לפתע החל רכב הנתבעת לנסוע לאחור עד לפגיעה בחלקו הקידמי של רכב התובעת.
בשים לב לחומר הראיות שבפניי - גירסתו של נהג המשאית מתיישבת עם חומר הראיות שבפניי (גם זה שהובא על ידי התובעת), בעוד שלא מצאתי סימוכין לגירסת נהגת התובעת בעיניין זה.
שנית, נהג המשאית העיד כי גם לו היה פוגע הרכב התובעת "לא מוציא מהכיס שלי שקל" (עמ' 8 לפרוטוקול) ולכן אין לו כל תמריץ לומר שלא את האמת.
...
דיון והכרעה:
בפתח הדיון טענה התובעת כי יש לקבל את תביעתה במלואה כבר כעת לאור קיומו של מעשה בי-דין: השתק עילה והשתק פלוגתא בין הצדדים.
באשר להלכה הפסוקה ברע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין המוזכר לעיל ואשר עליו ביקשה התובעת להסתמך, אכן נקבע כי אין לאפשר לנתבע אשר לא הגיש בקשת רשות להתגונן ואף לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ואשר הפך חלוט, לעקוף הכרעות אלה באמצעות הליך מאוחר, תחת נקיטה בדרך שיועדה לכך על ידי המחוקק.
מסקנתי היא כי לא ראוי בנסיבות אלה להחיל את ההלכות הפסוקות שלעיל על המקרה דנן ולקבוע כי במחלוקת שבין הצדדים מתקיים מעשה בי-דין המצדיק את קבלת התביעה אף ללא דיון לגופו של עניין.
בשים לב להלכה הפסוקה כי ראיות שנמנע בעל דין מלהביאן, יש לזקוף לחובתו (ראו לעניין זה ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פד"י לה (1) 736, 760, ע"א 578/17 בן ציון יבלינוביץ נ' פרטנר תקשורת בע"מ (18.11.2018)) ובשים לב לעובדה כי מצאתי את גרסת נהגת התובעת אמינה, אך מן הצד השני לא מצאת לפקפק גם בגרסת נהג הנתבעת - בנסיבות אלה, ולאור ההלכה כי המוציא מחברו עליו הראיה, וזאת ביתר שאת מקום בו יכולה הייתה התובעת להביא ראיות נוספות לתמוך תביעתה אך לא עשתה כן – הרי שאין לי אלא לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח תביעתה במידת ההוכחה הנדרשת בהליך זה.
סוף דבר:
בנסיבות אלה מצאתי לדחות את תביעת התובעת.
