לאחר הגשת כתבי ההגנה, התברר שהנתבעת 2 הייתה הבעלים הרשום של הרכב בלבד, וכי היא מכרה אותו לנתבע 3 בהתאם להסכם מיום 10.7.17 "למכירת רכב לאחר תאונה וללא אחריות".
כן התברר כי הנתבע 3 הנו אדם אשר עוסק ברכישת רכבים שעברו תאונות, בתיקונם ובמכירתם לסוחרי רכב.
המומחה ציין כי בהתאם לחוות הדעת המקורית, לרכב נגרמו נזקים בשלושה מוקדים שעיקרם בחזית הרכב, ואשר שיעורם הכולל הגיע ל- 52% מערך הרכב, וכי הרכב הוכרז "אבדן להלכה". כן מצא המומחה, כי "הרכב תוקן באיכות נאותה ומקצועית, לרבות גימור צביעה באופן מקצועי". המומחה קבע כי הנזק שניגרם לרכב אינו "נזק בטיחותי מהותי". עם זאת, הוא עמד על כך שהרכב ניזוק גם במרכב, ומתוך מדרג פגיעות של קל, בינוני וקשה, מצא המומחה כי לרכב נגרם "נזק מרכב בינוני".
מומחה בית המשפט אמד את ירידת הערך של הרכב בשל התאונה בשיעור של 16%.
במקרה דנא, היה על הנתבע לגלות לתובעים, מכוח הדין ובכלל זאת מכוח הוראות חוק מכירת רכב משומש, כי הרכב עבר תאונה משמעותית, שבה ניזוק בשיעור 52% מערכו והוכרז "אבדן להלכה". אי גילוי עובדה זו, מהוה הטעה בהתאם לסיפא של סעיף 15 לחוק החוזים.
כדבריו של פרופ' איל זמיר במאמריו "טעות בכדאיות העסקה: שווי האובייקט, התרחשויות עתידיות, נטילת סיכון ורשלנות הטועה" דין ודברים י' 57, 78-79 (2018):
"במשפט הישראלי, כמו בשיטות משפט מודרניות אחרות, נזנחה התפיסה של 'ייזהר הקונה' והוחלפה בדרישה מן הצדדים להיתחשב זה בזה, לנהוג בהגינות, בשיתוף פעולה, בדרך מקובלת ובתום לב. כך הדבר בדיני החוזים בכלל, שעליהם חולש במשפטנו עיקרון תום הלב, וכך הדבר במיוחד בדיני הפגמים בממכר. בדוגמת הרכב שעבר תאונה לא זו בלבד שהקונה זכאי במשפטנו לבטל את החוזה בשל הטעה אם המוכר לא טרח לספר לו על התאונה שעבר הרכב, אלא שאם המוכר ידע, או היה עליו לדעת על התאונה (וכך קורה כימעט תמיד במקרים של מכירת מכונית משומשת בידי מי שנהג בה קודם לכן), אחריותו של המוכר היא קוגנטית לפי סעיף 16 לחוק המכר. לא זו בלבד שאין צורך בהצהרת המוכר שהמכונית לא עברה תאונה, אלא שאפילו קביעה מפורשת שלפיה המכונית נמכרת 'כפי שהיא' והמוכר אינו נושא באחריות כלשהיא לליקויים בממכר, לא תועיל לפטור את מי שמוכר את מכוניתו המשומשת מאחריותו לאי ההתאמה".
בעקבות אי-הגילוי, הוטעו התובעים לסבור כי הרכב הנו ללא עבר תאונתי.
...
הדבר נעשה בהתאם לסיכום המסחרי בינו לבין הנתבע 1, והוא מובן היטב על רקע העובדה כי הנתבע 3 מוכר את כלי הרכב שהוא רוכש מחברות ביטוח ומתקנם, לסוחרי רכב בלבד, והוא אינו מוכר ללקוחות קצה פרטיים.
בנסיבות אלה התביעה נגד הנתבע 3 נדחית.
סוף דבר
עסקת המכר מבוטלת.
