רכיב הוצאות רכב כחלק מפנסיה

בפסק הדין נדחתה תביעתו של מר עוזי ריעני (להלן: המערער) נגד אליאסי שיווק בע"מ (להלן: החברה) ונגד שי אליאסי (להלן: המנהל) על כל ראשיה וחלקיה, תוך חיוב המערער בהוצאותיהם של כל אחד מהמשיבים בסך של 10,000 ₪ וסה"כ 20,000 ₪.

בנוסף, חידד המערער בסיכומי התשובה כי רכיב פצויי הפיטורים הוא חלק מפנסיית העובד, ולכן יש מקום להשיבו אף אם הסדר ביטוח המנהלים הנו הסדר מיטיב.

לעניין החזר הנסיעות טענו המשיבים כי המערער היה זכאי לרכב צמוד ושווי – עקב טעות של החברה – לא ניזקף לצורכי מס, ומכך יצא נשכר.

...

וכל נאמר: "אשר לתביעתו לקבלת ההפקדות לפיצויים, לפי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני – הרי שאין בידנו לקבלה. כמפורט לעיל, אין חולק כי התובע בוטח בביטוח מנהלים כאשר צו ההרחבה חל על כל עובד שאין לו הסדר פנסיוני מיטיב ושאין חובה לבטחו בהסדר מיטיב. משלא הוכיח התובע את זכאותו לקבלת ההפקדות לפיצויים אנו דוחים את תביעתו ברכיב זה". (ד) התביעה לפידיון 19 ימי חופשה נדחתה וזאת בהתבסס על כך שתלושי השכר של המערער כללו רישום מפורט בדבר ניצול ימי החופשה לאורך תקופת עבודתו והמערער אף הסתמך על רישום זה ואישר נכונותו.

גם דין טענתו החלופית של המערער, לפיה היה מקום לפסוק לו שבעה ימי חופשה כיוון שהחופשה שניתנה לא עמדה בדרישות סעיף 8 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, הקובע כי ניתן לחלק את החופשה השנתית "ובלבד, שפרק אחד ממנה יהיה לפחות שבעה ימים" - להידחות.

סוף דבר: דין הערעור להתקבל באופן חלקי וזאת ביחס לבקשה החלופית להפקדת כספי פיצוי הפיטורים.

לעניין ההוצאות, משעיקר ערעורו של המערער נגד החברה נדחה (למעט ענין ההפקדות לרכיב פיצוי פיטורים), ומשנתנו את הדעת גם לסוגית גובה ההוצאות שהטיל בית הדין קמא – החלטנו כי כל צד יישא בהוצאותיו.

כך גם נפסק בכל הנוגע לתוספת משמרת שניה:"גם במקרה זה, אילו הוכח שהעובד עבר רק במשמרת שנייה, היינו רואים בתוספת זו כחלק מהמשכורת היסודית. דבר זה לא הוברר במקרה זה , לכן אין לראות בתוספת זו חלק מהמשכורת היסודית". זה המקום לציין כי עמדה זו של כב' השופט רבינוביץ אינה עומדת בקנה אחד עם פסיקת הרוב של בית המשפט העליון בבג"צ 5572/92 זכאי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז (3) 602, כפי שאף הובהר על ידי כב' השופטת גליקסמן בע"ע (ארצי) 439/06 מאיר מן – מדינת ישראל הממונה על הגימלאות [פורסם בנבו] (ניתן ביום 14.4.2008), כמצוטט: "בהתאם לפסיקה, התשלומים המשולמים לעובד נחלקים לארבעה סוגים עקריים: האחד – שכר (שכר רגיל או שכר יסוד או שכר משולב) - בעד העבודה הרגילה בשעות העבודה הרגילות של העובד; השני – תוספות המשולמות לעובד בעד ביצוע עבודה החורגת מהעבודה הרגילה – עבודה בשעות חריגות, עבודה בתנאים מיוחדים וכו'; השלישי – תשלומי החזר הוצאות הקשורות לעבודה (טלפון, אחזקת רכב וכו'); הרביעי – זכויות נילוות (ביגוד, שבתון וכו').

