רמי לבנה הורשע בעבירות ביטחון המדינה וחפוי על עבירת ביטחון

המבקשת הועמדה לדין בגין אספקת סם, עבירה על סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

כפי שנאמר מפי השופטת חיות בבש"פ 8303/07 רמי בדראו נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 19.1007: "בקשה למעצרו של נאשם עד תום ההליכים איננה ההליך המתאים לבירור פרטני ומדוקדק של מהימנות העדים ומשקל העדויות. לפיכך, הכלל הוא כי בבוחנו את הראיות לכאורה במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים על בית המשפט להשתכנע כי הן מקימות סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות שיוחסו לו ורק אם שוכנע כי קיימות על פני הדברים פרכות מהותיות וגלויות לעין בחומר הראיות לכאורה, עליו להסיק מכך כבר באותו שלב את המסקנות המתבקשות לעניין המעצר". יש לזכור כי מיכל השפתון, עשוי פלסטיק, היה על גופה של המבקשת ולכן לא התגלה בבדיקת המגנומטר, המזהה חפצי מתכת (ראו לעניין זה את עדותו של הסוהר מאיר ראש מיום 15.11.2007, עמוד 1, שורות 17, 26; עמוד 3, שורות 7-2).

יתרה מזאת, החיסיון אינו חל על שיחות בין עורך דין לבין לקוחו, שמטרתן השתתפות בביצוע עבירות פליליות (עחה"ס 1/81 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד לו (1) 614, 615 (1981); בג"ץ 1437/02 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון פנים, פ"ד נח (2) 746, 755-754, 761, 765-764 (2004); ב"ש (י-ם) 4196/05 מדינת ישראל נ' יצחק זוזיאשוילי (2005)).

...

לטענת בא-כוח המבקשת, עו"ד אבי חימי, אין להסיק מהדברים שנאמרו בקלטת מסקנה לחובת המבקשת.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות, באתי לכלל מסקנה, כי קיימות ראיות לכאורה, שיש בהן פוטנציאל להביא להרשעת המבקשת בתום ההליך המשפטי.

מי שעשה מעשה כמו זה המיוחס למבקשת עלול לחזור על מעשיו, ולכן אין לאפשר לה לצאת לעבודה.

לאור האמור, הבקשה לביטול מעצר הבית, כולו או חלקו, של המבקשת, נדחית ואין מקום לשינוי החלטתי מיום 21.11.2007.

בית המשפט המחוזי בירושלים לפני כבוד השופט אהרן פרקש, סגן נשיא עמ"ת 45383-10-15 אבו חדיר(עציר) נ' מדינת ישראל העורר כרים אבו חדיר (עציר) ע"י ב"כ עו"ד רמי עותמאן נ ג ד המשיבה מדינת ישראל ע"י עו"ד חן בן שלום מפרקליטות מחוז ירושלים החלטה

בבקשה נטען כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם, וכי העבירות המיוחסות להם מקימות חשש סביר ששחרורם יסכן את ביטחונו של אדם וביטחון הציבור, ועל כן קמה עילת מעצר נגדם לפי סעיף 21(א)(1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

ב"כ המשיבה הדגיש, כי במרכז הראיות לכאורה העומדות נגד העורר נימצאות עדויות השוטרים, לרבות עדותו של השוטר שגב, וכן הסירטון שצולם ממצלמה שהייתה על הקצין דגני, ובו נראה העורר עם כאפיה וגופיה לבנה, כאשר העורר נמצא בסמוך לצמיגים בוערים, אותו פח צפרדע, וריח הבנזין שנדף ממנו בעת מעצרו.

יתר על כן, אם יורשע העורר, כי אז יש להניח כי יוטל עליו עונש של מאסר לריצוי בפועל, ומתחזק החשש להמלטות, ואף עילה זו נשקלת במכלול השיקולים לשלילת שיחרור בערובה (בש"פ 4757/97 עבד נ' מדינת ישראל (8.8.97)).

...

לעניין זה אין לי אלא להפנות לפסיקה הרלוונטית אותה הזכיר בית משפט קמא, בסעיף 10 להחלטתו, ואינני רואה צורך להוסיף על כך. כן מקובלת עליי קביעת בית משפט קמא לעניין סכנת ההימלטות במקרה דנן.

