מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

רכב עקב אי שיתוף פעולה של המבוטח והנהג

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2019 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

לאחר שעיינתי בחומר שהוגש לתיק, בטענות הצדדים וסיכומיהם, ולאחר שהתרשמתי מהעדים באופן בלתי אמצעי, נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה ולהטיל אחריות משותפת על הנתבעים בגין ארוע התאונה; תחילה אסלק מדרכנו שתי טענות של מעשה בית דין ופטור מאחריות נתבעת 5, לאור העידר שתוף פעולה מצד הנהג של המשאית.
אליאס בספרו, ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך ב, מהדורה שלישית 931, עמ' 1256, סיכם את הסוגיה כך: ".... מבטח המבקש להיתנער מחבותו כלפי הצד השלישי בגין אי מסירת הודעה על קרות מקרה הביטוח או בגין אי שתוף פעולה עמו, יידרש להוכיח ארבעה אלה: ראשית, כי המבוטח הפר את חובת ההודעה או חובת שתוף הפעולה. שנית, כי נקט אמצעים סבירים כדי להשיג את המידע הדרוש לו או כדי לזכות בשיתוף הפעולה של המבוטח. שלישית, כי מחדלי המבוטח הסבו לו נזק. רביעית, שיעורו של הנזק האמור" .
בנוסף, המבוטח העיד כי, הנזק שגרמה לו המשאית היה לאורך צידו הימני של רכבו ( עמ' 9), עיון בתמונות הנזק שהוגשו לתיק, מראה כי רכבו של המבוטח ניזוק לאורך צידו הימני בחלקים העליוניים של הרכב, וגם בחלקו השמאלי, אילו חלקו הקידמי, לא ממש נפגע.
...
הנתבעים 1 ו- 2 טענו כי, יש לדחות את התביעה נגדם מאחר ועניינם נידון בשתי תביעות שבהן נקבע כי אין להם כל אחריות לתאונה מושא התביעה (תא"מ 8723-04-14 ו- ת.א. 12343-01-13) ולפיכך יש להורות על דחיית התביעה נגדם.
אני קובעת כי מידת אחריותם של נהג הטנדר ונהג המשאית הינה שווה, ולכן כל אחד מהם יישא המחצית סכם הנזק.
הנזק: הנזק הישיר של התובעת כולל שכ"ט שמאי ובניכוי מכירת שרידים, הינו 66,517 ₪ ( ששווים ל- 69,193 ₪ ביום הגשת התביעה), לא נסתר בידי מי מהנתבעים, ועל כן, אני מאשרת אותו.
סוף דבר; הנתבעים ישלמו לתובעת סכום של 69,193 ₪, ישו הנתבעים בשכ"ט עו"ד בסך של 8,095 ₪ והוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ .

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2022 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

האחריות לגרימת התאונה - העובדה כי נהג המחפרון הציג גרסאות שונות, כמו גם העובדה כי הנתבעים נימנעו מלהביא את מכווין התנועה מטעמם שנכח לטענתם במקום בזמן התאונה, מלמדים כי יש להעדיף את גרסת נהג רכב התובעת, אשר הייתה עקבית ולא נסתרה; חזוק נוסף לכך מצאתי בעובדה כי תאורו של נהג המחפרון בגירסתו הראשונה, כפי שעולה מטופס ההודעה, מתארת את מקום התאונה באופן זהה לגירסת נהג רכב התובעת.
הלכה היא כי טענה בדבר העידר כסוי בטוחי בגין אי שתוף פעולה מצד המבוטחת יש להוכיח כדבעי, תוך פירוט הפעולות שנעשו מצד המבטחת, הפעולות שנדרשו מאת המבוטחת ואשר לא ביצעו, וזאת בנוסף לנזק שיכול ונגרם למבטחת בעקבות העידר שתוף הפעולה מצד המבוטחת – הנטל להוכיח טענה זו מוטל על המבטחת, הצד השלישי; לא אך זאת, הרי שעל המבטחת להוכיח אף כי אם הייתה המבוטחת משתפת פעולה עם המבטחת, הרי שהיה בכך כדי להפחית את החיוב, במלואו או בחלקו – ואם כך, אזי באיזה שיעור הפחתה מדובר.
...
אלא, שנהג התובעת השיב לכך כי כשהבחין במחפרון לראשונה, ולא במרחק רב ממנו, היה המחפרון בעמידה, וכי על כן מתבקשת המסקנה כי נסיעתו לאחור ופגיעתו ברכב התובעת תוך זמן קצר נעשתה אגב נסיעה לאחור במהירות מופרזת, כך שלא נותרה לנהג התובעת כל אפשרות לחמוק מהפגיעה.
לאור כל האמור לעיל, הרי שלא הוכח העדר שיתוף פעולה מצד הנתבעים, או כי היה בו כדי לפגוע בשיעור הפיצוי שהושת על הנתבעים ושעל המבטחת, צד ג', לשאת בו; לעניין סכום ההוצאות נשוא תיק ההוצאה לפועל, אני סבור כי עם הגשת התביעה נגד הנתבעים, בין אם סברו כי הכיסוי הביטוחי חל, ובין אם לאו, הרי שלא היה נכון מצדם להתעלם מקיומו של ההליך המתנהל, ואין בעניין זה להשית את ההוצאות להם נדרשה הנתבעת בעקבות הליך ההוצאה לפועל, על הצד השלישי, שכן מדובר בתוצאה ישירה של מחדליה של הנתבעת, כפי שטען ב"כ הצד השלישי.
סיכומו של דבר – לאור כל האמור לעיל, ולאחר שמצאתי את הנתבעים אחראים לנזקי התובעת בגין התאונה, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 15,315 ₪ בתוספת אגרת בית משפט בסך של 374 ₪, שכר בטלת העד מטעם התובעת בסך של 350 ₪ וכן שכר עורך דין בסך של 2,687 ₪; היות ומסקנתי היא כי אין מקום לטענה בדברת הסרת הכיסוי הביטוחי, הרי שהחיובים הנ"ל ישולמו לתובעת באמצעות הצד השלישי; הנתבעים יישאו בסכום ההוצאות נשוא תיק ההוצאה לפועל, ככל ולא שולמו, בסך של 2,788 ₪.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

