רכב משומש קילומטראז מזוייף הטעיה

סעיף 11 לחוק המכר קובע כי "המוכר לא קיים את חיוביו" אם מסר לקונה נכס באחת הנסיבות הקבועות בו. סעיף 11 כולל מצבים בהם המוכר מסר "נכס שונה או נכס מסוג או תאור שונה מן המוסכם" או "נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים". מד המרחק מעיד על המרחק שגמא הרכב וברי כי רכב שגמע כ- 150,000 ק"מ איכותו ירודה מרכב שגמא רק כ- 50,000 ק"מ. נתון זה משפיע באופן ניכר גם על שווי הרכב (לא בכדי מד המרחק זויף, שכן המטרה היתה לקבל בגין הרכב תמורה גבוהה משוויו האמתי).

הוא יכול היה לדעת זאת בפשטות על ידי פניה למוסך בו טופל הרכב או למשרד הרשוי (ראו בעיניין זה חובת המוסך שטיפל ברכב למסור מידע , שקבועה בסעיף 2 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008).

הראיות שהונחו לפניי מצביעות בבירור כי הנתבע לא ידע כלל על זיוף מד המרחק וכי גם הוא הוטעה לסבור כי הרכב גמא מרחק שהוא פחות באופן משמעותי ממה שגמא בפועל.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והראיות שהגישו הצדדים ושמעתי את טענותיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה שהגישה התובעת נגד הנתבע להתקבל, ודין ההודעה לצד שלישי אף היא להתקבל.

שלישית, מקובלת עליי טענת הנתבע כי במהלך החזקת הרכב הוא לא הביא את הרכב למוסך מורשה, ועל כן לא ידע על דבר זיוף מד המרחק, וככלל – התרשמתי לחיוב מעדות הנתבע ואביו, ונראה כי עדותם מהימנה.

יוצא אפוא כי הנזק שנגרם עומד על סך של 10,000 ₪, וזה הסכום שיש לפסוק לתובעת.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪ וכן הוצאות בסך 500 ₪.

אני מקבל את ההודעה לצדדים שלישיים ומחייב את הצדדים השלישיים, ביחד ולחוד, לשפות את הנתבע בגין כל סכום שישלם לתובעת, זאת תוך 30 ימים ממועד תשלומו, שאם לא כן, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהמועד בו קמה החובה לשלמם ועד התשלום המלא בפועל.

פיצויים עונשיים ועגמת נפש בע"א (מרכז) 3788/06 ויסמן נ' בן דוד (11.2.2008) דן בית המשפט המחוזי בעירעור אשר סב סביב מכירת רכב משומש כאשר הוכח כי מוכר הרכב המשומש זייף ביודעין ובכוונה את מד הנסועה ברכב כדי להטעות את רוכשי הרכב ולהביאם להסכים לרכוש את הרכב במחיר גבוה משוויו האמתי.

...

סיכומו של דבר, יש לקבל את טענת בוקובסקי להטעיה ולחוסר תום לב מצד הנתבע בטרם נכרת הסכם המכירה בין הצדדים.

תרופות אני מקבל את עמדת בוקובסקי, לפיה לאחר שהשקיעו סכומי כסף ניכרים בטיפול ברכב ובתחזוקתו, כיום אין הם מעוניינים עוד בסעד הביטול אלא בסעד של פיצוי.

סיכומו של דבר, הנתבע יפצה את התובעת בגין הפרש המחיר, עגמת הנפש וההוצאות, בסכום של 16,000 ₪ , בתוספת שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 9,000 ₪ ובתוספת הוצאות משפט בסך 1,369 ₪ ובסך הכל 26,369 ₪.

הטעמים המרכזיים בהם נקב המבקש הם: אי גילוי התקלות החוזרות בגיר הרכב במסגרת טופס הגילוי הנאות שנימסר למבקש במעמד הרכישה [על פי חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008, להלן: "חוק מכירת רכב משומש"], והיעדר טפול יסודי בהן טרם מכירת הרכב; אי גילוי תוצאות בדיקה נוספת של הרכב על ידי המשיבה ביום 13.12.2020; זיוף מד האוץ והצגת קילומטרז' מופחת בכ-2,000 ק"מ מהמספר המדויק המופיע בטופס הסטוריית הטיפולים; הצגת רישיון רכב לא מעודכן על ידי המשיבה במעמד המכירה, שלא שיקף את העובדה שהרכב היה בבעלות נוספת של צד ג' (אשר פרטיו צוינו בטופס הגילוי).

הפער עליו הצביע המבקש בנתוני מד האוץ הנו זניח לדעתנו, ואיננו מקים עילה להטעיה וכך גם הפער בין המסמכים לעניין מחיר הרכב.

...

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה למתן רשות ערעור, דן בה כאילו הוגש ערעור, ומורה על קבלת הערעור.

אני מורה כדלקמן: הסכם המכר בין המבקש למשיבה – מבוטל.

