רצח ואינוס: ערעור על פסק דין מחוזי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 321/16 ע"פ 440/16 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופטת ע' ברון המערער בע"פ 321/16: אברהם טלה נ ג ד המשיבות בע"פ 321/16: 1. מדינת ישראל 2. פלונית המערערת בע"פ 440/16: 3. פלונית מדינת ישראל נ ג ד המשיב בע"פ 440/16: אברהם טלה ערעור על הכרעת הדין מיום 27.10.2015 ושני ערעורים על גזר הדין מיום 2.12.2015 של בית המשפט המחוזי בנצרת בתפ"ח 5000-08-14 שניתנו על ידי כב' סגן הנשיא ת' כתילי וכב' השופטים א' קולה וד' צרפתי תאריך הישיבה: כ"ד באדר התשע"ז (22.3.2017) בשם המערער בע"פ 321/16 והמשיב בע"פ 440/16: עו"ד ליאור אשכנזי בשם המשיבות בע"פ 321/16 והמערערת בע"פ 440/16: עו"ד לינור בן אוליאל פסק-דין

השופט צ' זילברטל: שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ת' כתילי וכב' השופטים א' קולה ו-ד' צרפתי) בתפ"ח 5000-08-14 בגדריו הורשע המערער בע"פ 321/16 (להלן: המערער) בהריגה, בגרימת חבלה בכוונה מחמירה, בכניסה למקום מגורים במטרה לבצע גניבה ובהחזקת סם מסוכן, וביום 2.12.2015 הושת עליו עונש של שבע שנות מאסר בפועל (שתחילתם ביום מעצרו – 23.7.2014), מאסר על תנאי, ופצוי למשפחת המנוח בסך 80,000 ש"ח, לתשלום בשלושים תשלומים חודשיים, החל מיום 1.1.2016.

לאחר שמיעת הראיות, זיכה בית המשפט המחוזי את המערער מעבירת הרצח, מעבירת האינוס, ומעבירת ההתפרצות, והרשיע אותו בהריגה, חבלה בכוונה מחמירה, כניסה למקום מגורים כדי לבצע גניבה, ובהחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית.

...

לסיכום: עונשי המאסר שנגזרו על המערער נותרים בעינם ללא שינוי.

בנסיבות, מצאנו לנכון לשנות את פריסת תשלום הפיצוי באופן שעיקר הסכום ישולם לאחר שחרור המערער ממאסרו.

לפיכך אנו מורים שהמערער יחל בתשלום הפיצוי ביום 1.5.2017 באופן שישלם בכל 1 לכל חודש ועד לשחרורו ממאסר סך של 500 ש"ח, ולאחר שחרורו ממאסר ועד לתשלום מלוא הפיצוי ישלם 2,000 ש"ח לחודש.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6281/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: ניקולאי דורושב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע בתפ"ח 1134/09 שניתן ביום 06.06.2012 על ידי כבוד השופטים ר' אבידע, ח' סלוטקי ומ' לוי תאריך הישיבה: י"ט באדר א התשע"ד (19.02.2014) בשם המערער: עו"ד דוד ירון ועו"ד אורטל גרנות-גבאי בשם המשיבה: עו"ד מאיה חדד פסק-דין

על המערער נגזר מאסר עולם בגין עבירת הרצח ועשר שנות מאסר בגין עבירת האינוס, בחפיפה של מחצית מהעונש בגין עבירת האינוס, בהיתחשב בכך שהמערער הוא שהוביל את החוקרים לגופת המנוחה, כפי שיפורט בהמשך.

...

בית משפט קמא בחן את השאלה הכיצד ממצאים אלה מתיישבים עם המסקנה לפיה מותה של המנוחה נגרם מחנק במכונית.

