מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

רכב שנהג נפגע ממנו בעת עליה על פס האטה שהותקן ברשלנות

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2017 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

הנתבעת טענה כי המבוטח ניסה לחצות את מעבר השער בעת תנועת השער, תוך שהוא סוטה לנתיב השמאלי מתוך רצון להשיג את השער הנע מימין לשמאל, במקום להמתין לעצירת ופתיחת השער, כנדרש וכמצופה, כאשר רשלנות זאת, המלווה בנסיעה מהירה, היא הגורם העקרי לקרות ההיתנגשות שבין השער למכונית.
הדברים מקבלים חזוק, כאשר מאשר המבוטח בעדותו, כי בסמוך לשער מותקן פס האטה המיועד להביא להפחתת מהירות הנסיעה בשער (אם כי לעתים היה עוקף את פס ההאטה מצידו כדי לאפשר נסיעה נוחה יותר מבחינתו).
באשר לאמירת התובעת כי לא היה שלוט מזהיר ולא הייתה מוכנות לתנועה המפתיעה של השער, הוצגה תמונת השער המכיל אזהרה מפורשת ומודפסת באותיות של קידוש לבנה, ואף הובהרה ההכרות של המבוטח עם השער, פעילותו, שעות פעילותו (במהלך היום ובמהלך שעות הערב/לילה, ולא מצאתי כי הנתבעת הפרה כל חובת זהירות המוטלת עליה בהקשר זה. באשר לטענה כי על השער אמורים היו להיות חיישנים אשר יאתרו את כלי הרכב המגיע, יעצרו את פעולת השער ואף יסיעו אותו אחורנית במידה וטווח הסגירה שלו נחסם על ידי מכונית, ראשית יצוין כי לאור צורת הנזק, ספק אם בטענה כאמור יש חשיבות או משמעות, שכן התמשכות הפגיעה מלמדת על אי הבחנה בשער או ניסיון לחצות את מפתח השער בעת סגירתו, וגם אם היה השער נעצר בשלב זה או אחר, אין בכך לגרוע מהאחריות לנהיגה לא זהירה מצד המבוטח, אולם בשים לעדות מר זהבי, עמ' 8 לפרוטוקול שורה 12 ואילך, גם מבחינה עובדתית, חיישן אינפרא אדום מותקן על השער, ואני מקבל את סברתו של מר זהבי, כי ככל הנראה השער נעצר, שכן לדבריו, אם השער היה ממשיך בתנועתו, הייתה מכונית המבוטח נמחצת, או לכל הפחות הייתה מעיכה במקום המגע (ואין הדברים כך, כעולה מהראיות אשר הוצגו).
...
המסקנה יכולה להיות או שהמבוטח נסע במהירות מופרזת (ואז מרחק העצירה מתארך), או שלא הבחין בפגיעה עד שנסע ושפשף את השער לכל אורך המכונית, כך או כך מדובר בנסיבות המצדיקות על מחדל מצד המבוטח ולא מצד הנתבעת.
באשר לאמירת התובעת כי לא היה שילוט מזהיר ולא הייתה מוכנות לתנועה המפתיעה של השער, הוצגה תמונת השער המכיל אזהרה מפורשת ומודפסת באותיות של קידוש לבנה, ואף הובהרה ההיכרות של המבוטח עם השער, פעילותו, שעות פעילותו (במהלך היום ובמהלך שעות הערב/לילה, ולא מצאתי כי הנתבעת הפרה כל חובת זהירות המוטלת עליה בהקשר זה. באשר לטענה כי על השער אמורים היו להיות חיישנים אשר יאתרו את כלי הרכב המגיע, יעצרו את פעולת השער ואף יסיעו אותו אחורנית במידה וטווח הסגירה שלו נחסם על ידי מכונית, ראשית יצוין כי לאור צורת הנזק, ספק אם בטענה כאמור יש חשיבות או משמעות, שכן התמשכות הפגיעה מלמדת על אי הבחנה בשער או ניסיון לחצות את מפתח השער בעת סגירתו, וגם אם היה השער נעצר בשלב זה או אחר, אין בכך לגרוע מהאחריות לנהיגה לא זהירה מצד המבוטח, אולם בשים לעדות מר זהבי, עמ' 8 לפרוטוקול שורה 12 ואילך, גם מבחינה עובדתית, חיישן אינפרא אדום מותקן על השער, ואני מקבל את סברתו של מר זהבי, כי ככל הנראה השער נעצר, שכן לדבריו, אם השער היה ממשיך בתנועתו, הייתה מכונית המבוטח נמחצת, או לכל הפחות הייתה מעיכה במקום המגע (ואין הדברים כך, כעולה מהראיות אשר הוצגו).
