רכב בפרעות לנתיב נסיעת רכב אחר

באשר לגירסת נהג הרכב האחר, לפיה טען הנהג שאייל עקף אותו בפראות, השיב כדלקמן: "לא עקפתי אותו בפראות. עמדנו במעבר חציה ואז נכנסתי לכיכר. לא היתה דרך להיכנס בפראות לכיכר...". בחקירתו הנגדית נישאל לגבי הודעתו בדוח האירוע שם מסר שרכב צד ג' ניסה להישתלב בכיכר מצד ימין והשתפשף ברכבו, קרי, התאונה אירעה בעת שרכב צד ג' ניסה להכנס לכיכר, בעוד בעדותו בבית המשפט מסר שהתאונה אירעה לאחר שהוא כבר נסע עשרה מטר בתוך הכיכר.

משמאלו היה נתיב פנוי, אייל עקף את רכבו מצד שמאל ונסע בצד שמאל, הגיע משמאלו, ובסיבוב, עם החלק האחורי של רכבו, פגע אייל בצד של רכבו שלו, בחלק האחורי.

...

אני סבורה כי מוקד הנזק ברכב התובעת ומוקד הנזק ברכב הנתבע מס' 1, מתיישב יותר עם גרסת הנהג ברכב התובעת.

משכך אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה על פי חוק והוכיחה כי האחריות לקרות התאונה מוטלת לפתחם של הנתבעים.

סוף דבר, הנתבעים ביחד וכל אחד לחוד ישלמו לתובעת סך של 7,473.33 ₪ בגין הנזק, וסך של 1,500 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין.

אין ספק, כי מדובר בנהיגה פראית אשר היה בה כדי לסכן באופן ממשי את נהגי הרכבים האחרים, שנקלעו לנתיב הנסיעה, והנאשם יכול היה לצפות ברמה גבוהה של ודאות את סיכון הפגיעה באחרים.

...

מתחם הענישה הראוי למעשה לאור המפורט לעיל, מדיניות הענישה שנקבעה לאחרונה בבית המשפט העליון, הפגיעה בערכים המוגנים, הנסיבות הקשורות בביצוע המעשה וחומרתן, אני קובע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם, נע בין 20 חודשי מאסר בפועל, לבין 42 חודשי מאסר, בצירוף פסילת רישיון וקנס.

אין בידי לקבל את עמדת המדינה שיש ליחס את חלוף הזמן לעיכובים מטעם הנאשם.

התוצאה נוכח כל האמור, אני דן את הנאשם לעונשים כדלקמן: 20 חודשי מאסר בפועל.

המשיב נסע כך כ-400 מטרים תוך שהוא נוטה ימינה ושמאלה ומסכן כלי רכב אחרים שנסעו בנתיב נסיעתו של המשיב ובנתיב הנגדי.

בסירטון אחר נראה רכבו של המשיב נוסע בפראות כאשר אדם תלוי על החלק הקידמי של הרכב, הרכב נוסע במהירות ומזגזג מצד לצד תוך שהוא מתנגש במדרכה או בקיר, כל זאת במטרה לגרום לאדם התלוי על הרכב ליפול, כפי שאכן קרה בשלב מסוים לאחר שאותו אדם נפל מהרכב ונחבט בקרקע.

...

לאחר שעיינתי בחומר הראיות וצפיתי בסרטונים, עולה כי באירוע השני אכן נראה רכבו של המשיב נוסע בפראות כאשר אדם תלוי על החלק הקדמי של הרכב.

סבורני כי בא כוח המשיב טועה בפרשנות הצו, שכן דבריו של המשיב כלפי הקטינות, היינו הערות מיניות, והניסיון להעלותן לרכבו הוא בהחלט סוג של ניסיון לקיים קשרים חברתיים עם קטינות, אם לא גרוע מכך.

סוף דבר, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה לאמור בכתב האישום.

מאחורי רכב התובעת נסע רכב מס' רשוי 35-202-19 (להלן: "רכב הנתבעים") בנתיב הימני לפתע מסיבה שאינה ברורה סטה רכב הנתבעים בפרעות לנתיב נסיעת רכב התובעת וחסם את נתיב נסיעתו וכתוצאה מכך נפגת רכב התובעת בחלקו הקידמי.

עד זה מסר כי למחרת ניסה מישהו ממשפחת הנתבעים לשכנעו שימסור כי אדם אחר נהג ברכב.

...

אני מקבל את טענת התובעת כי אופי הנזקים מתיישב עם גרסתה ולא עם גרסת הנתבעים.

בשים לב אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 40,120 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.1.2012 ועד התשלום המלא בפועל.

בפסיקת הוצאות המשפט יש להתחשב בעובדה כי התביעה כנגד נתבעת מס' 2 דינה להידחות.

לכן אני מחייב את הנתבע לשאת בהוצאות התובעת בסך של 3,000 ₪.

" ר' ע"פ 4763/17 ותד נ' מ"י (29.1.2018): "עבירת המרדף פוגעת בצורה ישירה בבטחון האישי של עובר דרך. כל חטאו הוא שעשה שימוש בכבישי המדינה. טול המקרה בפנינו. המעשה נמשך כעשרים דקות במהלכו המערער נסע בנגוד לכיוון התנועה, תוך היתעלמות חוזרת ונשנית מרמזור אדום שניצב בפניו. מספר כלי רכב, ביניהם רכב השייך למישטרה, נאלצו לסטות מהדרך על מנת שלא להפגע. היתנהגות כזו יוצרת מצב של היתמוטטות דיני התעבורה, על כל הסיכון הכרוך בכך. אין לאפשר תוהו ובוהו בנתיבי התחבורה". ור' ע"פ 2410/04 מ"י נ' סלמאן אבולקיען (11.11.2004): "...המערער נהג ברכבו בפראות, בשעה הומה, בטבורה של עיר, ותוך שהוא מסכן את המשתמשים האחרים בדרך. חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים ואסור לה להשלים עם בריונות ופריקת עול מסוג זה, ומקל וחומר שאין להשלים עם כך כאשר מדובר בתופעה שרבים חוטאים בה, והמתרחשת כמעשה של יום יום באיזור הנגב. את התופעה החמורה הזו יש למגר כדי להבטיח את שלום הציבור, וגם כדי לאפשר לאנשי החוק למלא את תפקידם ללא מורא. תרומתם של בתי המשפט למאמץ שנועד להשיג מטרה זו צריכה לקבל ביטוי ברמת הענישה הנקוטה, ולנוכח פסקי דין שהוצגו בפנינו אנו חוששים כי ברמת הענישה הנהוגה כיום אין די, וספק אם רכיב ההרתעה זכה בה למענה הולם". קביעת מיתחם העונש ההולם מתבצעת בעיקר תוך היתייחסות לנסיבות ביצוע העבירה, ולא רק כפי נוסחה של העבירה ועונשה בחוק.

...

אמנם הנאשם החל בהליך מסויים עם שירות המבחן והשתתף בשורת מפגשים, אולם אינני מוצא בתהליך זה ככזה אשר יש בו כדי להביא למסקנה כי יש לרדת אל מתחת למתחם העונש ההולם.

סבורני כי העמדה בסיכון ברף כה גבוה, באופן כה מתמשך, ביחס למספר כה גדול של הולכי רגל ונהגים, מחייבת מענה עונשי אשר יכלול מאסר בפועל משמעותי.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים.