רישיון עסק לנגריה: אישור רשמי לפעילות נגריה

לעניין זה טען התובע בתביעה, כי לנתבעת עסק לייצור רהיטים, וצרף אישור רישמי כי הנתבעת חברה בהתאחדות התעשיינים.

שנית, אמנם, נציג הנתבעת לא נחקר במפורש בנוגע לשאלת העיסוק, אך מעדותו לגבי פעילות הנתבעת עלה שמדובר במפעל בו יש נגריה ומרפדיה.

שלישית, על גבי רישיונות העבודה של התובע (צורפו לתביעה ולתצהיר) נרשם, כי הרישיון מתייחס לענף התעשייה.

...

אשר לטענה, כי יש לקזז מהתביעה פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב, אף היא דינה להידחות.

לסיכום, נדחית טענת הנתבעת לקיזוז בגין הפרת חובת תום הלב.

סוף דבר בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצלה, תשלם הנתבעת לתובע חלף הפרשות לפנסיה בסך 5489.3 ₪.

המבקשים טענו כי המשיבים אינם מצטטים שערי חליפין לפני ביצוע פעולה מקוונת במט"ח. כפי הוכח על ידי בנק יהב, ככל שהדברים אמורים בבנק זה טענה זו מקורה באי-הבנה בסיסית, והיא ראויה לדחיה: פעילות באנטרנט אינה כוללת מטבע הדברים פעילות במזומן, ולכן אין בה עמלת הפרישי שער; כאמור בתצהירו של מר אלה (ס' 15), פעולות מט"ח באנטרנט הן תמיד ב"שער הזמנה" (שער סוף יום העסקים), ולכן לא ניתן לדעת את השער המדויק (אלא אומדן מקורב בלבד).

בעיניין זה נציין, כי רישיון חברת הדואר הנו מיסמך פומבי שמפורסם באתר משרד התיקשורת שהנו גוף צבורי רישמי ולפיכך ניתן להפנות אליו כאסמכתא בגדרי הסיכומים.

ביום 16.1.2017 הגיבו והתנגדו המבקשים להגשת הדו"ח. לא מצאתי בדברי תגובה של המבקשים דבר מה הסותר את הדו"ח. כל שנאמר בדברי התגובה של עו"ד דביר לנגר: ש"הראייה אינה מסייעת לחקר האמת"; ש"כל תכלית הבקשה להצגת ראייה היא ניסיון להטיל דופי בבעל דין ללא ששמורה לבעל הדין היזדמנות להפריך את הטענות העובדתיות הנטענות כנגדו באמצעות הליך סדור כנדרש; וכי אף אם נניח שבית המשפט הנכבד יקבע שגם מבקש -4 (בעילה אישית) וגם המבקשים האחרים (בעילת ההגבלים העיסקיים) וגם העמותה, כולם, אינם ראוים לייצג כנגד בנק יהב, הרי שעדיין יש לאשר את הבקשה לאישור, תוך הוראה כי יאותר תובע מייצג חלופי.

...

נוכח כל הנאמר, אני מחייב את המבקשים ביחד ולחוד ובכל תיק בנפרד, לשלם לכל אחד מהמשיבים בתיקים אלו (למעט לבנק אוצר לחייל), את הוצאותיהם לרבות שכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪ ער אני לכך, שפסיקת הוצאות זו, בוודאי אינה מכסה את הוצאות המשיבים, וראוי היה אף לפסוק הוצאות בסכום גבוה יותר בצורה משמעותית.

החלטתי להסתפק בסכום זה, בהתחשב בכך שהמבקשים (למעט "תועלת לציבור") הם אנשים פרטיים, חסרי ידע והבנה בהתנהלות המסחר במטבע חוץ, אשר נתנו את אמונם בעו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל, בסוברם שיש להם את הידע והניסיון בתחום זה, מה שהביא אותם גם להאמין, שיש סיכוי לתביעתם.

