רצח אכזרי ללא מניע - ערעור על חומרת העונש

בית המשפט, בשקלול זהיר וקפדני של השיקולים לקולא ולחומרה, ראה להטיל על המערער עונש מאסר ממשי בתורת היוזם העקרי של העבירות ובעל המניע לביצוען, ולאור האכזריות הרבה שאפיינה את מעשיו.

המדובר באירוע עברייני חמור ואכזרי ביותר, אשר רק בנס לא נסתיים בקפוח חייו של המתלונן - תוצאה שאפשר שהיתה גוררת את האשמת המערער בעבירה החמורה מכל – רצח אדם בכוונה תחילה.

...

שקלנו את טיעוני הצדדים על רקע נסיבותיו של המקרה שלפנינו, ובאנו לכלל מסקנה כי אין להתערב בגזר הדין כפי שהוטל בידי בית המשפט קמא.

לא מצאנו כי בית המשפט חרג בשיקוליו ובאיזונים הפנימיים בהם נקט מענישה סבירה באופן המצדיק התערבותנו.

בנסיבות אלה, אין בידנו להתערב בעונש שנגזר, ואנו דוחים את הערעור.

]השופטת א' חיות: המערערת הורשעה בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' ס' הנשיא ח' פיזם והשופטים א' רזי וש' שטמר) בעבירות של מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114 לחוק העונשין, תשל"ז-1979 (להלן: חוק העונשין); קשירת קשר לרצח לפי סעיפים 300 ו-499 לחוק העונשין; סיוע לאויב במילחמה לפי סעיף 99 לחוק העונשין; חפוי לפי סעיפים 95 ו-99 לחוק העונשין; תמיכה באירגון טרוריסטי לפי סעיף 4 לפקודת מניעת טירור תש"ח-1948 ומתן שירות להתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 85(ג) לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945.

מרדאווי שהיה מעורב בשורה של פעולות טירור אכזריות שבהן קופחו חיי אדם הורשע ב-21 מעשי רצח ונדון ל-21 מאסרי עולם.

המערערת טוענת כי קשריה עם מרדאווי וסאנורי לא נבעו ממניעים אידאולוגיים אלא היו פרי של ניצול מצוקה כספית ונפשית אליה נקלעה באותה התקופה.

עוד טוענת המשיבה כי העונש שהושת על המערערת הוא אכן חמור, אך יש לו הצדקה מלאה בנסיבות העניין והוא משקף כראוי את רמת הענישה המקובלת בגין עבירות מן הסוג שבביצוען הורשעה, בהדגישה כי העונש המקסימלי בגין עבירות אלה הנו מאסר עולם או מיתה.

...

לאחר שבחנו את מכלול נסיבות העניין הגענו לידי מסקנה כי יש מקום להפחית במידת מה מן העונש שהוטל על המערערת ולהעמידו על חמש-עשרה שנות מאסר בפועל תחת שבע-עשרה שנות מאסר שגזר עליה בית המשפט המחוזי.

סיכומו של דבר, אנו מזכים את המערערת מעבירת החיפוי שבה הורשעה ומפחיתים את עונש המאסר בפועל שהושת עליה באופן שיעמוד על חמש-עשרה שנים.

אין מדובר בעניינינו בעובר אורח תמים שנקלע במקרה לזירה, או במי שלא היתקיים אצלו היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירה של סיוע במחדל (ראו, בהקשר זה, מרים גור-אריה "חובה פלילית למנוע פשע – אימתי מוצדקת" מחקרי משפט יז 355, 381 (2002), שם מציינת המחברת, כי בנגוד למקרים המצדיקים הרשעה בעבירה של אי מניעת פשע, "...ייתכנו מקרים שבהם מי שנימנע מלדווח על מזימותיו של אחר עשה זאת מתוך הזדהות עם מניעיו של האחר. אם ההזדהות גם מלווה בעידודו של הזומם, הטיפול העונשי בה ייעשה במסגרת דיני השותפות, המאפשרים להטיל אחריות פלילית גם על סיוע רוחני" [ההדגשה הוספה – א' ג'].

העירעור על גזר הדין המערערת מלינה על חומרת העונש שהוטל עליה.

עוד היתייחס בית המשפט לאופן האכזרי של ביצוע הרצח.

אם בוחנים את מעורבותו של כל אחד מהם; אם לוקחים בחשבון שהמערערת לא ידעה מראש על כוונתו של כהן לרצוח את המנוחה; ואם מתחשבים בכך שתרומתה של המערערת לבצוע הרצח באה לידי ביטוי בכך שעמדה באפס מעשה ולא סייעה באופן אקטיבי להשלמת הבצוע, דעתי היא כי יש להקל עם המערערת ולהעמיד את עונש המאסר בפועל שהוטל עליה על תשע שנים ושישה חודשים.

