בסעיף 7.1 להסכם התובעת התחייבה להעמיד הדירה לרשות הקונה עד ליום 24.7.06 בתנאי שהקונה מילא עד למועד המסירה את כל התחייבויותיו ושילם את כל התשלומים המגיעים למוכר ויחזיר את כל הערבויות הבנקאיות שניתנו לו.
בסעיף 7.6 התחייבה המוכרת להעמיד את הדירה לקונה במועד המסירה כשהיא חופשיה מכל חוב, עיקול, משכנתא, שעבוד וזכות צד ג', למעט כאלה שנרשמו/הוטלו בגין חובות ו/או התחייבויות ו/או על זכויות של הקונה עצמו ו/או בגינו כשהיא ראויה לשימוש.
בסעיף 10.4 התחייבה המוכרת לרשום את הזכות בדירה על שם הקונה בעמידר, כשהדירה חופשיה מכל עיקול שעבוד זכויות צד שלישי למעט שעבודים לטובת הקונה או לפי בקשתו או בהרשאתו או משכנתות שהקונה התחייב לרשום במעמד רישום הדירה על שמו לשם הבטחת תשלום כספי בקשר להסכם זה.
בסעיף 10.11 נקבע כי עם העברת הזכויות ע"ש הקונה בעמידר יראו את המוכרת כמי שמילאה את כל התחייבויותיה לפי הסכם זה.
בסעיף 10.14 עולה כי הקונה חתם על ייפוי כח בלתי חוזר המייפה את כוחם של עורכי הדין לפעול ולחתום בשמו בכל הנוגע לבצוע התחייבויותיו ו/או מימוש זכויותיו לפי הסכם זה.
מסעיף 11.1.2 עולה כי הקונה שילם שכ"ט עו"ד בשיעור אחוז וחצי בתוספת מע"מ ממחיר התמורה כולל מע"מ עבור ההוצאות המשפטיות הכרוכות בעריכת הסכם זה. ברשום הבית כבית משותף ורישום הזכות בדירה על שם הקונה בעמידר.
בסעיף 17 להסכם יוחד פרק שלם הנקרא הלוואה כנגד משכנתא ובו נכתב בסעיף 17.1 כי במקרה שהקונה יקבל הלוואה מבנק למשכנתאות לשם מימון רכישת הדירה באופן בו יועברו הכספים ישירות למוכרת ויזקפו ע"ח התמורה, יהא הקונה זכאי לרישום הערת אזהרה לטובת הבנק למשכנתאות, במידה וניתן לרשום בפנקסי המקרקעין הערת אזהרה.
...
אני סבור כי לאור הוראות החוק המוצגות לעיל, בשים לב להפרת החוזה על ידי התובעת (אי מסירת ערבות בנקאית, הימשכות ההליכים מול עמידר ומניעה מהנתבעים לקבל במועד כתב התחייבות לרישום משכנתא, אי רישום הערת אזהרה בעמידר בסמוך לחתימת ההסכם), והפרת ההסכם על ידי הנתבעים בכך שלא שילמו את התמורה במועדים המוסכמים או מיד לאחר הסרת המניעה, מחדליהם הראייתיים, ההנאה שהפיקו מהדירה ועליית ערכה מבלי ששילמו מלוא תמורתה, וכן בשים לב לפרק הזמן הארוך שחלף ממועד מסירת החזקה בדירה- אותו אף אחד מהצדדים לא צפה, אני סבור כי הצמדת הסכום הנומינלי כעולה מעדותו של רו"ח של התובעת בסך 271,614 ₪ בתוספת מע"מ והצמדתם למדד תשומות הבנייה ולריבית שנתית רגילה בשיעור של ארבעה אחוזים מהווה איזון ראוי בין זכויות הצדדים, חובותיהם, מחדליהם ופרק הזמן הארוך שחלף.
סבור אני שיש לדחות תביעה זו עקב התנהגות שני הצדדים, כפי שפורטה לעיל, וכן עקב כך שהתובעת היה חברה בע"מ, ולחברה בע"מ, שהיא תאגיד, אין עגמת נפש.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, על הנתבעים לשלם לתובעת כדלקמן:
את הסך 697,927 ₪ בתוספת הצמדה למדד תשומות הבנייה ורבית שנתית בשיעור 4% מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
ככל שיחפצו הנתבעים ליטול משכנתא לתשלום סכום זה, רצוי שהתובעת תסייע להם בעניין זה.
את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