ב"תשובה (מאוחדת) לתגובות המשיבים בבקשות לאישור" שהוגשה ביום 26.1.2015 על ידי עו"ד דביר לנגר נאמר: "416. עוד יצויין כי כאשר היועץ המשפטי של בנק אוצר החייל פנה ישירות לבא כוח המבקשים בבקשה כי תשמר לבנק הזכות להגיש תגובה רק בהמשך ההליך, תוך חיסכון בעלויות מבחינת הבנק, המבקשים נעתרו מיידית וללא תנאי לבקשת הבנק. משכך, נחסכה מבנק אוצר החייל הטרחה בהגשת תשובה בשלב זה, וקיימת לבנק זה האפשרות להגיש תשובה בשלב מאוחר יותר (ככל שהדבר תלוי במבקשים כמובן)". בהתחשב בכך ש-בנק אוצר לחייל לא הגיש כתב תשובה ולא התייצב לדיונים שהתקיימו בבית המשפט, אני מחליט שלא לפסוק לזכותו הוצאות כלשהן.

ביום 24.8.08 ניפתח הסטודיו באופן רישמי.

פיצוי בסך 300,000 ₪ ללא הוכחת נזק בהתאם לחוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות, זאת בגין פעולותיו הבאות של עו"ד נגאר: פנייתו למחלקות שונות בעריית יהוד-נווה מונוסון; קריאתו לפקח על מנת שיבדוק האם יש לתובעים רישיון להפעלת הסטודיו; קריאות חוזרות ונישנות מצד עו"ד נגאר לפיהן ידאג לסגור את הסטודיו; פנייתו לועד הבית והעברת עצומה לחתימת השכנים ללא הסבר על מהותה ותכליתה; פנייתו לחברת ניהול; צעקותיו על באי הסטודיו וצילומם; לחילופין עתרו התובעים לפסיקת פיצויים סטאטוטוריים ללא הוכחת נזק לגבי כל פגיעה שנעשתה על ידי עו"ד נגאר, בהתאם לסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע וסעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות.

בנסיבות אלה עתר עו"ד נגאר במסגרת התביעה שכנגד לקבלת סעדים כדלקמן: צו מניעה קבוע כנגד פעילות עסקם של התובעים במתכונתו הנוכחית, בהעדר היתר לשימוש חורג ובנגוד לתב"ע הקיימת.

מטעם הנתבע: מר פרידמן טיביריו - מי שעבד כשומר ומנקה בבניין "טופ רסקו"; עו"ד זוהר חדד - שוכר מחצית ממשרדו של הנתבע בבניין "טופ רסקו"; מר נחמיה נגר - הורה לילדות שלמדו בסטודיו; מר ברכה בנימין - מכר של הנתבע; גב' ****ה לוי - מנהלת לישכת ראש העיר יהוד-נווה מונוסון; מר דורון ליבוביץ - בעל נכס בבניין "טופ רסקו"; מר מאור דוידור - בעל עסק בבניין "טופ רסקו" וחבר בוועד הבנין; מר יפים קירנסובסקי - עבד כשומר בבניין "טופ רסקו"; מר רונן בראל - בעל משרד רואה חשבון בבניין "טופ רסקו"; מר גיל סבו - בעל עסק בבניין "טופ רסקו" ויו"ר הוועד של הבנין; מר ניסים בכר - לקוח של הנתבע; גב' תמר אברהם - בעלת עסק לשמאות בבניין "טופ רסקו"; מר ניסים אדוטלר - לקוח של עו"ד נגאר; מר דן קופל - לקוח של עו"ד נגאר; מר אבישי לייבנזון - בעל עסק בבניין "טופ רסקו; מר זוהר בנימין - בעל עסק בבניין "טופ רסקו"; עו"ד נגאר.

...

על מנת לאפשר לתובעים להתארגן לקיום הצו אני קובע כי תוקפו החל מיום 1.9.15.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את התובעים בהוצאות הנתבע (התובע שכנגד) בסכום גלובאלי בסך 5,000 ₪.

עוד אני מחייב את התובעים בשכר טרחת ב"כ הנתבע בסך 15,000 ₪.

הנתבע הועמד לדין (ת.פ. 36866-12-09 בבית המשפט השלום בתל אביב) והורשע עפ"י הודאתו במסגרת עסקת טיעון בכך שביצע עיסקאות בחשבונותיהם שלא אחרים לפי שיקול דעתו הבלעדי מכוח ייפוי כוח שניתנו לו, ונתן הוראות ורכישה ומכירה של חוזי CFD, כאשר אין בידו רישיון לניהול תיקים כמתחייב מחוק הסדרת העיסוק וייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות התשנ"ה – 1995.

מאחר ובסמוך לתקופת העסקה הנטענת של התובע, הנתבע כבר היה חדל פרעון (באופן רישמי, שמיתר כל צורך להשבע בבית דין הלכתי), אזי התובע היה יכול לתבוע מהנתבע, לכל היותר סך של 33,333 ₪.

