפו עצמם אלה-אל-אלה כמה וכמה "מעשי-אל" - כטענת העותר - מעשים המביאים אותנו בצירופם אל-עבר האבסורד.
בחנתי ראיות אלו, והיגעתי לכלל מסקנה כי אין באלו כדי לנטוע בליבי ולו תחילתו של ספק בהרשעתו של העותר.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2001 בעליון נפסק כדקלמן:

שני המשיבים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו באשמת רצח, שוד והתפרצות.
אשר לעניינו של המשיב 2, מדגישה המדינה, כי הוא זה שנטל חלק מרכזי בתכנון השוד ובתאום מהלכיו, וכי אין ממש בגירסתו כאילו עזב את זירת הארוע מיד לאחר שנשמעו צעקות מן הדירה, ולאחר שהוברר לו, לטענתו, שאינה ריקה מדייריה.
התוצאה מכל אלה היא שאני נעתר לבקשת המדינה ומאריך את מעצרם של שני המשיבים ב90- ימים נוספים שמניינם מיום 3.9.2001, או עד למתן פסק הדין בת.פ. 1174/00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו - הכל לפי המוקדם יותר.
...
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי ראוי להיעתר לבקשת המדינה.
הטענה כי המשיב 2 לא צפה את השימוש באלימות בעת ביצוע השוד, אינה מתיישבת, לכאורה, עם העובדה שהוא ומרעיו הצטיידו מראש בנייר דביק כדי לכבול את שתי הנשים ולחסום את פיותיהם, דבר שהביא בסופו של דבר למותה של האם.
התוצאה מכל אלה היא שאני נעתר לבקשת המדינה ומאריך את מעצרם של שני המשיבים ב90- ימים נוספים שמניינם מיום 3.9.2001, או עד למתן פסק הדין בת.פ. 1174/00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו - הכל לפי המוקדם יותר.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2007 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

וכך קבע בית המשפט באותה פרשה: "עובדת מציאת טביעת אצבע על גבי העיתון שהיה מונח על שולחן בדירת המנוחה, בעוד שגופת המנוחה נמצאה למרגלות המיטה הזוגית, אין בה כדי להפחית ממשקלה הראייתי של טביעת האצבע ויש, לסברתי, לראותה כטביעה שנמצאה בזירת העבירה. המרחק הפיזי בין השולחן לבין מקום הימצאה של הגופה אינו עולה על מטרים ספורים. למעשה, זירת הרצח הינה חדר השינה של המנוחה, שבו, מעצם היות דירתה דירת חדר, ממוקם גם השולחן שעליו נמצא העתון. יש לזכור שכתמי דם נמצאו גם בחדר האמבטיה, עובדה שיש בה ללמדנו, כי זירת העבירה אינה מצטמצמת אך ורק לרדיוס שבו נמצאה הגופה.
כך בלשונו: "אז הנאשם התחיל לחייך, החל לבעוט באוויר, לא להתייחס אלי, התנהגות מזלזלת. למעשה סירב לשתף פעולה מרגע שהבין שאני לא כל-כך ידידותי כלפיו כמו שחשב. מרגע שחשב שאני שואל שאלות מפלילות, התחיל לא לשתף פעולה ולא לענות לשאלות". העד ביצע פעולות חקירה נוספות בתיק כגון: חקירתו של טוני מלכה אשר התייצב במישטרה ומסר אליבי שנבדק על-ידי המישטרה; הוסיף וציין שהוא עובד ומתגורר באזור הצפון בחיפה, מסר מידע מתי היה באיזור תל-אביב לאחרונה ומידע זה נחקר ואומת, כל זאת בנוסף לעובדה שהתיאור שנימסר על-ידי עדי הראיה לא תאם כלל ועיקר את תאורו של אותו מלכה שצבע שיערו היה בלונד.
דיון והכרעה ההכרעה בתיק זה נסובה כל כולה סביב אותה ראייה נסיבתית בדמות טביעות אצבע של הנאשם שנתפסו על גבי אותו גזר עתון שעטף את זר הפרחים שהובא ע"י אחד השודדים והושאר בדירת המתלוננים לאחר שהשודדים עזבו את דירת המתלוננים, עקב הצעקות והמהומה שהקימה בתה של המתלוננת, שהצליחה להשתחרר מכבליה, יצאה את דלת חדרה לעבר המרפסת וצעקה לעבר שכניה והזעיקה אותם לעזרה.
...
העדה שללה את הנחתו של הסניגור, שהיעדר מעתק שמתאים לכרית כף יד צריך להוביל למסקנה שהנאשם לא החזיק בזר הפרחים או כן החזיק בו, כאשר בתשובתה היא ציינה שזה יכול להיות אצבע ויכול להיות כף יד. ח.עת/12 פקד רונן סולמה העד הוא ראש משרד החקירות במשטרת מסובים ששימש כקצין אחראי על החקירה.
החקירה לא היתה מגמתית, ולא כוונה להביא להרשעת הנאשם, אך למרבה הצער, דווקא התנהגות הנאשם, הימלטותו מהדין, שקריו הבוטים, גירסתו הבלתי סבירה בעליל, השינוי בגרסה זו חדשות לבקרים, הכל עפ"י רצונו להיטיב עם עצמו ולהתאים את גירסתו עם הראיות המוטחות בו – דווקא אלה ורק אלה הם שהביאו אותי למסקנה שמדובר בנאשם שלא רק שלא הרים את הנטל שמוטל עליו אלא כל גירסתו היא גירסת כזב שאין בינה ובין האמת ולא כלום.
סופו של דבר, מצאתי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום: קשירת קשר לביצוע פשע (שוד בנסיבות מחמירות), נסיון שוד בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות והחזקת נשק בלא רשות, הכל כמפורט בכתב האישום.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו