במסגרת עבודתו, נהג הנאשם את מכוניתו של אהרון, כיוון שלאהרון לא היה רישיון נהיגה.
בעדותו תאר הנאשם, כי באותו יום בשעות הבוקר לא הייתה עבודה, ובשעות הצהריים הוא נסע להחזיר את נכדו מגן הילדים, לביתו של הנאשם ברח' שיבת ציון.
באותה עת ראה את אהרון יוצא מהמחסן שליד בית הנאשם ומדבר בטלפון הסלולארי שלו, ואומר לאדם כלשהוא: "אין, אין". על אשר ארע לאחר שהנאשם סיים להטיל את מימיו בחצר הבית, מסר הנאשם (עמ' 93 לפרוטוקול, שורות 15 עד 24) כדברים הבאים:
"כשסיימתי להשתין התחלתי לחזור לכיוון השער, שמעתי הרבה רעשים של צעדים והדביקו אותו לאוטו. חזרתי אחורה, לא רציתי להיות מעורב, לא רציתי שיראו אותי שאני רואה, לא ידעתי מי אלה ומה אלה, קפצו עליו ערימה של אנשים. חזרתי אחורה ויצאתי מהחלק האחורי, יש עוד שער, יצאתי לכיוון הכביש עמדתי והסתכלתי, ואני רואה עוד מכונית ועוד מכונית, נהייתה ערימה של אנשים. הנכד שלי והאשה בבית, חזרתי בחזרה לכיוון ואמרתי נראה מה קורה איתם, כי הייתה שם היתקהלות של אנשים. חזרתי מהשביל שממנו יצאתי, שזה מאחור לכביש. יש לנו כניסה של שתי קומות, יש קרקע שטוח, ואז עולים חצי קומה ועוד חצי קומה, ושם יש חלון של השירותים , זו תוספת בניה ובחדר המדריגות יש פתח. עליתי לחצי קומה לשמוע שאין לי ברדק בבית. הייתי שם 20 שניות או חצי דקה ואז הם הגיעו. יכול להיות שהם ראו אותי עובר בין שני הבתים והשוטרים הגיעו אלי."
הנאשם הוסיף, כי כאשר הבין שמדובר בשוטרים נרגע.
...
----------------------
בעניינו של הנאשם מס' 1
אקדים את המאוחר ואומר, כי לאחר ששקלתי הראיות שהוגשו מטעם המאשימה, ולאחר ששקלתי עדותו של הנאשם, החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
הנני מקבל את עדותו של הנאשם, כי חרף העובדה שידע שלאהרון יש עבר פלילי, ואף שוחרר זה לא מכבר מבית הסוהר, הנאשם לא הבחין בכך שאהרון ארג עם דביר ועם חן את עסקת הסמים, ואת הנחת השקית מתחת למכונית הסיטרואן שחנתה מול בית הנאשם.
בסופו של יום, לאחר ששקלתי את עדותו של הנאשם, ונתתי דעתי גם לנקודות שבהן הסבריו היו חלשים ומוזרים, הגעתי למסקנה, שהנאשם לא היה קשור לעסקת הסמים שנעשתה.
סוף דבר
אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט לזכות את הנאשם מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