כן קבע כי: "המסמך מיום 29.11.2007 (היתר העסקה הששי והאחרון שהציג נגר – ר.פ.א) הוא המסמך האחרון שהציג התובע בשרשרת המסמכים מול הנתבע. התובע לא הציג שום תיכתובת עם הנתבע למועד מאוחר ל- 29.11.2007. הוא לא הציג היתחשבנות תקופתית. התובע גם לא הציג כל אסמכתא בדבר פניה אל הנתבע במועד כלשהוא לאחר 29.11.2007 או לאחר 23.7.2008. טענותיו לגבי פניות אל הנתבע בדרישה לקבל את כספו הועלו בצורה כללית ביותר, ללא ציון מועד הפניה, דרך הפניה ותוכן הפנייה... לגבי ההפקדות לנתבע, ההפקדות האחרונות שהציג הנתבע נעשו ביום 27.1.2008. התובע לא טען כי נערך "היתר עיסקא" עדכני, ולא טען להפקדות כלשהן לאחר ינואר 2008.

כן צוינה בפסק הדין עדותו של נגר כי בחודשים יולי – אוגוסט 2007 סיפר לו הנתבע כי הולך להיות משבר עולמי שממנו ניתן להרויח הרבה כסף, ולכן נגר, שרצה להוציא את הכסף השתכנע להמשיך את הפעילות לשלושה חודשים שלאחריהן ישחרר לידיו הנתבע את הקרנות והרווחים (סעיף 40 לפסק הדין).

לגירסתו של נגר הוא העביר לנתבע 11.5 מיליון ₪ במהלך העסקים המשותף (סכום שמוכחש על ידי הנתבע).

...

משכך, דין התביעה להידחות.

לסיום לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה.

התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ אשר ישולמו לסיוע המשפטי.

משנת 2004 ואילך ניהל התובע, יהושע נגר, מערכת יחסים עסקית מסועפת עם הנתבע.

בשנת 2009 הועמד הנתבע לדין באשמת ניהול תיקים ללא רישיון, הוא הורשע, ובשנת 2011 נדון למאסר על תנאי ולקנס כספי.

לטענת הנתבע, התובע נוכח בתעוד רישמי ומקורות רישמיים, המתעדים ומראים נכוחה תמונת מצב מדויקת וממנו עלה ברורות שההשקעות נפלו, וכלל פעילות הנתבע נפלה.

וזו לשונו של "היתר עיסקא" לפי שיטת "חכמת אדם": "מודה אני הח"מ שקיבלתי מאת המוכ"ז ..... סך ..... בכדי לעסוק בשותפות באיזה עסק ריווחי שנראה לי. והריוח שיהי' בעזהשי"ת בסכום הנ"ל יתחלק מחצה לי ומחצה לנותן הנ"ל, ואם ח"ו יהיו הפסדים ישא הנותן הנ"ל בשני שליש ואני המקבל בשליש. ולא תהי' לי נאמנות לומר שהפסדתי כי אם על פי שני עדים כשרים ונאמנים, ועל הריווח לא אהי' נאמן רק בשבועה בפני ב"ד חשוב. אולם תנאי הותנה בינינו שאם ארצה להחזיר למוכ"ז את הסכום הנ"ל ..... עם תוספת של ..... אז אהי' פטור מההוכחות הנ"ל, ולא יהי' לו עלי שום תביעה על יותר. זמן העסקא קצוב לחודש ימים מתאריך הנ"ל ובסוף החודש אני צריך להביא את ההוכחות ולהשבע כנ"ל, ואם לא אביא את ההוכחות או לא אשבע הרי זה סימן שהתפשרנו על האחוזים כנ"ל. כל דין תורת נאמנות לבעל השטר אף לאחר זמן הפרעון. וכל זמן שלא אחזיר את הסכום הנ"ל יהי' בידי בתורה עסקא כל חודש בחודשו באופן הנ"ל. כל זה נעשה אגב קנין סודר במנא דכשר למקניא ביה ובאופן שאין בו אסמכתא, והכל שריר וקיים". התשואה עליה הוסכם ב"תכנית הישנה" היא 10% בחודש.

...

אין בידי לקבל את הטענה של הנתבע, כי הוא חייב רק בשליש מסכומי ההשקעה.

סוף דבר – התביעה מתקבלת במלואה.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪.