רכיבי שכר בחישוב פיצויי פיטורים

בחלופה השניה (חישוב פצויי הפיטורים על פי חוק פצויי פיטורים) כלל את הרכיבים המפורטים בחלופה הראשונה ללא תוספת 1/12 קצובת הבראה, ובצרוף תוספת אם. בחלופה השלישית (חישוב פצויי הפיטורים לפי עמדת הנתבעת) כלל רכיבים אלה בלבד: שכר יסוד, הסכם מסגרת 87, גמול ניהול.

...

לאחר עיון בכל החומר שבתיק, אני קובעת כי השכר הקובע לפיצויי פיטורים כולל את כל התוספות השונות המהוות חלק מהשכר לכל דבר ועניין.

סוף דבר התובעת גב' הורביץ תשיב לנתבעת סך 41,592 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת גב' גרשי סך 6,467 ₪.

סעיף 12 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן: "חוק פצויי פיטורים") אשר קובע את שיעור פצויי הפיטורים, מבחין בין "עובד במשכורת" – קרי "עובד שעיקר גמול עבודתו, משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר" – ובין "עובד בשכר" – קרי "עובד שאינו עובד במשכורת". תקנה 1 לתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד – 1964 (להלן: "התקנות"), קובעת כדלקמן: "1(א) הרכיבים שיובאו בחשבון שכר-עבודה לעניין תקנות אלה הם:

...

מאותם הנימוקים גם לא מצאנו להורות על השבת תשלום פיצויי הפיטורים, שכן משעה שדחינו הטענות לעניין אישורי המחלה, אזי גם התביעה להשבת פיצויי פיטורים – נדחית.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: א. דמי מחלה צבורים בסך 13,864 ₪.

התביעה שכנגד – נדחית.

לעומת זאת, הסכם המעבר מחייב את ביטוחם של כל רכיבי השכר (למעט החזרי הוצאות), לרבות רכיבים שאינם רכיבים לפצויי פיטורים כגון גמול שעות נוספות, ואילו ההסכם הקבוצי החל על חברי היתאחדות התעשיינים וצו ההרחבה שהוצא בגינו, מחייבים בין היתר את ביטוח רכיבי תוספת המשמרות ורכיבי פרמיות, שאינם מובאים בחישוב פצויי פיטורים, אך אינם כוללים על פני הדברים חובת ביטוח של רכיבי עמלות הנכללים בשכר הקובע לפצויי פיטורים.

...

בהתחשב בתכלית האצת עיתוי הביטוח הפנסיוני של בעלי הסדר קודם, הגענו לכלל מסקנה כי אין די בציון עצם הזכות לביטוח פנסיוני של בעל הסדר קודם בהסכם העבודה או בטופס ההודעה לעובד, אלא יש להטיל חובה על המעסיק לערוך בירור, בין בעל פה ובין בכתב, בדבר קיומו של הסדר קודם, ולתעדו.

מכל האמור לעיל עולה כי ערעוריה של המערערת מתקבלים בחלקם.

סוף דבר – הערעורים מתקבלים בחלקם כמפורט בסעיפים 54 – 58 לעיל.

אולם, בצו ההרחבה הרלוואנטי משנת 2015 הרלוואנטי לענייננו נקבע כי השכר המבוטח ייקבע לפי רכיבי השכר לחישוב פצויי הפיטורים והוא לא יפחת מהשכר התעריפי.

...

בהתאם לסעיף 26א לחוק הגנת השכר, מצא בית הדין כי מעסיק מסר לעובד ביודעין תלוש שכר שלא נרשמו בו הפרטים הנדרשים, כולם או חלקם, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצוי לדוגמה, ללא הוכחת נזק.

בשים לב כי הנתבעת הנפיקה תלושי שכר לתובע, והתובע אישר כי השכר ששולם לו תאם את הסכומים המפורטים בתלושי השכר[footnoteRef:17], לא מצאנו ראיה לכך כי לתובע לא נמסרו תלושי שכר לכאורה.

נוכח האמור לא מצאנו הצדקה לפסיקת פיצוי ברכיב תביעה זה. סוף דבר בנסיבות אלה, הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה, סך של 10,937 ₪ (קרן), לפי הפירוט שלהלן: פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 5,000 ₪; פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה ולפיצויים בסך 7,336 ₪; שי לחג בסך 500 ₪; סה"כ 12,836 ₪ בניכוי 1,899 ₪ ששולמו לאחר הגשת התביעה = 10,937 ₪ על הסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.5.2019 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

] בהתאם לנוהל שימור השכר, המתוה לפיו יתבצע שימור השכר נוגע "רק לרכיבי שכר הכלולים בחישוב לפצויי פיטורים לפי תקנה 1 לתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן-"שכר פנסיוני").

...

] אשר לטענה לפיה קיימת פגיעה בשווין, נציין כי משהחלטת הוועדה נתונה לשיקול דעת, באם לשמר או לאו רכיבי שכר כאלה ואחרים, אין די בטענה כללית לפגיעה בשווין ועל התובעים היה לפרט טענותיהם בנושא זה. נבקש להוסיף כי דווקא העובדה כי לסומר בחרה הוועדה לאשר חלק מהתוספת ששולמה לו בתפקידו הקודם מטעמים של מיומנות ומומחיות ייחודיים אשר יכולים לתרום למילוי תפקידו החדש, ולגרשון לא אושר כל חלק מהתוספת מעידה על הפעלת שיקול דעתה של הוועדה והעדר שרירותיות – שיקול דעת שלא מצאנו כאמור מקום להתערב בו. הנה כי כן, משעה שקבענו כי הוועדה פעלה בסמכות, עת הפעילה שיקול דעת ביישום נוהל שימור השכר, הפגמים שנפלו באופן הפעלת הסמכות על ידה, אינם רלוונטיים לדיון בשאלה המשפטית לה נדרשנו ואף לא לסעד ההצהרתי לו עתרו התובעים– היינו פסק דין שיורה על הנתבעת לשמר את שכרם ותוספת יהלום.

הפגמים שנפלו בהחלטת המדינה, פגעה בתובעים, הובילו להתכתבות ענפה ולהגשת ההליך דנן, ולטעמנו התנהלות זו מחייבת פסיקת הוצאות התובעים על אף שבאופן מהותי התביעה נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.