עדותה של הגב' תקוה ברכה עולה בקנה אחד עם תצהירה המשלים ממנו עולה כי החל מיום 1.1.1996, בהמשך להסכם הקבוצי שעניינו הפרשות לקופת גמל מיום 21.8.95 התקבלה הוראה בשירות המדינה לנכות ולהפריש 5% לקופת גמל בעד עבודה נוספת, הכוללת בתוכה את התוספות נשוא תיק זה. כמו כן לטענת המשיבה החל מיום 1.4.2002 , בעקבות חתימת הסכם המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, התקבלה הוראה לנכות ולהפריש מהרכיבים האמורים שיעור של 7% בנוסף להפרשה בשיעור 5%.

ביום 10.8.1995 נחתם הסכם קבוצי בין המדינה לבין מרכז השילטון המקומי, שלוש הערים הגדולות, הסוכנות היהודית והמוסדות להשכלה גבוהה בו נקבע, כי החל מיום 1.1.1995 יופרשו על-ידי המעסיקים והעובדים לקרן פנסיה צוברת חדשה 5% "מרכיבי השכר והתשלומים שאינם פנסיוניים" כפי שהוגדרו בנספח ב' להסכם כ: שעות נוספות; עבודה נוספת, כולל כוננויות, תורניות, משמרות, וכל תשלום בגין עבודה נוספת אחרת; פרמיות; החזר הוצאות רכב קבועות ומשתנות; החזר הוצאות נסיעה; אש"ל וכלכלה.

...

ערים אנו לטענות המערער בתצהירו המשלים, אולם אין אנו סבורים כי יש בכך לעלות או להוריד הואיל וגם הוא מודה בכך שהיו הפרשות לכל הפחות חלקיות בכל הנוגע לתוספות נשוא תיק זה. ר' נספח מ/3 לתצהירו המשלים.

אשר על כן דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין ומשמדובר בפנסיונר החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.

גם אם כתוצאה מאפשרות זו "זכה" הקבלן לעוד שנות עבודה בתמורה, הכיצד נכמת את העבודה שהשקיע כדי לזכות באותה תמורה, בשעה שחבריו, לא כל שכן אלו שבוטחו בפנסיה תקציבית, ישבו בביתם ונהנו מפנסיה באחוזים גבוהים? כך גם בנוגע לסכומי ניכוי ההוצאות.

התביעה לתשלום אחזקת רכב ברכיב זה לכתב התביעה עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום הסך של 30,000 ₪ בגין החזר הוצאות רכב, מחושבים לפי מכסה שנתית בסך 3,000 ₪ לשנה, לתקופה של עשר שנים.

אשר לעדותו של מר אקוע, אכן מר אקוע העיד כי לכל המרכזים יש אחזקת רכב (ראה עדותו: בעמ' 72 לפרוטוקול ש' 1-3), אולם אין בעדות זו כדי לסייע לתובע, שכן הצדדים לא חלקו על עצם זכאותו של התובע לאחזקת רכב, כי אם על שיעורה, ועדות זו של מר אקוע אין בה כדי לסייע לעניין שיעור אחזקת הרכב.

...

אשר לשאר טענותיו של התובע, לא מצאנו בהן כל עילה שתצדיק פיצוי ממוני מעבר לסכומים שכבר פסקנו לעיל, ולא כל שכן שלא מצאנו הצדקה לפסוק פיצוי לא ממוני.

אי לכך ולאור האמור, תביעתו של התובע לפיצוי בגין הרכיבים שבכותרת, נדחית.

סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה, ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: אחזקת רכב בסך 30,000 ₪.

ביום 20/1/03 פנו התובעים בשלישית באמצעות בא כוחם עו"ד בועז בן צור, ליו"ר האגוד, ובקשו כי יועברו מפנסיה צוברת לפנסיה תקציבית בהתאם לחוק.