גם בתא"מ 2335-07-13 מזור נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (20.12.2016)) שם קיבלה חברת הביטוח פטור מכיסוי בטוחי בשל אי שתוף פעולה של המבוטח, נקבע כי כדי שתוחרג חבותה של הנתבעת כמבטחת, גם מקום בו מבוטחה אינו משתף עימה פעולה, הרי שעליה מוטל הנטל להוכיח כי פעלה בשקידה "ראויה" לאיסוף מידע ובירור חבותה (תוך שהפנה לסעיף 23 לחוק חוזה הביטוח ולירון אליאס דיני ביטוח (כרך א') 1168).
בבר"ע (י-ם) 2180/06 סתי יעקב נ' ביטוח ישיר "איי.די.אי" חברה לביטוח בע"מ (13.3.07) נקבע: "הנטל להוכיח שאי שתוף הפעולה מנע מהמבטח להקטין את חבותו מוטל על המבטח.... שנית, לא הייתה כל מניעה מלפני המשיבה מלזמן את המשיבים 3 ו-4 לבית המשפט לשם מתן עדות ולממש את הזימון (משלא הופיעו לדיון) בדרך של הוצאת צו הבאה, שאז הייתה יכולה להציג את גירסתם של מבוטחיה בפני בית המשפט., ובהמשך: " המשיבה אמורה הייתה לדעת אם בעל הרכב בוטח על ידה, וככל שביקשה לכפור בביטוח על יסוד טענות כלפי המשיב 3 (הנהג), כמו נהיגה ללא רישיון נהיגה או בתקופת פסילה, ניתן היה לברר פרטים אלה בדרכים אחרות, למשל בירור במשרד הרשוי, הזמנת חקירות ועוד" (ראו גם תא"מ 49576-10-14 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' ענבל שטרית ניסני (24.02.2016)).
...
בעניין זה אני מקבלת את טענת ב"כ התובעת בנוגע לכלל הקפאת הזכירה שבעבר עת עד מעלה על הכתב פרטיה של התרחשות שהוא עד לה סמוך להתרחשותה וגם במהלך התרחשותה ולאחר מכן הוא נקרא להעיד בבית המשפט בדבר אותה התרחשות, או אז רשאי ביתה משפט לקבל את הרישום שנעשה כראיה לאמיתות תוכנו ואף לתת לו משקל מועדף על פני עדותו של העד אם המסמך בכתב נערך בזמן האירוע או בסמוך אליו; עורך הרישום עצמו מעיד בבית משפט על נסיבות עריכת הרישום, כאשר בענייננו לא חלקו על כך שהרישום נעשה על ידי הקראה טלפונית למשטרה ועל פי עדותו של העד ניתן לקבוע שיש להעדיף את הרישום על פני מה שנותר חרות בזכרונו (ראו והשוו: ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (4) 169).
הכלל הוא שניתן לקבוע ממצא על יסוד ראיה נסיבתית רק אם המסקנה כי הנתבעת ביצעה את העוולה היא המסקנה ההגיונית היחידה בנסיבות העניין (לעניין החלת בראיה הנסיבתית בדרך להכרעה בשינויים במחויבים גם כאשר עסקינן בהליך אזרחי ראו י' קדמי על הראיות חלק שני, עמ' 794 והאסמכתאות שם).
סיכומו של דבר, באשר למבחן הראשון, נראה כי המבוטח הפר את חובת היידוע שכן עולה כי לא פנה לחברת הביטוח – לא על מנת להודיע על התאונה ולא על מנת להפעילה לצורך כיסוי הוצאותיו.
לא שוכנעתי כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח שעשתה כל אשר לאל ידה ככדי להגיע לבירור החבות ועל כן, מקום בו חב המבוטח, הרי שקיים כיסוי ביטוחי.
על כן , ולנוכח האמור לעיל, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 22,715 (משלא התמודדה בפועל עם גובה הנזק) וכן סך של 1450 ₪ הוצאות משפט וכן סך של 6120 ₪ שכ"ט עו"ד. המזכירות תגבה אגרה מחצית שנייה ותואיל להמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