המסקנה המתבקשת מהעדויות אשר נשמעו: ניתן לומר בוודאות כי מדובר בשער אשר פעולתו ארוכה ואיטית, וכי לנהג המבוטח לא הייתה דרך לפתוח את השער ממכוניתו (שלט או אמצעי אחר) אלא היה עליו להתקשר לצד ג' אשר יפעיל אמצעי זה או אחר וידאג לפתיחת השער הנסגר, והמגע בין השער למכונית היה נמשך וממושך, כל אלו מצביעים כי גרסת התובע הינה הרבה פחות סבירה מגרסת הנתבעת.

בהליך גרימת מוות בנהיגה רשלנית (גמ"ר) שהוגש בשנת 2019 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הנאשם הביא מספר עדי אופי שהעלו על נס את תכונותיו התרומיות.
המנוח סטה עם רכבו פעמיים, תוך שהוא גורם לרכב שנסע בנתיב שלימינו להאט על מנת להמנע מתאונה.
הנאשם לא וידא תחילה כי הסטייה לעבר אי התנועה מבוצעת בלי לגרום סיכון בלתי סביר ליתר משתמשי הדרך ובכלל זה המנוח שרכב אותה עת בחלקו השמאלי של אי התנועה לכיוון צפון.
יפים לענייננו דברים שנקבעו בעיניינו של מי שסטה משול ימין לעבר אי תנועה מבלי להבחין ברוכב אופנוע ופגע בו. בית המשפט לתעבורה קבע באותו מקרה כי הנאשם יצר מצב חריג ולמעשה נע כעיוור באלכסון על פני שני נתיבי נסיעה בכביש בינעירוני, מהשול הימני אל עבר אי התנועה במרכז הכביש כשהוא מותיר לנהגים האחרים להיתמודד עם הסכנה והמצוקה תוצר היתנהלותו.
מדיניות הפסיקה מעבר למגמה של החמרת הענישה עליה עמדתי לעיל קשה לזהות "נוסחה" שתניב תוצאה מדויקת של מספר חודשי או שנות מאסר שיש להשית על מי שקיפד פתיל חיו של אחר בנהיגה רשלנית או מספר חודשי (או שנות) הפסילה שיש להשית על נהג זה ( ע"פ (ת"א) 70237/07 אדרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
· רע"פ 9040/12 אלמקייס נ' מדינת ישראל – אושר עונש הכולל 8 חודשי מאסר, פסילת רישיון ל-9 שנים וענישה נלווית למי שגרם למותו של אחר ברשלנות הכוללת "סטייה פתאומית מנתיב נסיעתו בכביש מהיר תוך סיכון והפרעה לעוברי אורח; חסימת נתיב הנסיעה השמאלי ופנייה לעבר מעבר בטחון תוך חציית פס הפרדה שמאלי, בנגוד להוראות תמרורי התנועה". לאור כל האמור ובשים לב לדרגת רשלנותם של הנאשם והמנוח, כפי שקבעתי לעיל, אני סבור כי מיתחם העונש ההולם בנסיבות נע בין 8-18 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, פסילת רישיון הנעה בין 7-15 שנים, פסילה מותנית וקנס או פיצוי למשפחת המנוח.
בגדר מיתחם העונש אותו קבעתי, אני זוקף לזכותו של הנאשם את העובדה שהודה במיוחס לו ונטל אחריות ואת עברו התעבורתי התקין ביחס לותק הנהיגה.
