רכישת רכב: טענות הצדדים בתביעה נגד מוכרת, בעלים וחברת מימון

לטענתו, לאחר שהחל לבדוק את העניין לעומק, גילה כי הנתבע משך משכורות עתק מהחברה, העביר את מניות המנוח לידי הנתבעת במירמה, עשה שימוש בקופת החברה לצורך מימון הוצאות מחייתו, רכישת רכבי יוקרה, רכישת נכסי נדל"ן, חלוקת דיבידנדים לו ולנתבעת ועוד, והכל תוך מידור התובע והסתרת פעולותיו בסיוע אנשי מיקצוע אשר ליוו את הנתבע בניהול החברה.

במסגרת הדיון שהתקיים בבקשה ביום 8.1.18 בפני כב' השופט נ. שילה הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן: (1) התביעה תועבר לבית משפט לעינייני מישפחה; (2) בסיום כל יום עבודה של המסעדה יעביר התובע צלום של כל הזדים לידי רו"ח של החברה וכן יועברו מיסמכי הנהלת החשבונות לרבות הוצאות ותשלומים לספקים ולנותני שירותים לרו"ח של החברה; (3) שכרו של התובע יעמוד בשלב זה על סך של 10,000 ₪ נטו לחודש; (4) ימונה רו"ח אשר יבחן את טענות הצדדים ביחס למשיכות של העסק.

הנתבע רכש חנות ביחד עם בנו של התובע תוך נטילת הלוואות מכספי החברה ללא קבלת אישור מקדמי של הדירקטוריון שמאשר את הרכישה ומשיכת הכספים; ר' סע' 101-116 לחוו"ד. הנתבע משך 500,000 ₪ במזומן מכספי החברה לרכישת החנות והעביר למוכר ללא דיווח; סע' 108-109 לחוו"ד המומחה; עדות הנתבע בעמ' 301, ש' 11 – עמ' 303, ש' 21.

יצוין, כי בעיניין אדלר פורטו יתרונותיה וחסרונותיה של שיטת ההתמחרות כמפורט להלן: "יתרונה המרכזי של ההתמחרות בין הצדדים – על גוניה השונים – נעוץ ביכולתה להבטיח כי רכישת המניות תעשה בשווי הוגן כלפי שני הצדדים, ללא תלות במעריך שווי חצוני. ברם, מנגנון זה אינו חף מפגמים, ודומה כי אין עוררין על כך שהוא פחות מתאים לסיטואציה שבה לצד אחד יש עמדה כלכלית עדיפה באופן משמעותי בהשוואה לצד השני – בייחוד בהיבטי מימון ונזילות – שאז מתעורר חשש ממשי פן הצד החזק יוכל להציע הצעה שתקנה לו יתרון בלתי הוגן על פני הצד החלש. ראוי לציין כי פער ביחסי אחזקת המניות בין הצדדים אינו שולל, מניה וביה, את האפשרות להפעיל מנגנון של היתמחרות בין בעלי המניות, אך לעתים קרובות פער זה מציב, כשלעצמו, מחסום מימוני בלתי הוגן בפני הצד שמחזיק בחלק קטן מהון המניות המחלוקת של החברה ...

כמו כן, בשים לב לכך כי היתה קיימת היתנהלות בעייתית של החברה לאורך השנים לרבות היתנהלות כספית בלתי מדווחת אשר היתה בידיעתם ו/או מנת חלקם של כל הצדדים (ובני משפחותיהם) כאשר לא ניתן במסגרת הליך זה לכמת את היתנהלות הכספית הלא מדווחת בחברה ומאחר שהתובעים טענו באופן כללי בלבד כי בוצעו מעילות בעסק מבלי לכמת את סכומי המעילות הנטענים ו/או הסכומים שיש לקזז במסגרת ההיתחשבנות בין הצדדים, אזי יש להדרש לטענות הצדדים כנגד מימצאי חוו"ד בזהירות רבה בשים לב לכך שחובת ההוכחה מוטלת על הצד שמבקש לסתור את מימצאי חוו"ד המומחה.

(ב.2.3) היתייחסות למימצאי ההיתחשבנות הכספית בין הצדדים בחוו"ד המומחה ובחוו"ד משלימה: כאמור, במסגרת חוו"ד ערך המומחה ביקורת חקירתית ובחן את מכלול טענות הצדדים הן בנוגע לחברה והן בנוגע לחברה החדשה עד ליום 31.12.2018 ובכלל כך: טענות ביחס למשיכות כספים בעסק המתנהל תחת שתי החברות הנ"ל; רכישת נכסי נדל"ן מכספי החברה; פתיחת סניף ~~~; רכישות נכסי נדל"ן שנרכשו ע"י התובע והנתבע במהלך תקופת הבדיקה; טענות בנושאי שכר; ועוד.

...

אני מורה על פירוק השותפות במקרקעין עליהם שוכנת המסעדה והחנות – פירוק השותפות יעשה בד בבד עם פירוק השותפות בחברה ובשיטת ההתמחרות הפנימית כמפורט בסע' 268, 276 לעיל.

אשר לביצוע ההתחשבנות הכספית בין הצדדים – אני מורה למומחה רו"ח בוכניק להגיש חוו"ד כמפורט בסע' 221, 224-228 ו- 277 לעיל.

התביעה לפינוי מושכר – נדחית.

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1, חברה לממכר רכבים (להלן: "סוויץ") וכנגד הנתבע 2, הבעלים שלה ומי שפעל מטעמה אל מול התובע (להלן: "אלי").

התביעה הוגשה גם כנגד נתבעת 3, חברת מימון שנתנה הלוואה לתובע על רכישת רכב מאת הנתבעת 1.

טענות הצדדים טענות התובע התובע טוען כי הוא פנה לסוכנות סקודה בבאר שבע, ביום 24.6.2021, ובקש לרכוש רכב מסוג סקודה קודיאק צבע אפור מידגם דיזל 4 X 4, דגם TDI, תמורת הסך של 260,000 ₪.

סוויץ ואלי טוענים גם כי לזהות המוכר אין השפעה על מחיר הרכב וזאת ביחס לטענתו כי קיים פער בין ערך רכב שנרכש מהיבואן לערך רכב שנרכש מסוכנות.

...

סיכומו של דבר בהתחשב במכלול האמור, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סכום של 10,000 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת 1 את הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דינו בסכום של 8,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים התובעות, נ.ק שחר השקעות בע"מ (להלן: נ.ק.) וא. רוטמן השקעות בע"מ (להלן: רוטמן), הן חברות העוסקות בסחר ברכבם תוך שתוף פעולה ביניהן.

הנתבעת, אשר העידה בעצמה, הציגה חלק מהכרטסות של דורון (בין בעצמו ובין באמצעות חברה בבעלותו) אצל התובעות, וכן הציגה מסמכים נוספים הנוגעים למערכת היחסים בינה לבין דורון, כגון מסרונים.

לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו ואת טענות הצדדים, אני סבורה כי דין התביעה להיתקבל ככל שהיא נוגעת לשיקים המשוכים מחשבון הנתבעת בבנק הפועלים.

בע"א 4085/07 אוזן נ' תבל נכסים והשקעות י.מ (1994) בע"מ (4.10.2009) היתייחס כב' השופט ס. ג'ובראן (בדעת הרוב) לשני אפיקי ההרשאה המוכרים בדיני השיטריות - האחד, חתימה בהרשאה - כאשר אדם חותם בחתימתו של אחר או חתימה הנחזית ככזו, יתכן שהאחר יחוב על פי השטר, בהתאם להוראת סעיף 92(א) לפקודה: "מיסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא, אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה או בחותמו שהוטבע עליהם בידי עצמו או בהרשאתו". חבותו של האחר – המרשה – על פי סעיף זה אפשרית בתנאי שאכן החתימה נעשתה בהרשאתו.