כאמור לעיל, המסמכים שהשיג החוקר הנוסף נספחים 6-7 לכתב ההגנה מלמדים על שתוף הפעולה גם מצד הנהג ברכב מבוטחת הנתבעת שכן שמו מופיע על גבי חלק מאותם מסמכים לרבות הסכמתו למסירת מידע ממשרד התחבורה אודות תוקף רישיון נהיגתו.
בכל מקרה הנתבעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק בעקבות אי שתוף הפעולה הנטען, שכאמור ממילא לא הוכח.
...
בנסיבות אלה, אני סבור, כי התובע אינו זכאי לרכיב המע"מ הן בשל העובדה, כי חלק מהנזק תוקן ועלותו שולמה ללא הצגת אסמכתאות כאמור והן בשל אי היכולת לכמת את הנזקים שלא תוקנו כי אז היה התובע זכאי לרכיב המע"מ (ראו נא: ע"א 1772/99 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פסקה 9 לפסק הדין, פ"ד נה(4) 203 (2001)).
אני מקבל עתירה זו. סעיף 23(ב) לתוספת להוראות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986 חל על פוליסה תקנית לרכב פרטי, כאשר במקרה שלפניי מדובר ברכב שמשקלו מעל 3.5 טון (ראו נא גם: א (שלום ת"א יפו) 46397/06 ניו קופל בע"מ נ' תייר ניתן ביום 6.2.07)).
  התוצאה: התביעה מתקבלת בחלקה.
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, בכפוף לאמור בסעיף 20 לעיל, את הסכומים שלהלן: 47,969 ₪ אשר יישאו בהפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, דהיינו מיום 26.12.22, ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

· למבטחתו, לא מסר הנתבע מידע בזמן אמת, ולא גילה מי נהג ברכב, ובהמשך דיווח כי אחיו נהג ברכב, ולפיכך הוציאה לו המבטחת מכתב דחייה לדרישתו לתגמולים, אותו נימקה באי-שתוף פעולה בבירור החבות (תוך ציון המידע הכוזב לגבי זהות הנהג – "המבוטח הכשיל את בירור התביעה, מסר כי בעת הארוע נהג ברכב אדם אחר").
הנובע מהן – לא. פועל יוצא מכך הוא, שבחינה מחדש של מסקנות בית המשפט בהליך המקביל אינן בגדר פעולה ערעורית או מעין-ערעורית, אלא דיון באותן עובדות, שעה שאין עדיפות, ואין מעמד חלוט, לפסק-הדין הראשון שעשה כן. המבטחת רשאית לטעון לדווח כוזב סוגיית נפקות מכתב הדחייה הראשוני של תביעת הביטוח (שם רק דובר על אי שתוף פעולה, אם כי תוך ההקשר של דיווח כוזב, כמובא לעיל), והאפשרות להוסיף עילות דחייה נוספות (כגון: דיווח כוזב), נדונו רבות בפסיקה.
בין היתר, נכון היה בית המשפט העליון שם לקבל כי נוסף על ההסתייגות שהכניס המפקח עצמו להנחיותיו, עשויה להמצא הצדקה להתיר לחברת ביטוח להעלות טענה חדשה, "כגון שנטען למירמה של המבוטח". אמנם, באותו עניין היתייחס פסק-הדין למקרה ספציפי (שנידון בבר"ע (חי') 1636/04 מנורה נ. ד.ס.א.ל. מרחבים), בו המירמה היתה בעצם העובדות שהקימו את התביעה, שזהו מקרה קצוני יותר מאשר דיווח כוזב, בלבד, אולם איני רואה כי יש הצדקה למתוח דוקא שם את הקו.
...
מסקנה ותוצאה למעשה הפועל היוצא הוא, שבדין שללה ממנו המבטחת את הכיסוי הביטוחי, גם כלפי נזקי צד ג' (כלומר: מבוטח התובעת כאן ודומיו), ועליו יהיה לשאת בנזקים אלה בעצמו.
בהתאם, אני מקבל את התביעה, אולם דוחה את ההודעה לצד שלישי נגד המבטחת.
התוצאה היא, שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 17,642 ₪, בצירוף האגרה (כפי ששולמה), כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום, ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 3,096 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו