בנסיבות אלו- ועל רקע מספר ארועי מיילדות במרכז ללידה טבעית בניהולו של המערער, בגינם התעורר יסוד סביר לחשד כי המערער גרם ברשלנות חמורה לפגיעה חמורה ביילוד- הותלה רישיון הרפואה של המערער לפי סעיפים 44א-ב לפקודת הרופאים, ונכון להיום, ולאחר שהוגשו ערעורים על החלטות הועדה לבית משפט זה (ע"ו 4526-07-18; עב"י 5912-12-18; עב"י 31859-05-19) ובקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 6064/18; רע"א 2755/19), עד ליום 13.5.2020.
מכאן, דומה, כי בהעדר טעם של ממש, יש להחיל את דיני הפסלות החלים בעיניינם של שופטים, על פי אותן אמות מידה, אם כי בשינויים המחויבים, גם בעיניינם של חברי ועדות המשמעת אשר הוקמו על פי דין ובגדרן- ועדת המשמעת לפי פקודת הרופאים.
...
מכאן, שלא שוכנעתי כי יש בעצם חשיפת הוועדה לאירועים דומים נוספים, בנסיבותיו הקונקרטיות של העניין, כדי לכרסם ביכולת השיפוטית, האובייקטיבית, לשבת בדין.
במכלול הדברים, בשים לב למסמך אליו נחשפה הוועדה, תוכנו ומהותו, ולמשקל שניתן לו בהחלטת הביניים, לא שוכנעתי כי יש בכך כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך המשמעתי בעניינו של המערער ומשכך, לא מצאתי להתערב בקביעותיה.
אשר על כן, הערעור נדחה בלא צו להוצאות.
