בהיבט התעסוקתי, הוכח בראיות התובע כי הוא סיים שירות צבאי מלא, סיים לימודים אקדמאיים וקיבל תעודת הנדסאי ועבד, עובר לתאונה השנייה, במשך כ-12 חודשים רצופים בניהול סניף של עסק משפחתי העוסק במכירת חלקי חילוף של מכוניות, במסגרתו הישתכר סך של 20,000 ש"ח לחודש נטו (שכר חייב בנכוי מס הכנסה - תלושי שכר צורפו כנספחים ד'-1-ד'3 לתצהיר התובע.
מכאן שחישוב עזרת הזולת לעתיד נערך בדרך של אומדנא בשים לב לשעור נכותו של התובע ולכך שהוא מקבל עזרה מבני משפחתו ומחזיק ברישיון נהיגה).
...
מסקנה זו דרה בכפיפה אחת עם שיעור הנכות הנמוך יחסית שנגרם לתובע בעקבות התאונה השנייה אשר אינו מצדיק את בחירתו שלא לעשות כל ניסיון שהוא להשתלב בשוק העבודה, לשקם את עצמו או לבקש סיוע תעסוקתי ומקצועי.
מאידך, אין בידי לקבל במלואה את טענת הנתבעת 2 לפיה לא קיימת לתובע כל נכות תפקודית וכי הוא "מנצל" את אירוע התאונה השנייה כדי להימנע מלחזור למעגל העבודה, וזאת בסיוע בני משפחתו שהפיקו לו, בין היתר, מכתב פיטורים "מפוברק". זאת, משנכותו התפקודית של התובע נשענת על נכותו הרפואית הקיימת והמוכחת של התובע, אשר את חלקה הכולל נכות אורתופדית ו-1/3 מהנכות הראומטולוגית- יש לייחס לאירוע התאונה השנייה.
סה"כ: 592,453 ש"ח.
סוף דבר
התביעה מתקבלת.
