רכישת מניות בחברה בעקבות פירוק שותפות

לאחר סיכום עקרונות רכישת החברה ובעטיים של הניסיונות לאתר משקיעים נוספים אשר ירכשו בצוותא עם סולטן את מניות בני מישפחת טלר, כפי שיפורט בטענות הצדדים להלן, היתגלע הסיכסוך בין הצדדים לתובענה דנן.

נוכח לשון ההסכם בין הצדדים, אין מקום לקבלת טענת סולטן לפיה הגמול המוגדר בו, בגין ההצלחה בפרוק השותפות, עוסק אך ורק בסיטואציה בה סולטן מוכר את מניותיו, להבדיל מרכישת מניות בני מישפחת טלר.

...

סוף דבר על יסוד האמור, דין התובענה להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד להידחות.

בנוסף על הסכום אשר נקבע בפסק הדין החלקי מיום 28.3.17, 182,000 ₪ בצירוף מע"מ, אשר היה על הנתבע לשלמו עד ליום 13.4.17, ישלם הנתבע סך 150,000 ₪ בצירוף מע"מ, כמפורט לעיל (סעיפים 42 ו-53), סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

מכאן, שהנתבע ישלם לתובעים סך כולל של 332,000 ₪ בצירוף מע"מ. התביעה הוגשה, כאמור, על סך של יותר מ-3 מיליון ₪.

בשל חילוקי דיעות אלה החליט המבקש מס' 2 לפרק את השותפות בין הצדדים בהתאם למנגנון פירוק השותפות שנקבע בסעיפים 8 עד 10 להסכם שנכרת בין הצדדים לצורך הקמת חברת סטיל תעשיה.

לצורך כך הגישו המבקשים לבית משפט זה תביעה לפירוק החברה מטעמי צדק בהתאם לסעיף 342ו(3) לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

המשיבים היתנגדו לפירוק החברה וטענו, בין היתר, כי יש להורות על הפרדת הכוחות בין הצדדים באמצעות הליך BMBY, שייערך בחסות בית המשפט, כאשר בסופו של הליך זה יזכה אחד הצדדים במלוא מניות החברה ובכך להביא לסילוק המבוי הסתום אליו נקלעו הצדדים בניהול החברה.

אישור כדלקמן חתום על ידי חברת ויקטור בורביע וחברת סטיל אס. אם: "בהתאם להוראות פסק הדין ולהליך ההתמחרות הריני לאשר כי סטיל אס. אם תרכוש את כלל מניות חברת ויקטור בורביע בחברת סטיל מאונטיין תעשיה (אס אם תעשיה) בע"מ וזאת כנגד תשלום סך של ______ ₪ אשר יופקד בידיו הנאמנות של הנאמן בתוך 45 ימים מהיום". ג.2 הליך ההתמחרות לאחר השלמת כל האמור לעיל, יקיים הנאמן באופן מידי את הליך ההתמחרות כדלקמן ויערוך פרוטוקול מתאים.

...

על יסוד כל האמור ובהסכמת הצדדים, אני ממנה את עו"ד אמיר פלמר, בכפוף להסכמתו, כנאמן מטעם בית המשפט, על מנת שינהל ויבצע הליך התמחרות בין הצדדים בהתאם להוראות ולהנחיות שיפורטו מיד.

אישור כדלקמן חתום על ידי חברת ויקטור בורביע וחברת סטיל אס. אם: "בהתאם להוראות פסק הדין ולהליך ההתמחרות הריני לאשר כי סטיל אס. אם תרכוש את כלל מניות חברת ויקטור בורביע בחברת סטיל מאונטיין תעשיה (אס אם תעשיה) בע"מ וזאת כנגד תשלום סך של ______ ₪ אשר יופקד בידיו הנאמנות של הנאמן בתוך 45 ימים מהיום". ג.2 הליך ההתמחרות לאחר השלמת כל האמור לעיל, יקיים הנאמן באופן מידי את הליך ההתמחרות כדלקמן ויערוך פרוטוקול מתאים.

מכל אלו אנו למדים כי בנסיבות שבהן אחד מבעלי המניות בחברה שהנה מעין-שותפות עתר לצוו פירוק עקב אובדן אמון בינו לבין בעלי המניות האחרים, יעדיף בית המשפט להעניק סעד קצוני פחות, שתכליתו לאפשר הפרדת כוחות מבלי לפרק את החברה ממש".

גם העובדה שמר צים אשר פורמלית לא היה בעל מניות בחברה, היה בעל זכות חתימה אליו היה מגיע מנהל מיתחם הקניות כדי להחתים על שיקים, מלמדת שלצד קיום האורגנים הפורמליים של החברה בהתאם להוראות חוק החברות, ניהלו הצדדים מערכת לא פורמלית לניהול עינייני החברה ומתחם הקניות, וגם זה מלמד על האמון שרכשו זה לזה ומעורבותם כשותפים ביום יום של החברה.

...

אלא שלמרות כל אלה, התחשבות במכלול הנסיבות ומאפייני המיזם המשותף של מתחם הקניות, מובילה למסקנה שלצורך ענייננו, נכון לסווג את החברה כמעין שותפות ממכלול הטעמים שלהלן: בניגוד לטענת המשיבות לפיה לא ניתן להגדיר את היחסים בין המבקשת לבין המשיבות כמעין שותפות מאחר ומדובר בחברות שאחת מהן היא חברה ציבורית (סעיפים 28.1 ו – 28.4 לסיכומים), ענייננו במאפיינים של החברה עצמה ואופן ניהול מתחם הקניות ולא המבקשת או התאגידים באמצעותם מוחזקות מניות המבקשת.

ברע"א 1017/97 יצחק רידלביץ ואח' נ' יצחק מודעי ואח' (פורסם בנבו) (להלן: "עניין רידלביץ"), דן בית המשפט העליון בפירוק שיתוף במקרקעין ובתוך כך התייחס גם לפירוק שותפויות בכלל, וכך קבע (שם, פסקה 10 לפסק הדין של כבוד השופט מ. חשין): "יהא אשר יהא יחסו של הדין אל שיתוף במקרקעין כל עוד הוא קיים (ראו דגן, במאמרו הנ"ל), מבקש החוק להקל ככל הניתן על פירוקה של שותפות אם שותף לשותפות מבקש על כך: לטובת השותפים ולטובת פיתוח המשק בכללו... כך הוא דין בשותפות שפקודת השותפויות חלה עליה (ראו סעיף 41 (א) (3) ו – 41 (ב) לפקודת השותפויות) וכך הוא דין בשותפות במקרקעין. בהעדר הסכם מראש על שותפות לתקופה קצובה (כהוראת סעיף 37 (ב) לחוק), שותפות במקרקעין כמוה כשותפות מיום ליום (de die in diem), ולפירוק שותפות כל הנדרש משותף הוא כי יודיע על רצונו בהתרת החבילה. המשפט אין בכוחו להשכין שלום בין שותפים צהובים זה לזה – או אף בין שותפים המתקשים להגיע להבנה זה-עם-זה – ובהיעדר כלים בידו להשכין שלום ביניהם, מקנה הוא זכות-יכולת לכל אחד מן השותפים לבקש פירוק השותפות". כך נקבע בעניין אדלר (שם, פסקה 79): "סיכומם של דברים עד לנקודה זו, מעלה קיומן של שתי מסקנות: ראשית, אובדן אמון בחברה המאופיינת כמעין-שותפות עשוי להצדיק מתן סעד של הפרדת כוחות מכוח סעיף 191 לחוק החברות אף במקרים בהם לא נתבקש סעד זה ואף במקרים בהם הגיע בית המשפט למסקנה כי מי שפנו בבקשה לסעד להסרת קיפוח לא קופחו; שנית, חברות האחזקות דנן אכן מהוות מעין-שותפות. בנוסף לשתי מסקנות אלה, נדמה כי אין עוררין על עומקו של משבר האמון בין הצדדים – משבר שנמשך מספר שנים ולא מן הנמנע כי אף החריף בעקבות ההליכים המשפטיים המתמשכים. לטעמי, די בשלוש מסקנות אלה כדי להוביל לתוצאה לפיה בנסיבות העניין אכן יש מקום להענקת סעד שתכליתו הפרדת כוחות בעקבות אובדן האמון בין הצדדים". לא נעלמה מעיני טענת המשיבות לפיה קבלת התביעה ומתן סעד של הפרדת כוחות מכוח ההלכה שנקבעה בעניין אדלר "עלולה ליצור תמריץ שלילי לבעלי מניות "מתוחכמים" לעשות שימוש טקטי בהלכה זו כדי להשתלט על חברה בגלל שווי נכסיה".

בסעיף 10 למכתב מיום 1.3.2020 (נספח 11 לבקשה) כותב מר דמרי: "בעניין "הבקשה לסיום/פירוק השותפות", אבקש להבהיר כי הנושא הנ"ל היה אמור להיות הראשי והמרכזי בישיבה דנן, שאר העניינים אשר הועלו היוו באופן מעושה בסיס להצדקת הבקשה הנ"ל, למען הסדר הטוב חשוב לי לחדד, כי קבוצת "צים" הביעה רצון לרכוש את חלקנו במתחם, אנו השבנו כי אין בכוונתנו למכור את חלקנו בזמן הקרוב, אך לא נתנגד באם זהו רצונכם האמיתי, אך נמכור במחיר בו נקטנו ואשר לאחר בדיקות רבות ומעמיקות נראה לנו כהוגן וראוי בסיטואציה הקיימת".