בכך דומה ענייננו לעניין שנידון בע"א 4294/90 רינסקי נ' רחמני ושות' מימון בע"מ, פ"ד נ(1), 453, גם בו החתימה לא היתה קריאה, ולא היתה לידה תוספת כלשהיא ממנה ניתן ללמוד על קיומה של שליחות.

בהקשר זה יש להפנות גם לסעיף 23 לפקודת השיטריות הקובע כי "חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהוא, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פירעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פירעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העידר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו". בע"א 2448/92 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אשכנזי, פ"ד מח(3) 563, נקבע כי זיוף במובן סעיף 23 לפקודה הוא זיוף כהגדרתו בחוק העונשין ואולם חתימה אמיתית תוך חריגה מהרשאה אינה בגדר זיוף.

...

לכן, המסקנה המסתברת מהראיות שהוצגו, ומאלה שהתובעות נמנעו מהצגתן, היא כי ההרשאה שהנתבעת נתנה לדורון היא לפעול בחשבונה בבנק הפועלים.

בהעדר ראיה ישירה ממנה ניתן ללמוד כי ההרשאה השתרעה מעבר לכך, דין התביעה בנוגע לשיקים המשוכים מהחשבון בבנק מזרחי טפחות להידחות.

התביעה ביחס לשיק שיק ע"ס 38,750 ₪ מועד פרעון 30.2.2019 וכן שיק ע"ס 38,750 ₪ מועד פרעון 4.3.2019, המשוכים מחשבון על שם הנתבעת המתנהל בבנק מזרחי טפחות, נדחית.

לצורך ביצוע עסקת הטרייד אין, פרעה התובעת את ההלוואה שנטלה לצורך רכישת רכב הקיה והסירה את השיעבוד שהיה רשום לטובת בנק הפועלים בסך 61,045 ₪, באמצעות נטילת הלוואה מחברת מימון ישיר בסך 29,200 ₪ סכום הקרן ו-בתוספת ריבית בסך 6,348 ₪.

לימים, נודע לתובעת כי רכב הפולקסוואגן היה בבעלות חברה, משך תקופה לא מבוטלת, טרם מועד רכישתו מהנתבע (נספח 3 לכתב התביעה).

לטענתו, ולנוכח בדיקה אקראית שערך, גילה כי רכב הפולקסוואגן הורד מהכביש ככל הנראה בשל תאונה מסוימת ועולה החשד לפיו התובעת מנסה את מזלה על מנת לעשות עושר ולא במשפט ודורשת כספים שלא מגיעים לה. משכך, עותר הנתבע לדחיית התביעה נגדו.

סעיף 4(ב)(3) לחוק מכירת רכב משומש, קובע כי על המוכר לפרט, בין היתר, בטופס הגילוי את מס' הבעלים הקודמים של הרכב, וככל הידוע לו – אם הבעלים הקודמים היה חברה שעיסוקה החכר – גם את שמה ומספרה של החברה.

בעיניינו, נדמה כי במועד העסקה, הנתבע בחר מיוזמתו שלא לגלות לתובעת, הן בהסכם לקניית הרכב והן בפירסום המודעה על כך שהרכב היה בבעלות חברה קודם לכן, במחדל זה לא גילה פרט מהותי אשר היה עליו לגלות, ולכן מיסמך הסכם קניית הרכב שנחתם בין הצדדים אינו עומד בדרישות החוק לגילוי נאות.

...

על רקע האמור לעיל, ולאור העובדה שהנתבע הפר את חובת הגילוי הנאות המוטלת עליו על פי חוק, ולנוכח העובדה כי התובעת התרשלה בכך שלא טרחה לבדוק את עברו הביטוחי של הרכב ואת היסטוריית הבעלות שלו מאידך, הרי שיש להטיל על הנתבע אחריות בגין הפרת חובת הגילוי הנאות בשיעור 55% ואילו על התובעת אשם תורם בשיעור של 45% על סכום ההפרש שבין המחיר לאחר קיזוז והפחתה של בעלות חברה לשעבר (90,060 ₪) לבין המחיר שבו הרכב נרכש בפועל (109,000 ₪).