מהחלטת בית המשפט עולה, כי בית המשפט שקל את האפשרות להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, ואולם, בשים לב לשילובן של שתי עילות המעצר במקרה שלפנינו – עילת המסוכנות והחשש מהימלטות – הגיע למסקנה נכונה, כי אין מקום להיעתר לחלופת מעצר, וזאת גם בשים לב לפגיעה הלא מבוטלת בזכותו של העורר לחירות (סעיפים 10 - 11 להחלטה).

על יסוד כל האמור, הערר נדחה.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע מ"ת 37813-09-13 מדינת ישראל נ' מוחרב(עציר) ואח' 27 אוקטובר 2013 בפני כב' השופט נסר אבו טהה המבקשת מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד רמי אלמכאווי המשיבים 1. עבד אל כרים מוחרב (עציר) - בעצמו ע"י ב"כ עו"ד שפיק אבו האני 2. עטיה אלצאנע (עציר) - בעצמו ע"י ב"כ עו"ד ירון פורר <#2#> פרוטוקול

"המדיניות הנוהגת והמקובלת הנה כי בדרך כלל יש להורות על מעצר עד לתום ההליכים של נאשם המואשם בעבירות של סחר בסמים וזאת על מנת להגן על שלום הציבור. בית המשפט יחרוג מכלל זה במקרים בהם קיימות נסיבות חריגות אשר מצדיקות אשר שיחרורו של הנאשם לחלופת המעצר. נסיבות המקרה דנא אינן מצדיקות סטייה מן המדיניות המקובלת בעבירות סמים. אמנם לעורר אין עבר פלילי והנו בעל מישפחה אך אין בכך כדי להפחית מחומרת העבירה בה הוא מואשם, במיוחד על רקע דבריו מהם עלה כי הוא מעורב בעסקי סמים."   עוד נאמר בבש"פ 11197/04, **** סוקולוב נ' מדינת ישראל: בעיניינו של משיב שביצע עבירה של סחר בקנבוס בעודו קטין, בעל תסקיר מבחן חיובי והוא חסר עבר פלילי פרט להרשעה בעבירת גניבה, כי:  "בנסיבות אלה, וחרף הגיל הצעיר, יש לנהוג על פי הכלל האומר שאדם המעורב בעסקי סמים לא ישוחרר מן המעצר אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות. לא מצאתי נסיבות כאלה במקרה הנוכחי."   עוד בבש"פ 54/04, מיכאל אוסטרובסקי נ' מדינת ישראל, מפי כבוד השופטת מ. נאור: "יש הכרח לפגוע בכל החוליות של שרשרת הספקת סמים לבל יוחטא הציבור".   עוד בבש"פ 1648/11 יגאל אביטן נ' מדינת ישראל, ציין זאת: "נזכיר כי העבירות מושא כתב האישום בוצעו באמצעות הטלפון, ובהאידנא, באמצעי הטכנולוגיה של היום, אין העבריינים נדרשים לכתת רגליהם בשוק כדי לקשור ביניהם עיסקאות סמים. מכאן החשש כי גם במסגרת החלופה תימשך הפעילות להפצת הסם." לענייננו, מדובר לכאורה במעשים חמורים שקדם להם תיכנון והסתייעות ברכבם, שיחות טלפון, בכמות סם גדולה יחסית, העברה מאיזור הדרום לאיזור ירושלים, תוכן השיחות נשוא האזנת הסתר – מכלול זה מעיד על משיבים המעורים היטב בערוצי הספקת הסמים, ועל כן אין בחלופות שנבחנו ונפסלו על ידי שירות המבחן כדי להשיג את תכלית המעצר.

כמו כן, לא מתקיימות בעיניינם של המשיבים נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות סטייה מהכלל שהתווה בית המשפט העליון בעבירות נשוא כתב האישום, כדי להצדיק הפנייה נוספת של המשיבים לשירות המבחן לבחון חלופה אחרת, בשים לב לרמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהמשיבים לשלום הציבור ובטחונו.

...

על רקע המתואר לעיל ולאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ המשיב, הנני קובע, כי המבקשת הניחה תשתית ראייתית לכאורית כנדרש לחובת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לסיכום – שירות המבחן סבור, כי לאור רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב וכן לאור עברו הפלילי בתחום הסמים וקשייו להישמע לגבולות החוק, חרף קיומו של מאסר על תנאי, הוא יתקשה לעמוד בגבולות אשר יצבו לו מסגרת מעצר בית.

  אשר על כן, הנני מורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם.

