המבטחת אינה כופרת בעובדה שבמועד התאונה היא ביטחה את האופנוע של מזרחי, ואינה חולקת על כך שביום 10.11.2017 הגיע התובע לבית חולים פוריה עם נזק בגבו ובהמשך הועבר לטפול בבית חולים רמב"ם.
המבטחת מכחישה את חבותה וכופרת בזכותו של התובע להפרע ממנה פיצויים.
המחלוקת בין הצדדים היא בכך, שבעוד התובע טוען כי נסע על האופנוע המבוטח אותו נהג מזרחי, נפל ונגרמו לו ניזקי גוף, המבטחת טוענת, כי התאונה נגרמה בנסיבות שונות: בין אם התובע היה רוכב אופניים, ובין אם נהג באופנוע אחר (כנראה אופנוע שטח חסר ביטוח).
התובע תיאר בעדותו את נסיבות קרות התאונה, כהאי לישנא:
"יש לי מיגרש רכבים בטבריה. אופק בא אלי למגרש לראות רכב, ניכנסו לרכב שהוא רצה, ישבנו ברכב שהוא רצה, ישבנו בערך שעה משהו כזה, ישבנו על הרכב, עשינו נסיעת מבחן. התגלגלה לנו השיחה כרוכבים של אופנועים, אני רכבתי בעבר על אופנוע ואני אוהב אופנועים. אהבתי יותר נכון. הצעתי לו לנסוע במסלול שבנו רוכבים שם שקרוב למגרש, בכפר זיתים. נסענו לשם, אופק הסכים ורצה מאוד לראות את המקום. נסענו למקום לכיוון כפר זיתים, הגענו לאיזה שהוא שביל, שמחבר בין כפר זיתים לכיוון המסלול הזה, הגענו לשם עם האופנוע שלו, הוא בא אלי עם האופנוע שלו למגרש. נסענו בשביל, התחלנו לנסוע כמה דקות ואחרי כמה דקות הייתה איזה מהמורה ואני לא אחזתי בו באותו רגע, הוא נתן מכת גז והאופנוע עף ועלה כלפי מעלה, הגלגל הקידמי שלו, אני עפתי אחורה על הישבן ואחר כך אני זוכר את עצמי שוכב על הריצפה צורח מכאבים" (עמ' 18 ש' 12-4 לפרוט' 13.2.2020).
...
אין בידי לקבל את טענתו של התובע.
לסיכום - פורטל הותיר עלי רושם חיובי, והתרשמתי כי הגרסה שמסר בבית המשפט אמת היא.
סוף דבר
לאור המקובץ לעיל, אני קובע כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח כי נפגע בתאונת דרכים בהיותו נוסע על האופנוע המבוטח.
אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ וזאת תוך 45 ימים מיום קבלת פסק-הדין, שאם לא כן, יתווספו לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.