לאור השיקולים האמורים אני מטיל על הנאשם, בגדר המיתחם אותו קבעתי, את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל שירוצו, ככל שניתן, בעבודות שירות בכפוף לחוות דעתו החיובית של הממונה על עבודות השרות בשב"ס; 12 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים על עבירות של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה רשלנית הגורמת למותו של אדם; 10 שנות פסילת רישיון בנכוי הפסילה אותה החל הנאשם לרצות מיום 8.5.17; 12 חודשי פסילת רישיון על תנאי ל- 3 שנים על עבירות של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה רשלנית הגורמת למותו של אדם; פיצוי בסך 15,000 ₪ למשפחת המנוח ; הפצוי ישולם ב-40 תשלומים שוים ורצופים החל 16.8.19 המזכירות תסדיר את תשלום הפצוי מול מישפחת המנוח; זכות ערעור לבימ"ש המחוזי בת"א תוך 45 יום ניתן היום, 16 מאי 201916 מאי 2019, במעמד הצדדים.
...
· רע"פ 9040/12 אלמקייס נ' מדינת ישראל – אושר עונש הכולל 8 חודשי מאסר, פסילת רישיון ל-9 שנים וענישה נלווית למי שגרם למותו של אחר ברשלנות הכוללת "סטייה פתאומית מנתיב נסיעתו בכביש מהיר תוך סיכון והפרעה לעוברי אורח; חסימת נתיב הנסיעה השמאלי ופנייה לעבר מעבר ביטחון תוך חציית פס הפרדה שמאלי, בניגוד להוראות תמרורי התנועה". לאור כל האמור ובשים לב לדרגת רשלנותם של הנאשם והמנוח, כפי שקבעתי לעיל, אני סבור כי מתחם העונש ההולם בנסיבות נע בין 8-18 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, פסילת רישיון הנעה בין 7-15 שנים, פסילה מותנית וקנס או פיצוי למשפחת המנוח.

בהליך ערר אחר (ע"ח) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

נטען בכתב האישום כי רשלנותו של העורר התבטאה בכך שלא שם ליבו לדרך; פנה בקשת רחבה לנתיב השמאלי של מעבר החצייה; לא הבחין במנוחה לאחר שהחל בנסיעתו על אף שהיתה בעיצומה של חציית מעבר החצייה בכיוון נסיעתו באותה עת; המשיך בנסיעה רציפה ולא ווידא כי אין הולכי רגל בנתיבו ועל גבי מעבר החצייה; לא בלם את המשאית על מנת למנוע את הפגיעה במנוחה; לא אפשר לה את השלמת החצייה בביטחה ולא נהג כפי שאדם מן היישוב היה נוהג בנסיבות המקרה.
עם זאת, באפשרותו של הנאשם לסתור את החזקה ולהוכיח כי לא נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגתו, ועליו מוטל הנטל לעשות כן. לצורך כך, יכול הנאשם לטעון, בין היתר, אף לחולשתן של הראיות לכאורה כנגדו (ראו: בבש"פ 6575/09 מזרחי נ' מדינת ישראל, פס' ח' (14.09.09) (להלן: "עניין מזרחי"); עניין גדקה בפס' 8).
יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"פ 8827/01 ישראל שטרייזנט נ' מדינת ישראל (13.07.03), בדבר חובת הצפיות והזהירות החלה על הנהג, גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיניו: "[...] מתקין התקנות צפה איפוא סכנה האורבת להולכי רגל במעברי חצייה, ועל-כן מצא להטיל על נהג הרכב חובה להאט את מהירות נסיעתו, ועל-פי הנידרש אף לעצור את רכבו, כדי לאפשר להולכי רגל להשלים בביטחה חצייתו של מעבר חצייה. אכן, הדעת נותנת כי על נוהגים ברכב המתקרבים למעבר חצייה שומה עליהם לצפות המצאותם של הולכי רגל במעבר החצייה – או הולכי רגל העומדים לעלות על מעבר החצייה – ולנקוט אמצעי זהירות ראויים למנוע פגיעה בהם.
יוער בהקשר זה כי פסק הדין אותו הגיש העורר במהלך הדיון (ע"ח 67260-03-18 קלדרון נ' מדינת ישראל (17.04.18) וממנו ניסה להיבנות בטענה כי חרף האמור לעיל, הוראת סעיף 50(ב) לפקודת התעבורה עומדת על כנה, אינו דומה לעניינו, שכן מעיון בגלגוליו של התיק במאגר המידע המשפטי עולה כי לא יוחסה לנאשם בעיניין זה עבירת גרימת מוות בתאונת דרכים, אלא עבירת נהיגה בשיכרות.
