רישיון עסק לשירותי הסעדה וקייטרינג

התביעה שבפני מעוררת את השאלה המשפטית האם קיימת חובה על מי שמוכר מזון מוכן ובלתי ארוז כגון: דוכני אוכל, שירותי הסעדה (קייטרינג), מסעדות, בתי קפה, מאפיות, קונדיטוריות ועוד, להציב סימון על אותו מזון שהוא "מכיל גלוטן". ככל שייקבע שקיימת חובת סימון כזו, אזי משמעות הדברים היא שקיימת חובת זהירות מושגית, מכוח עוולת הרשלנות בדיני נזיקין, של בעלי עסקים כדוגמת אלה שציינתי, כלפי כלל ציבור חולי הצליאק, להזהירם שהמזון שנמכר בעסקים אלה "מכיל גלוטן". ככל שיקבע שלא קיימת חובת סימון כזו, אזי, יש לדחות את התביעה.

ללמדך, שלא רק שאין איסור למכור מזון לא ארוז, וזאת כל עוד המכירה נעשית מכוח רישיון עסק שניתן כדין, גם אין דרישה לסמן את המזון שנמכר והמכיל גלוטן עם הכיתוב "מכיל גלוטן" כתנאי לקבלת רישיון לניהול עסק של רוכלות מזון, כדוגמת העסק של דוכני המזון שהוצבו במקום.

...

התביעה שבפני מעוררת את השאלה המשפטית האם קיימת חובה על מי שמוכר מזון מוכן ובלתי ארוז כגון: דוכני אוכל, שירותי הסעדה (קייטרינג), מסעדות, בתי קפה, מאפיות, קונדיטוריות ועוד, להציב סימון על אותו מזון שהוא "מכיל גלוטן". ככל שייקבע שקיימת חובת סימון כזו, אזי משמעות הדברים היא שקיימת חובת זהירות מושגית, מכוח עוולת הרשלנות בדיני נזיקין, של בעלי עסקים כדוגמת אלה שציינתי, כלפי כלל ציבור חולי הצליאק, להזהירם שהמזון שנמכר בעסקים אלה "מכיל גלוטן". ככל שיקבע שלא קיימת חובת סימון כזו, אזי, יש לדחות את התביעה.

בנסיבות אלה, ובהעדר הוראה חוקית אחרת, הנני קובע שבמישור המשפטי העקרוני, לנתבעת לא הייתה חובת זהירות מושגית כלפי ציבור חולי הצליאק להציב סימון על דוכני המזון במקום, לפיו המזון שנמכר בדוכנים מכיל גלוטן.

כמו כן, מקובלת עלי טענת נציג הנתבעת (שגם לא הופרכה על ידי התובעת) שדוכני המזון השונים שהיו במקום הועמדו אחד ליד השני וכללו סוגי מזון שונים שבאופן ברור ידועים כמאכלים שמכילים גלוטן, כגון סוגים שונים של מאפים שעשויים מבצקים.

אף על פי כן, התובעת בחרה לקנות מזון מאותם דוכנים, דבר שמחזק אף יותר את מסקנתי שיש לדחות את התביעה.

לסיכום, התביעה נדחית.

על פי סעיף 3 נקבע כי מטרת השכירות היא: "להפעלה וניהול אולם שמחות ו/או שירותי הסעדה (קייטרינג) כשרים בלבד, תחת השם "אולימפיה אירועים", ולא כל מטרה אחרת, והכל בכפוף לקבלת השוכר היתרים או רישיונות כדין".

התנאי הוא הבא: " 2.2.5 השוכר ינהל במושכר אולם אירועים ושרותי הסעדה (קייטרינג) על - פי דרישת החוק ותחת השם "אולימפיה אירועים", וימלא אחר כל דרישות הדין והסכם זה בהפעלת עסקו, ובגין פעילותו אשר תנוהל במושכר".

...

הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: סך של 298,000 ₪ ׁ(48,000 + 250,000), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 18.4.13 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט לפי שומה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לנוכח התוצאה, אני מורה למזכירות להשיב לתובע את הפיקדון על סך של 305,000 ₪ על פירותיו.

לטענת המשיבה, יש להבחין לצורך מתן רישיון עסק ולעניין השפעה על הסביבה ועל זהום המים, בין אולמות שמחה ומסעדות, לבין שירותי הסעדה (קייטרינג).

...