לפיכך, אין מקום להפחית את עונש המאסר שהושת על המערער בגין עבירה זו. יפים לענייננו דברי השופט חשין (כתוארו אז) בע"פ 6531/01 קוזירוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(3) 562, 571 (2003): "...ואולם הלכות שנקבעו תלמדנה אותנו כי עבירות חמורות, עבירות שבוצעו בנסיבות קשות, עבירות שבוצעו בברוטליות, עבירות הפוגעות באינטרסים יקרים לחברה – אלה עשויות – באשר הן – להצדיק ענישה מצטברת על מי שהורשע בדינו. והכול כמובן בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה". סופו של דבר, שמלכתחילה לא היה ממש בהגנתו של המערער, ואין ממש גם בערעור.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור.

אף אני סבורה כי במקרה זה לא נדרשת הכרעה בטענות שעניינן המועד המדויק שבו הפך המערער לחשוד והשלכתן על המעמד הראייתי של הגרסה שנגבתה ממנו.

באף שלב של המעשים הוא לא נהג כמי שמתעורר בו זיק אנושי של חרטה או חמלה ביחס לנערה הצעירה, שבה התעלל, ובסופו של דבר חמס את חייה בשורה של פעולות חסרות רחם.

תאריך הישיבה: כ"ח בסיון התשע"ט (1.7.2019) בשם המערערים: עו"ד איתי מק בשם המשיבים: עו"ד הדס ערן ][]פסק-דין ]השופט נ' סולברג: ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 23.7.2018 בעת"מ 58277-12-16 (השופט א' אברבנאל), בגדריו נדחתה עתירה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק), שעניינה במסמכים הנוגעים למצב זכויות האדם באריתריאה ולמגעים מדיניים בינה לבין ישראל.

הודגש, כי לפי דוח הנציב, בכירים בהנהגת המדינה אחראים לבצוע פשעים נגד האנושות באוכלוסיה, ובהם שיעבוד אזרחים, מעצרים שרירותיים, 'העלמות', ענויים, אונס ורצח של אזרחים.

...

בשולי הדברים אציין, כי דין הטענה לפיה עצם קיומם של יחסים דיפלומטיים עם אריתריאה איננו לגיטימי, ולפיכך השמירה על יחסים אלו איננה שיקול רלבנטי – להידחות.

לפיכך, הטענה מניחה את המבוקש, ודינה להידחות.

אני מסכימה אפוא עם חברי השופט נ' סולברג כי דין הערעור להידחות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1900/18 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ המערער: אברהם ילמה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר-שבע (כב' השופטים נ' זלוצובר סג"נ, י' רז-לוי, ש' פרידלנדר) מיום 22.1.2018 בתפ"ח 21904-01-15 תאריך הישיבה: ט"ז באלול התשע"ט (16.9.2019) בשם המערער: עו"ד טל ענר בשם המשיבה: עו"ד טל (אדיר) כהן ][]פסק-דין

]השופט ד' מינץ ] לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים נ' זלוצובר סג"נ, י' רז-לוי, ש' פרידלנדר) בתפ"ח 21904-01-15 מיום 22.1.2018, במסגרתו הורשע המערער ברצח בכוונת תחילה ואינוס, ונדון למאסר עולם ו-16 שנות מאסר נוספות תוך הפעלת שנת מאסר על תנאי במצטבר, וחויב בתשלום פיצוי למשפחת המנוחה.

...

באשר לאישום בעבירת מעשה סדום, נקבע שלא נמצא זרע בפיה של המנוחה ובהיעדר ראיה אחרת לקיומו של מין אוראלי מלבד גרסתו של המערער שנמצאה לא מהימנה, לא ניתן להרשיעו בעבירה זו. הצדדים לא טענו בסיכומיהם לאפשרות הרשעה ברצח לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), שעניינו רצח במזיד תוך ביצוע עבירה אחרת, על אף שעבירה זו יוחסה למערער בכתב האישום, ולכן הוא לא הורשע בעבירה זו. עם זאת, ציין בית המשפט כי לו היה נדרש לכך היה מגיע למסקנה כי התקיימו יסודות עבירת הרצח גם לפי סעיף זה. לאור כל האמור, המערער הורשע בעבירה של רצח בכוונת תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, ובעבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, וזוכה מעבירה של מעשה סדום.