...
ובאשר לטענות בדבר הפגיעה בפרנסתו ובמשלח ידו של העורר, מבלי להקל בהם ראש, אין בהם כדי לשנות מהמסקנה כי לא נסתרה חזקת המסוכנות בעניינו, ואין בהם כדי לגבור על האינטרס שבשמירה על שלומו וביטחונו של ציבור הנוסעים בכבישים ושל הולכי הרגל.
זאת ועוד- אין בידי לקבל אף את טענתו של העורר במהלך הדיון שבפניי, לפיה נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא בכך שבעת שפסל את רישיונו של העורר נקט בביטוי "עד לתום ההליכים" ולא "עד למתן פסק דין בעניינו", כעתירת המשיבה בבקשת הפסילה שהגישה.
יתירה מכך, מדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי הכוונה מאחורי הוראת סעיף 46ב לפקודת התעבורה ממילא היתה לפסול את הרישיון עד תום ההליכים: "בהתאם להצעת החוק, יפסול בית המשפט באופן אוטומטי נהג כאמור שהוחלט להעמידו לדין, מהחזיק ברישיון נהיגה, והפסילה תהיה עד תום ההליכים המשפטיים". סוף דבר לפיכך אני מורה על דחיית הערר.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2017 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

רקע לפני תביעה, במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעות לשלם לה סך כולל של 10,063 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכבה, בתאונה שקרתה ביום 14/12/15, כתוצאה מפגיעת רכבה של הנתבעת 1, המבוטח אצל הנתבעת 2.
העדויות מטעם הצדדים עדותו של מר גדסי: "במועד התאונה ביום 14.12.15 נהגתי ברכב של רעייתי מסוג מאזדה לנטיס ברחוב הרשנזון מכיוון מזרח למערב, נסעתי ישר כשלפתע מרחוב נגבה הנתבעת 1 התפרצה לנתיב בו הייתי, לא הספקתי לבלום ונכנסתי בה. התאונה היתה בלתי נמנעת.
לאחר שעיינתי בכלל הראיות שהוצגו לפניי: בכתבי הטענות, תמונות כלי הרכב, חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה והתרשמתי באופן ישיר מעדויות הצדדים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה לפיה , יש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הצדדים כך שהאחריות ברובה בשיעור 80% תוטל על נהגת רכב הנתבעות, הנתבעת 1 ואילו לנהג רכב התובעת יוטל אשם תורם בשיעור 20% ואלו נימוקיי: אין חולק על כך כי בדרכה של הנתבעת 1 היה מוצג תמרור עצור, כך שהייתה מוטלת עליה חובה לעצור ולתת זכות קדימה לכלי הרכב החוצים את דרכה ובמקרה דנן, רכבה של התובעת.
בית המשפט מייחס רשלנות תורמת לנהג שהייתה נתונה לו זכות קדימה, אם על פי רמזור ואם מכוח תמרור מאחר שלא וידא כי דרכו פנויה.
יוער כי הטענה כי בצומת הותקנו פסי האטה, אין בה לכשעצמה כדי לשלול את האפשרות כי נהג התובעת לא נסע במהירות התואמת את תנאי הדרך.
בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 ימים ממועד קבלתו, לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.
...
לאחר שעיינתי בכלל הראיות שהוצגו לפניי: בכתבי הטענות, תמונות כלי הרכב, חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה והתרשמתי באופן ישיר מעדויות הצדדים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה לפיה , יש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הצדדים כך שהאחריות ברובה בשיעור 80% תוטל על נהגת רכב הנתבעות, הנתבעת 1 ואילו לנהג רכב התובעת יוטל אשם תורם בשיעור 20% ואלו נימוקיי: אין חולק על כך כי בדרכה של הנתבעת 1 היה מוצג תמרור עצור, כך שהייתה מוטלת עליה חובה לעצור ולתת זכות קדימה לכלי הרכב החוצים את דרכה ובמקרה דנן, רכבה של התובעת.
לפיכך, אני קובע כי חוות הדעת מטעם התובעת לא נסתרה ואני מקבלה במלואה .
סוף דבר לסיכום, לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן : סך של 7,442 ₪ חלק יחסי משויי הרכב בניכוי השרידים בסך של 9,302 ₪.