...

בית משפט קמא עמד ובצדק על מכלול הנסיבות המצדיקות להחמיר עם המערערת, אך מן העבר השני לא ניתן לדעתי די משקל לנסיבות ביצוע העבירה ולעובדה שהמערערת הורשעה בסופו של דבר, בסיוע לרצח במחדל.

ודוקו, ההפחתה בעונשה של המערערת באה, בסופו של דבר, בעיקר בהתחשב בעונש שהוטל על כהן.

באשר לעבירה של אי מניעת פשע, אמרתי שם (פסקה ב(1)), כי אם יהיו יושבי הארץ "פטורים כשלושת הקופים הנודעים מראות, משמוע ומדבר, והתוצאה היא כי הזולת יירצח, ייאנס, יישדד ורכושו יינטל ממנו או יהיו פשעי שחיתות בכסות זו, תוך מתן 'זכות השתיקה' מסביב – לא אל שכמותה פיללו המתפללים לאורך הדורות 'ותחזינה עינינו בשובך לציון' ומייסדי המדינה". דעתי זו לא נשתנתה, אך אין הדבר נחוץ להכרעה בתוצאה שאליה הגענו.

]השופטת א' חיות: המערערת הורשעה בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' ס' הנשיא ח' פיזם והשופטים א' רזי וש' שטמר) בעבירות של מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114 לחוק העונשין, תשל"ז-1979 (להלן: חוק העונשין); קשירת קשר לרצח לפי סעיפים 300 ו-499 לחוק העונשין; סיוע לאויב במילחמה לפי סעיף 99 לחוק העונשין; חפוי לפי סעיפים 95 ו-99 לחוק העונשין; תמיכה באירגון טרוריסטי לפי סעיף 4 לפקודת מניעת טירור תש"ח-1948 ומתן שירות להתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 85(ג) לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945.

מרדאווי שהיה מעורב בשורה של פעולות טירור אכזריות שבהן קופחו חיי אדם הורשע ב-21 מעשי רצח ונדון ל-21 מאסרי עולם.

המערערת טוענת כי קשריה עם מרדאווי וסאנורי לא נבעו ממניעים אידאולוגיים אלא היו פרי של ניצול מצוקה כספית ונפשית אליה נקלעה באותה התקופה.

עוד טוענת המשיבה כי העונש שהושת על המערערת הוא אכן חמור, אך יש לו הצדקה מלאה בנסיבות העניין והוא משקף כראוי את רמת הענישה המקובלת בגין עבירות מן הסוג שבביצוען הורשעה, בהדגישה כי העונש המקסימלי בגין עבירות אלה הנו מאסר עולם או מיתה.

...

לאחר שבחנו את מכלול נסיבות העניין הגענו לידי מסקנה כי יש מקום להפחית במידת מה מן העונש שהוטל על המערערת ולהעמידו על חמש-עשרה שנות מאסר בפועל תחת שבע-עשרה שנות מאסר שגזר עליה בית המשפט המחוזי.

סיכומו של דבר, אנו מזכים את המערערת מעבירת החיפוי שבה הורשעה ומפחיתים את עונש המאסר בפועל שהושת עליה באופן שיעמוד על חמש-עשרה שנים.

בהמלצת בית המשפט חזרו בהם שני הצדדים מן הערעורים על הכרעת-הדין והשאירו על כנם את הערעורים על גזר הדין, כשהמדינה עומדת על החמרת העונש על-ידי הטלת מאסר לתקופה הקרובה לתקופה המירבית הקבועה בחוק (20 שנה) ואילו הסנגור מבקש להקל בעונשו להפחית מתקופת המאסר ולהוסיף מאסר על תנאי או למצער להשאיר את העונש על כנו.

הרצח שבוצע היה רצח מתועב ואכזרי ללא עילה וללא מניע של ממש.

אף שבית המשפט המחוזי נתן דעתו לכל השיקולים הראויים סבורים אנו כי הוא שם דגש יתר על הנסיבות האישיות אל מול חומרת העבירה, חומרת מעורבותו של אסייג וההיבט הצבורי.

...

אף שבית המשפט המחוזי נתן דעתו לכל השיקולים הראויים סבורים אנו כי הוא שם דגש יתר על הנסיבות האישיות אל מול חומרת העבירה, חומרת מעורבותו של אסייג וההיבט הציבורי.

לפיכך, אנו מחליטים לדחות את שני הערעורים על הכרעת הדין, לקבל את ערעור המדינה על קולת העונש ולהחמירו במידה מסוימת, שכן, אין בית משפט זה נוטה למצות את הדין, בערעור.

כמו כן מחליטים אנו להטיל על אסייג מאסר על תנאי של שנתיים למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירות שהן פשע.