טענת המערער היא כי אין להחמיר אתו פעם נוספת ובמצטבר בעת ענישתו על האינוס בשל האלימות שביצע, לאחר שכבר הוטל עליו עונש מאסר עולם בגין הרצח בשל אותם מעשים אלימים, ולפיכך יש להפחית מהעונש שהוטל עליו בגין עבירה זו. אינני מקבל טענה זו. מעשי האלימות שבוצעו במהלך האינוס מצדיקים מענה גמולי נפרד מהעונש על מעשה הרצח לבדו.

על כן, מבלי שיש בכך כדי להפחית מחומרתם של אותם מעשים, מצאנו לנכון להורות ולו במקצת על חפיפה מסוימת של העונשים שהוטלו על המערער.

במאמר מוסגר יצוין כי אך לאחרונה נכנס לתוקף חוק העונשין (תיקון מס' 137), התשע"ט-2019, במסגרתו נוספה העבירה שבסעיף 301א לחוק אשר כותרתו "רצח בנסיבות מחמירות". הסעיף מונה נסיבות שבהתקיימותן העונש שעל בית משפט להשית על נאשם מורשע הינו "מאסר עולם ועונש זה בלבד". היחס בין הרשעה לפי סעיף 301א לחוק העונשין בגין "רצח בנסיבות מחמירות", לבין קביעה בגזר הדין לפי סעיף 30ב לחוק שחרור על תנאי שהרצח בוצע "בנסיבות חריגות בחומרתן" טרם נדון.

בפניי ערעור על פסק דין מיום 4.9.23 של בית המשפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת מ' קראוס), אשר ניתן במסגרת ה"ט 300-09-23, ולפיו נדחתה בקשת המערערים למתן צו הרחקה וצו מעצר כנגד המשיב, כמו גם בקשתם כי בית המשפט יורה על אישפוז המשיב באישפוז פסיכיאטרי כפוי (להלן: "פסק הדין").

מאז אותה פניה המערער לא חדל מהטרדתו, גורם לו למתח נפשי בטענות שאין להן כל יסוד, מוציא דיבתו רעה תוך העלאת טענות משוללות כל בסיס (ובכללן, כי הוא (המשיב) סובל מבעיות פסיכיאטריות, או כי הוא "אונס, רוצח או מבתר גופות").

טענות הצדדים בעירעור טענות המערערים לטענת המערערים יש לבטל את פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט קמא, ובתוך כך להורות על מתן צו הרחקה של 100 מטרים מהמערערים, מבני משפחתם ובאי ביתם; לדיווח לפסיכיאטר המחוזי על היתנהגותו של המשיב; ולהפנות את המשיב לבחינה פסיכיאטרית.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור על נספחיו, בהודעת המערער בדבר נחיצות הכרעה בערעור (הודעה מיום 18.9.2023) ובתשובה לערעור שהגיש המשיב, מצאתי כי דין הערעור להידחות מכוח הוראת תקנה 138 (א) (5) לתקנות סדר הדין האזרחי.

לעניין זה אוסיף, כי הבקשה הוגשה על יסוד אירוע מסוים, אירוע במסגרתו טענו המערערים בבקשתם כי המשיב יצא מביתו כשבידו סכין או דוקרן "במטרה לדקור" את בן זוגה של אם המערערת ובאופן מסכן חיים; אלא שבן זוגה של אם המערערת, אשר העיד בפני בית המשפט קמא, העיד כי לא ראה סכין בידי המשיב אך ראה שהמשיב "יצא עם כלי" ו- היה "במוד מסוכן" (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון שור' 22-25) ואיני מקבלת את עמדת המערערים (שנטענה לראשונה בהודעת הערעור) לפיה יש לראות בעדות זו כחוות דעת מומחה לאור היותו של בן זוגה של אם המערערת קצין משטרה בדימוס.

משנדחה הערעור לאחר שנדרש המשיב להגיש תשובה מטעמו וזאת על אף שניתנה למערערים ההזדמנות לשקול את הצורך בערעור לאור שינוי הנסיבות, מצאתי לחיים אף בהוצאות הערעור בסך כולל של 3,500 ₪.