סוף דבר בהתחשב בכל האמור עד כאן, ובצורך לקיים הליך הפרדות הוגן ופשוט ככל האפשר תוך התחשבות בשיעור האחזקות של כל אחת מהמשתתפות נראה כי נכון להורות על היפרדות הצדדים באופן שלהלן: אני ממנה את עורכי הדין באי כוח הצדדים (אחד מטעם כל בעלת דין) לשמש כמנהלי ההתמחרות (להלן: "המנהלים") ומסמיך אותם לקבוע ביחד את מקום ההתמחרות.

כן נטען כי לאחר שנים של עבודה משותפת בין התובע והנתבע, התברר לתובע כי הנתבע מעל בכספי החברה, וגרם לה לנזקים כלכליים אדירים, באופן שהביא לאובדן אמון בין הצדדים ולצורך לפרק את השותפות ביניהם.

טענות הצדדים במסגרת הבקשה שבפניי במסגרת הבקשה שבפניי טוען התובע כי יש להורות על מחיקת תצהירו של הנתבע מחמת הרחבת חזית אסורה, זאת מאחר שהועלו במסגרתו, לראשונה, מספר טענות שלא נזכרו בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד שהוגשו מטעמו, ובכלל זה הטענה כי הנתבע הוא זה שהקים את החברה וצרף את התובע כבעל מניות בחברה לצרכי רישום בלבד; הטענה כי הנכס נרכש מכספי מכירת נכסים אחרים שמכר הנתבע; הטענה כי הנתבע הוא זה שהיה לצידו של התובע ברגעים קשים בחיי משפחתו וסייע לו; הטענה כי התובע התערבב עם טיפוסים מפוקפקים ועשה מעשים בלתי כשרים; הטענה כי חברה נוספת נכנסה לעבוד בנכס, שהעבירה את מניותיה לתובע; טענה לדמי שכירות שהנתבע שילם עבור הנכס, לרבות בדרכים עקיפות; הטענה כי נעשתה פניה לתובע לתשלום דמי השכירות עבור הנכס; והכללת עובדות שקריות ובלתי רלוואנטיות למחלוקת המהוות עדות מפי השמועה, לפיהן לנתבע נגרמו, כביכול, נזקים הקשורים בתובע.

...

אני סבורה כי אין בטענותיו אלה של הנתבע לבסס הצדק סביר למחדלו.

אשר על כן, לאור הוראתה הקטגורית של תקנה 62 לתקנות ובהיעדר הצדק סביר למחדלו של הנתבע, אשר לא גילה מסמכים אלה במסגרת תצהיר גילוי המסמכים מטעמו, אני מורה על הוצאת נספח 7 לתצהירו של הנתבע מתיק בית המשפט.

סוף דבר כעולה מהאמור לעיל, הבקשה מתקבלת בחלקה ובהתאם לכך אני מורה על: הוצאת תצהיריהם של מר מלכי ומר גריגין ועל הוצאת נספח 7 לתצהירו של הנתבע מתיק בית המשפט.

בכתב התביעה עתר המבקש, כי בית המשפט יורה על פירוק השותפות במניות החברה שהקימו הצדדים לצורך הקמת וניהול העסק, חברה בשם גליתה בייקרי בע"מ (להלן: "החברה"), היא המשיבה 2.

במסגרת הליך ההיפרדות, שיכול שיעשה באמצעות פירוק החברה או הליך של רכישת מניות הבעלים שיעשה בין בעלי המניות, יכול שיהיה מקום לממש את נכסיה של החברה ויכול שלאחר מימוש נכסיה תושבנה הלוואות הבעלים באמצעות תמורת המימוש, אך בשלב זה, נראה, כי אין למשיב, כבעל מניות, זכות לפעול למימוש נכסיה של החברה באופן חד צדדי בכדי לפרוע את הלוואת הבעלים שהעניק לחברה (וזאת, בין היתר, נוכח סדרי הנשייה הקבועים בדין ונוכח סדר הפעולות שנקבע בהסכם במקרה של פירוק החברה).

...

כי לא ניתן להיעתר לבקשה לסעד זמני שהוגשה על ידי המבקש שפעל בחוסר תום לב ובאופן חד צדדי גזל את פעילות העסק והעבירה לחברה החדשה המצויה בבעלותו הבלעדית, במיוחד לאור העובדה כי המשיב הוא שהשקיע את עיקר הכספים בחברה.

מצאתי להיעתר, בחלקה, לבקשת המשיב לפיה, מתן הצו יותנה בהפקדת ערובה להבטחת נזקי הסעד הזמני.

לאור כל האמור שקלתי את ברירת המחדל בדבר הפקדת ערובה, שקלתי את מצבו הכלכלי של המבקש ואת העובדה כי המשיב לא הציג נזק ממשי שעשוי להיגרם לו מעצם מתן הצו (אם כי מתן הצו עשוי ככלל לגרום לנזקים אף אם לא הוצגו בפני כעת).