יתר טענותיה של העותרת דינן להידחות אף הן : אין מקום לטעון כי העתקת מקום העסק של העותרת נעשתה בהסתמך על חוות דעת מקדמית שנתקבלה מטעם עיריית ראש העין, כאשר הבקשה לחוות דעת מקדימה הוגשה ביום 5.11.06, ואילו העותרת שכרה את הנכס כשלושה שבועות קודם לכן, ביום 15.10.06.

סיכומו של דבר, העתירה נדחית.

העותרת תשלם הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ - למשיבה 1 בלבד.

גרסת התביעה : בהתאם לגירסת התביעה בתצהיר שהוגש ע"י לנקרי, בן זוגה של התובעת שהיה בעל העסק המספק שירותי קייטרינג לאירועים, נטען כי לנתבע נשלחה הצעה לשירותי קייטרינג לחתונת הנתבע שהייתה אמור להתקיים ביום 5.9.19 (להלן " הארוע") אליה צפויים היו להגיע 300 סועדים ולפיכך העלות הייתה 170 ₪ לכל סועד, כי השיק הראשון בסכום של 5,100 ש"ח היה מקדמה מזומן לפקודת התובעת ואילו היתרה בסכום של 45,900 ₪ שולמה שאמצעות שיק פקדון לפקודת התובעת למועד 30.9.19 לפי מה שסוכם קרי 300 מוזמנים לפי 170 ₪ לכל סועד ובסה"כ 51,000 ₪ כולל המע"מ (להלן "השיק") .

שנית , הטענה כי לנקרי פעל ללא רישיון עסק לא הוכחה משלא צורפה כל ראייה להוכחת טענה זו. על כן, נותרה להכרעה הטענה של הנתבע בדבר שירות שלא ניתן כמתחייב עפ"י ההזמנה וכי במועד הארוע נגרמה לו עוגמת נפש רבה, האוכל לא היה איכותי, לא ראוי למאכל, דברים שהובטחו לא סופקו ולא קוימו כגון שתייה.

...

לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את סכום השיק של 45,900 ₪ בגין יתרת התמורה בקיזוז פיצוי בגין עגמת נפש בסכום של 7,650 ש"ח ₪ ובסה"כ ישלם הנתבע לתובעת את הסכום של 38,250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא.

כמו כן, הנתבע ישלם לתובעת אגרות בית משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולמו ועד התשלום המלא.

כמו כן, הנתבע ישלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 3,000 ₪ שישולם בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבע.

מובהר כי הנתבעות חייבות בגילוי מלא של כל המסמכים מסוג זה (מסמכים הנוגעים לטפול גורמים שונים כמפורט בדרישה לגבי הוצאת רישיון עסק למלון ו/או להפעלת שירותי ההסעדה בשטח ההרשאה מושא התביעות), שלהתרשמותי הנם רלוואנטיים למחלוקות בתיק זה. יצוין כי לא ניתן לשמוע מפי הנתבעות טענה כי המסמכים הללו אינם רלוואנטיים בשל כך שהם נוגעים לצדדים שלישיים, מאחר שהנתבעות עצמן כבר נאותו לחשוף (לדבריהן) מסמכים אלו, ובכך גילו כבר דעתן שיש לחשוף מסמכים אלו בתיק זה. סעיפים 7.7 עד 7.14 לדרישת התובעת: בקשת התובעת נדחית.

...

בקשת התובעת לחייב את הנתבעות בגילוי ובעיון בנוגע למסמכים ספציפיים שהנתבעות סירבו לגלותם סעיף 7.1 לדרישת התובעת: בקשת התובעת נדחית.

מובהר כי הנתבעות חייבות בגילוי מלא של כל המסמכים מסוג זה (מסמכים הנוגעים לטיפול גורמים שונים כמפורט בדרישה לגבי הוצאת רישיון עסק למלון ו/או להפעלת שירותי ההסעדה בשטח ההרשאה מושא התביעות), שלהתרשמותי הינם רלוונטיים למחלוקות בתיק זה. יצוין כי לא ניתן לשמוע מפי הנתבעות טענה כי המסמכים הללו אינם רלוונטיים בשל כך שהם נוגעים לצדדים שלישיים, מאחר שהנתבעות עצמן כבר נאותו לחשוף (לדבריהן) מסמכים אלו, ובכך גילו כבר דעתן שיש לחשוף מסמכים אלו בתיק זה. סעיפים 7.7 עד 7.14 לדרישת התובעת: בקשת התובעת נדחית.

איני מקבל את טענת הנתבעות לפיה מדובר במסמך שאינו רלוונטי.