לעניין עסקת הטרייד אין הנלווית – הצדדים יפעלו בהתאם להוראות ההסכם ביניהם; חיוב ההוצאות שהושת על המבקש על ידי בית משפט קמא (בסך של 1,000 ₪) יבוטל, ועל המשיבה להשיבו לידי המבקש; המשיבה תשלם למבקש: הוצאות תיקון הגיר ברכב, בסך של 13,806 ₪; פיצוי גלובלי על דרך האומדנא, בסך של 5,000 ₪.

לפניי תביעה כספית בסך 30,000 בגין מצג שווא במכירת רכב משומש בנוגע לנתוני הרכב שהוצגו לתובע ע"י הנתבע, במכירתו.

מס' הבעלים לא נירשם במודעה אך בשיחה טלפונית עם הנתבע נאמר כי הרכב הוא יד שלישית (עמ' 1 שורה 6) ובמעמד זיכרון הדברים נאמר ונכתב, כי הרכב יד רביעית ונירשם כי מד האוץ' 82,000 ק"מ. בהתאם לכך היתה הסכמה על מכר של הרכב בכפוף למסירת רכב שבבעלות התובע סאב 5 (להלן-"רכב סאב") לנתבע ובנוסף לכך תשלום של התובע לנתבע בסך של 57,500 ₪.

הנתבע אמר בעדותו כי הוא ביקש מהתובע הוכחה כלשהי בדבר שינוי במד האוץ והמליץ לו להגיש תלונה במישטרה היות וזו עבירה פלילית והוא הציע לתובע לקבל חזרה את הרכב בתמורה למחיר מחירון, באמצעות האדם ממנו הוא רכש את הרכב בזמנו אך בהיעדר ראיה לתובע בדבר הזיוף של מד האוץ, הדבר לא נעשה.

בנוסף לכך, זכאי התובע לפיצוי חיובי עקב הפרת חובת תום הלב בכל שלבי העיסקה ע"י הנתבע ובכלל זה ההטעיה בנוגע למס' הבעלים ולנוכח הכשלת האפשרות לביטול מלא של העיסקה, במכירתו את רכב הסאב בעיצומו של הליך זה. בכל אלה, היה משום הכבדה וטירחה לתובע, מעבר לנזקיו עקב העיסקה בגין ערכו של הרכב.

...

הצדדים הודיעו בישיבה מיום 29.1.09 כי במידה ויתברר על פי נתוני מוסך מרצדס כי הרכב נסע כבר בשנת 2002 מעל 82,000 ק"מ, אז לסילוק סופי של התביעה יוחזר הרכב לנתבע ובתמורה ישלם הנתבע לתובע סך של 57,500 ₪, במעמד מסירת הרכב לידיו.

אני דוחה את טענותיו של הנתבע על כך שהיה על התובע לשער כי תתוסף בעלות נוספת על הרכב בשל "תו סוחר" והדבר עומד בנגוד למסמך בכתב, של זכרון הדברים אשר תוכנו גובר על עדותו של הנתבע מכוח סעיף 80 לחוק הפרוצידורה האזרחית העותמאנית (ר' יעקב קדמי, חלק שלישי,עמ' 1268).

התובע טוען, כי המדובר בעסקה שבבסיסה הטעייה ורמייה שביהמ"ש נדרש להורות על ביטולה, וזאת לאור זיוף קילומטראז' על ידי מי מהנתבעים שהוכח, הסתרת פרטים ביחס להיות הרכב הנקנה רכב ליסינג (דבר שיש בו כדי להשפיע כמובן על מחירו) וקיומם של צמיגים לא מתאימים.

הסעיף מדבר במפורש על כך שהצד השני "ידע או היה עליו לדעת על כך". אני דוחה את טענות הנתבעת מס' 1 כי לא ידעה דבר וחצי דבר או לא היה עליה כסטנדרט זהירות וכמי שעוסקת דרך קבע במכירת מכוניות משומשות ולכן צריכה לנקוט רמת זהירות גבוהה יותר מאדם רגיל, כי הקילומטרז' הנוכחי אכן משקף הלכה למעשה את הקילומטרז' כפי שהוצג וכפי שנמכר הרכב לתובע.

במובן זה אני נכון לקבל את הטיעון המשפטי העולה בסיכומי התובע שעניינם בין השאר הצורך של עסק מסוג זה של הנתבעת מס' 1 להמציא את אותו "טופס גילוי" עפ"י החוק למכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) אשר נועד בין השאר לתת יתר ביטחון לאותם אלה אשר רוכשים רכבים משומשים באמצעות שימוש בעסקים מסוג זה של הנתבעת.

...

התביעה ביחס לצד השלישי ולצדדים הרביעיים נדחית ללא צו להוצאות.

לעניין הוצאות הנתבעת מס' 2 – אני מבין שלתובע נגרמו הוצאות בתיק זה ולמעשה שיפיתי אותו על מקצת מההוצאות, ואולם לנתבעת מס' 2 מגיעות הוצאות, בין השאר על רקע עמדתה שהייתה לאורך כל התיק, שלמעשה אין לה בנסיבות המקרה הספציפי כל אחריות, כפי שאכן הגיע ביהמ"ש למסקנה.

אני מורה לתובע לשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ כולל מע"מ, וזאת בחיוב נפרד ושונה תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.