השופט מ' כהן: המערער רמי לבנה הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירות לפי הסעיפים 5 ו-24 לחוק לתיקון דיני העונשין (בטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים), תשי"ז-1957 (להלן-חוק ביטחון המדינה), ולא נחה דעתה של התביעה הכללית עד שלא הוסיפה על עבירות חמורות אלה עוד אף אישום של החזקת עתונים של התאגדות לא-מותרת, לפי תקנה 85 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1915.

לענין עבירת החיפוי על עבירת ביטחון המדינה, ביקש התובע בבית-המשפט המחוזי להחליף את האישום לפי סעיף 5 לחוק ביטחון המדינה באישום לפי סעיף 33 לפקודת החוק הפלילי, 1936, והמערער הורשע בהתאם.

...

אשר להסבר הסביר, טענה לפנינו הסניגורית המלומדת, באריכות ובמרץ, שבית-המשפט המחוזי טעה בפסיקתו; אבל לא מצאנו ממש בטענתה זו. לעומת טענת ההגנה שבסעיף 24 (ד), הרי בצורך של חוסר הסבר סביר לקיום המגע עם הסוכן הזר אין כל חידוש; ולשאלה מה ומה הוא הסבר סביר, כבר נזדמן לו לבית-משפט זה לא פעם ליתן את דעתו.

בנסיבות אלה נראה לנו שאפילו היה כאן מגע עם סוכן זר ללא הסבר סביר, הרי הוכח מתוך הודעותיו של המערער שעל-אף המגע הזה לא נעשה מעשה שיש בו כדי להביא פגיעה בבטחון המדינה; ואשר לכוונות המערער, לא נשאר לנו אלא ללמוד עליהן מתוך מעשיו: עצם סרובו לקבל את הצעותיו של איש אל-פתח, ועצם מטרת הפגישה הנוספת להודיעו על סירובם של חבריו, הם המוכיחים-בהיעדר ראיה לסתרם-שעל-כל-פנים במגע זה עם איש אל-פתח לא התכוון המערער להביא לידי פגיעה בבטחון המדינה.

אשר-על-כן יש לקבל את העירעור על הרשעת המערער בעבירה על סעיף 24 לחוק בטחון המדינה ולזכות אותו מעבירה זו. לאור המסקנה שהגעתי אליה על-פי הוראת סעיף 24 (ד) האמור, אין אני רואה צורך להכריע בשאלה אם אמנם איש אל-פתח שעמו נפגש המערער, סוכן זר היה כמשמעותו בסעיף 24 (ב), ואני יכול להשאיר שאלה זו לעת מצוא.

נראה לנו שבכל הנסיבות אין להמתיק עליו על מערער זה את ענשו עוד.

בפרט האישום השני הורשע הנאשם בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין ועבירות בנשק (אחזקה ונשיאה) עבירות לפי סעיף 144(א) בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, כאשר העובדות היו כדלקמן: ביום 13.04.07 בשעה 23:00 נסעו מאלק ביאדסה ורמי אבו פול (להלן: "המתלוננים") ברכבו של מאלק מסוג וולוו (להלן: "הוולוו") בכפר ג'ת (להלן: "ג'ת").

היתנהגות זו פוגעת באופן קשה ביותר בתחושת בטחון הציבור ובשלוותו.

ראו גם ע"פ 4383/07 אבו פנה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (2007), שם נאמר כי: "בסוג העבירות בהן הורשע המערער חייבת להינתן הבכורה לצורכי הרתעה ולשיקולי הגנה על הציבור. התפשטות נגע האלימות מחייבת העברת מסר ברור ונחרץ המוליד את הצורך בענישה מחמירה. על כן, לעיתים לא יהיה בנכונותו וברצונו של העבריין להשתקם, כשלעצמם, כדי להצדיק הקלה בעונשו (לעניין זה ראו גם: ע"פ 8583/96 מדינת ישראל נ' חולי (לא פורסם, 8583/97); ע"פ 10444/06 עייני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.4.07); ע"פ 3562/05 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.7.05)).

...

על כן, ועם כל הקושי הכרוך במאסר ממושך, את התוצאה הזו הביא המערער על עצמו, ולא מצאנו מקום או עילה להקל עמו.

בהיתחשב בכל האמור לעיל, אני מחליט להטיל עונש כולל ולא בנפרד ביחס לכל אישום, עונש שישקף את שקולי הענישה השונים ויהלום את חומרת המעשים.

ביחס לעבירות של תקיפת שוטר וכן סיוע לאחר מעשה, אני קובע כי העונש המותנה יעמוד על 10 חודשי מאסר ולשנתיים והתנאי הנו שהנאשם לא יעבור אחת מהעבירות הללו ויורשע עליה בדין.