סוף דבר אשר על כן, הנתבע ישלם לתובעת סך של 10,417 ₪.

בנוסף הנתבע ישלם הוצאות משפט בסך 600 ₪.

טענות הצדדים בכתב התביעה נטען כי הנתבעת 2 היא חברה העוסקת בסחר בכלי רכב משומשים, והנתבע 1 הוא אחד מבעליה.

לאחר שהתמורה שולמה במלואה למוכר הרכב, באמצעות כספי אביו של התובע, הבעלות ברכב הועברה על שם התובע.

טענה זו הוכחה בפניי כטענה שאינה נכונה כלל, הן על יסוד הראיות, והן בהתאם לעדות התובע עצמו ולעדות צד ג' שאישרו שניהם כי הרכב שנרכש על ידי התובע, אותר על ידו באופן עצמאי מבעלים פרטי, וכי פנה לנתבעים בעיניין קבלת הלוואת מימון בלבד, לאחר שפנה לחברת המימון ושם ציינו בפניו כי יוכל ליטול הלוואה אך ורק בתיווך מיגרש רכב (ס' 5- 6 לכתב התביעה; עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 20 ואילך; עמ' 6, ש' 14 ואילך).

הייתכן שאדם שלו חב פלוני כספים, ואותו פלוני מוסר לו כי העביר את הכספים באמצעות אלמוני עבורו, לא יפנה לאלמוני וידרוש לדעת יש בדברים מן האמת? גם בהגשת התביעה כנגד הנתבעים בלבד, שעה שגירסת הנתבעים לפיה העבירו את יתרת הכספים לצד ג' בעבור התובע הייתה ידועה לתובע היטב עוד קודם להגשתה, כעולה מאותה שיחה מוקלטת, מעוררת תמיהה.

...

יחד עם כתב ההגנה, הגישו הנתבעים בקשה למתן רשות להגשת הודעת צד ג', ובית המשפט נעתר לה. ישיבת קדם משפט התקיימה ביום 9.1.22 בפני מותב קודם, שהורה בתומה על הגשת תצהירי עדות ראשית.

כן נוכחתי כי ביצוע העברה בנקאית לחשבון התובע, בצירוף למסירת המחאה ומזומן בסכומים שפורטו בעדויות הנתבעים לידי צד ג', ביום 5.4.21, עלה בקנה אחד עם התחייבותו האישית של הנתבע כלפי התובע לשלם לידיו את יתרת הכספים עד למועד זה, ואני קובעת כי הנתבע עמד בה. גרסת התובע ביחס למעורבות צד ג' בעסקה הייתה חלקית וחסרה, ונטתה לטשטש ולצמצם מחלקו בה, במטרה לחזק טענת התובע כי לא הסמיך את צד ג' לקבל כספים בעבורו.

אם כן, לא שוכנעתי בגרסת צד ג' ולא מצאתי בה אמון, מה גם שהיא לא נתמכה בכל ראיה מטעמו, ועמדה בסתירה לדברים שמסר לנתבע בזמן אמת בשיחות שתועדו והוצגו.

מצאתי כי טענות התובע בכתב התביעה לפיהן אחרי שהתקבלו הכספים בידי הנתבעים, הם החלו בדחיות, "נהנו מהכספים", "בזבזו" אותם, התחמקו מהחזרתם, מסרו לתובע שאין בכוונתם לשלם וכי הוא יכול לתבוע אותם שכן אין להם מה להפסיד, ואף פעלו בדפוס פלילי כלפיו, רימו אותו ועבדו עליו (סעיפים 6- 7, 11- 13 לכתב התביעה) אינן מבוססות כלל ודינן להידחות.

לנוכח המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.