על פי הסכם זה, על המרכיבים הלא פנסיוניים של העובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית ובפנסיה צוברת יופרשו כספים לקופת גמל הן של העובדים והן של המעבידים כדלקמן: (1) החל מיום 1/1/95 יופרשו 5% ע"י המעביד ו- 5% ינוכו מהעובד לגבי הרכיבים הבאים – א. שעות נוספות; ב. עבודה נוספת – כולל: כוננויות, תורנויות, משמרות וכל תשלום בגין עבודה נוספת אחרת; ג. פרמיות; ד. החזר הוצאות רכב קבועות ומשתנות; ה. החזר הוצאות נסיעה; ו. אש"ל וכלכלה.

בחקירתו של מר שלבי בפנינו, הסתבר שחלק גדול מהנתונים לגביהם הצהיר אינם ידועים לו מידיעה אישית או שאינם זכורים לו, ובכל הנוגע להפרשות של 5% חלק עובד ו- 5% חלק מעביד העולות לכאורה מתלושים שהוצגו בפניו, ציין כי מדובר בהפרשות ביחס לרכיבים שאינם פנסיוניים, הגם שמדובר בתלושים המתייחסים לשנים 2005 ו- 2006.

...

אין חולק כי ההסכם האמור לא נחתם בסופו של דבר.

פרשנות שכזו מביאה, לגישתנו, למסקנה שלא הוכח בפנינו שהתובעים בוטחו בפנסיה צוברת וזכויותיהם הובטחו בהסדר פנסיוני כנדרש על פי הוראות חוקת העבודה, ולא הוכח כי בפעולותיהם, לרבות בחתימתם על הצעות הביטוח לפוליסות בחברת מגדל – ויתרו על זכותם לפנסיה תקציבית תוך שהם בוחרים, בחירה אמיתית מתוך מודעות והבנה - בביטוחם בפנסיה צוברת.

נסכם ונאמר כי בהינתן האמור לעיל, סבורים אנו כי לאור רוח הדברים שצוטטו מתוך פסק הדין בעניין מעלה חרמון, שיפים לענייננו (חרף העובדה אליה הפנתה ב"כ המדינה שפסק הדין אינו דן מפורשות בנפקות הסכם המעבר, אולם יש לקחת בחשבון שניתן שנתיים לאחר חלות המועד הקובע הנדחה על פי הסכם זה), אין לראות את התובעים כמי שבוטחו בפנסיה צוברת מכוח הפוליסות בחברת מגדל, שמהותן לא הוכחה.

על כן אנו סבורים שהתובעים זכאים לפנסיה תקציבית, ונפנה גם לנימוק נוסף שהוזכר גם הוא בעניין מעלה חרמון, והוא שעמדת המעביד-האיגוד היתה בזמנים הרלבנטיים ועודנה – כי התובעים זכאים לפנסיה תקציבית.

כמו כן טען המבקש כי הכנסתו מורכבת מפנסיה ומקצבאות שונות, ומסתכמת בסך של 5,589 ₪ בלבד, בעוד שהוצאותיו השונות, הכוללות מזון, תרופות וכדומה, עולות עד כדי סך של 6,186 ₪, ככל שיישאר צו התשלומים על כנו.

המבקשת גם מתחה ביקורת על הוצאות מסוימות עליהן דיווח המבקש, כגון מינוי לעיתון והוצאות דלק (וכן גם הוצאות על רכב ליסינג, שבנתיים הוחזר), וטענה כי בפעולותיו של המבקש יש משום העדפת קרובים והיא פסולה.

זאת, מאחר שאין מדובר ב"צו פשיטת רגל", בהתאם לסעיף 182(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, אלא רק במרכיב מסוים בגדר הצוו.

המבקש מלין על הצעת בית המשפט לפיה על ילדיו של המבקש להתגורר עמו וטוען, ובצדק, כי אינם חלק מהליך פשיטת הרגל.

...

עם כל הצער וההבנה לנסיבותיו הקשות של המבקש ומשפחתו, אין לאל-ידי להעתר לבקשה.

סופו של דבר, בית המשפט המחוזי בדק את הנתונים הקונקרטיים שהובאו לפניו, והגיע לפתרון מאוזן, אשר לוקח בחשבון גם את נסיבותיהם האישיות של המבקש ומשפחתו.

אי לכך, הבקשה נדחית.