לפיכך המשיך והעיד מזכרונו , שמכיוון שמדובר בציר תנועה אשר נאכף אך ורק על ידי יחידת "הרכבת הקלה" טענתו זו של הנאשם העלתה ספק בעיניו, שכן כל ארוע חריג, כגון תאונה, הייתה מדווחת בקשר, בזמן אמת, והוא היה מחויב להיות מעודכן לגביה ואף ליתן מענה מיידי.
בחקירתו הנגדית, כאשר הנאשם עמד על כך ששוטר אחר, אשר היה רכוב על אופנוע, הוא זה אשר ביצע את הבדיקה, וכי העד ישב בניידת, ענה העד "אני לא זוכר את הפרטים המדויקים, אני לא מוציא מכלל אפשרות, אני אומר שלמיטב זכרוני, אני זוכר את הדו"ח בגדול, ואני זוכר שנעשתה בדיקה, לומר בודאות שזה היה מישהו אחר שסייע לי, או אני, אני לא יודע בודאות. אני לא זוכר מי השוטר שהיה איתי" (עמוד 4 שורות 4 עד 9).
הנאשם אף ציין כי שוטר-אופנוען (לא העד), עלה על האופנוע, נסע על המדרכה בכיוון הנגדי, חזר, והם דיברו ביניהם, כאשר את השיחה לא שמע (עמוד 6 שורות 6 עד 8).
הנאשם לא נתן מענה מדוע לא הלך לצלם את הצומת, או ביצע פעולות נוספות כדי לאמת טענה זו.
מכיוון שבסיום שמיעת הראיות מצאתי כי קיים חוסר אמתי ומהותי בדבר זהות האנשים אשר עבדו ביחד עם עד התביעה היחיד שהעיד בפניי, ומשכך אף לא נימצאו דוחות פעולה, אבל בעיקר לעניין היתרחשות התאונה, והאם ניפתח ארוע שכזה, קבעתי בהחלטתי מאותו יום כי המאשימה תמציא לנאשם מיסמך האם במועד זה, ובסמוך למקום ביצוע העבירה, אכן היה דיווח ארוע תאונתי, והאם יצאה ניידת משטרתית למקום.
...
אף על פי כן, המאשימה לא ביצעה את הבדיקה כפי שנדרשה, וביום 18.7.2018, דהיינו כחודשיים לאחר דיון ההוכחות, נאמר על ידי בא כוח המאשימה "בדקנו את בקשת בית המשפט, ולא מצאנו דו"חות עיסוק נכון לאותו יום. אין לי אינדיקציה האם היה אירוע תאונתי, לא בדקנו במשל"ט" (עמוד 4 שורות 5 עד 6).
לפיכך, באותו המועד, סיכמו הצדדים את הראיות, כאשר ביקשה המאשימה להאמין לגרסת השוטר ולהרשיע, ואילו הנאשם ביקש לזכות אותו מהמיוחס לו.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי ב-ת/1, בחנתי את עדויות עד התביעה והנאשם, מצאתי כי לא ניתן לבסס את המיוחס לנאשם מעבר לספק הסביר, מן הטעמים שלהלן:
מדו"ח ת/1 הכולל 2 עמודים ניתן לקרוא אך ורק את העמוד הראשון, ואילו העמוד השני אינו קריא, זאת כאשר בעמוד הראשון מצוינות כל העובדות אשר אינן במחלוקת, דהיינו מקום האירוע, העובדה כי רכב הנאשם נעצר וכי אכן נהג על פני נתיב תחבורה ציבורי.
בסיכומו של דבר, מצאתי כי אין בעדותו של השוטר, אשר איננה שלמה, ואיננה חד משמעית דיה, על מנת להרים את הנטל אשר היה על התביעה להרים, בוודאי לא לאור מחדלים נוספים, כפי שציינתי לעיל, ואני מורה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק.