בנוסף, אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת: החזר שכרו של עד התובעת בסך של 300 ₪ כפי שנפסק בדיון וכן הוצאות משפט בסך כולל של 750 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת העתק פסק הדין , שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום המלא בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2016 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בעדותו טען נהג רכב התובעת: "ראיתי אותו שהוא פיתאום עשה פרסה. הייתי כ-20 מ' ממנו. לא יכולתי לעצור, לחצתי ברקס אבל האוטו לא עצר. הצלחתי לברוח ממנו פגעתי בו ונזרקתי לעמוד" (עמ' 1 שו' 18-20).
עוד טען נהג רכב התובע בעדותו כי נהג רכב הנתבעת ביצע את פניית הפרסה על פס הפרדה, במקום בו אסור לבצע פניית פרסה וכי רכב התובע פגע עם חלקו הקידמי שמאלי בפינה הימני של רכב הנתבעת, ואז "נזרק קדימה" לעמוד חשמל (עמ' 1 שו' 24-25).
אין מחלוקת, על פי עדות הנהגים המעורבים, כי התאונה אירעה עת שנהג רכב הנתבעת ביצע פניית פרסה לנתיב נסיעת רכב התובע וחסם עם רכב הנתבעת את נתיב נסיעתו של רכב התובע.
גדר המחלוקת הוא בשאלה האם פניית הפרסה בוצעה על ידי רכב הנתבעת במקום בו מותר לבצע פניית פרסה, בשאלת רשלנותו התורמת של נהג רכב התובע להתרחשות התאונה, וכן בשאלה האם על הנתבעת לפצות את התובע בגין שרידי רכב התובע שהוכרז כאובדן כללי, ובערך הסוללה המשומשת של רכב התובע.
תקנה 44(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 קובעת: "לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן – פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך..." נהג רכב הנתבעת שסטה לנתיב נסיעת רכב התובע על מנת לבצע פניית פרסה שלא הושלמה, חסם עם רכב הנתבעת את נתיב נסיעת רכב התובע והחל בנסיעה לאחור כשהוא מביט קדימה ולשמאל ולא לימין הדרך בה מוסע רכב התובע בנתיבו, לא מילא אחר הוראות התקנה ומכאן אחריותו המרבית לתאונה.
לא הוצגה בפניי תשתית ראייתית ממנה ניתן לקבוע את מהירות נסיעתו של רכב התובע, אולם מהקף הנזק ברכב הנתבעת והדיפת רכב התובע קדימה לעבר עמוד החשמל, כפי שנהג רכב התובע אישר בעדותו, ניתן ללמוד על פגיעה בעוצמה שאינה מסתברת עם נסיעת רכב התובע במהירות נמוכה בעומס תנועה, כגירסת נהג רכב התובע.
זכותו של נהג רכב התובע להסיע את רכב התובע בנתיב נסיעתו אינה זכות מוחלטת, ואין להשתמש בה "בעניים עצומות". היה על נהג רכב התובע להיות ער לנעשה בכביש, להבחין כי רכב הנתבעת, שלדבריו ראה מתחיל בפניית פרסה לנתיבו כשהיה במרחק של 50 מטרים, חוסם את נתיב נסיעתו לרוחב, להאט את מהירות נסיעתו ולבלום.
מכתב הנתבעת מיום 11.11.2015 (צורף לכתב התביעה) מעלה כי למצער ממועד המכתב ידע התובע כי אין בכוונת הנתבעת לפצות אותו בגין שרידי הרכב והסוללה, וכי הוא מופנה לקבלת תשלום בגינן שרידי הרכב מקונה השרידים.
...
מסקנה זו יכול שהייתה משתנה אילו התובע היה פועל למכירת השרידים ולא היה מצליח במכירתם או בקבלת מלוא ערכם על פי חוות דעת השמאי.
סוף דבר לאור כל האמור ועל בסיס חלוקת האחריות שקבעתי, אני מקבלת את התביעה בחלקה הקטן, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את יתרת נזקי הרכב בסך של 2,659 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה (22.06.2015) ועד ליום התשלום בפועל.
כן תשלם הנתבעת לתובע אגרת בית המשפט ששולמה, שכר העד שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו