רישיון נהיגה לעולים וותיקים: זכאות ונהלים

מטופס שימוע והחלטה על פסילה מנהלית מקבל או מהחזיק ברישיון נהיגה עולה כי המשיב מסר: "אני לא הייתי תחת השפעת סמים. אני לא יודע איך זה הגיע אלי. אני לא משתמש בסמים בכלל. אבל אתה יודע חברים יושבים...". בדוח עיכוב מסר המשיב: "עישנתי ביום שישי ג'וינט". בהודעתו במישטרה שמר המשיב על זכות השתיקה.

לעיתים רבות, ציין, בהתאם לנוהל, כאשר מדובר בעבירה של צריכה עצמית בפעם הראשונה, המדיניות היא שלא להגיש כתב אישום.

בית המשפט קבע כי עברו התעבורתי של המבקש אינו מכביד ביחס לותק נהיגתו, ומהיום בו נתפס לא עבר כל עבירה, ומכאן שלא נובעת ממנו מסוכנות המצדיקה המשך פסילה מנהלית.

...

" סבורני כי בנסיבות העניין, כאשר יום לאחר האירוע נפסל המשיב פסילה מנהלית ל – 30 יום, הביעה המבקשת את עמדתה ביחס למסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו.

אני סבור, שהמדיניות הזו עתידה לשאת פרי.

נוכח האמור, אני מורה על פסילת המשיב מלנהוג ו/או מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים וקוצבת את הפסילה למשך 6 חודשים.

בדברי המשיב לדוח צוין: "אני נסעתי במהירות הזאת כי אני ממהר לעבודה אני נהג חדש...". בנספח ב' לדוח צוין, בין היתר, שבדיקות התקינות למכשיר נימצאו תקינות, השוטר הקפיד על נהלי הפעלה, טווח גילוי המטרה 255.5 מטר, כשרכב המטרה היה בנתיב ימין, מתוך שניים, בתנועה מתקרבת, ונתוני המדידה הוצגו לנהג.

מטופס שימוע והחלטה על פסילה מנהלית מקבל או מהחזיק ברישיון נהיגה עולה שהמשיב מסר בתגבותו: "לא שמתי לב". הסניגור טוען לכרסום בחומר הראיות בשל שורה של פגמים כלהלן: השוטר, שהיה בודד, לא ציין במדויק את המרחק ממנו קלט את הנהג.

נוכח האמור, מחד גיסא, קיומן של ראיות לכאורה, נסיבות ביצוע עבירה המעידות על מסוכנות המשיב, ומאידך גיסא, היותו נהג חדש, צעיר, בעל וותק נהיגה קצר, אני מורה על פסילת המשיב מלנהוג ו/או מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 חודשים.

זכות ערר כחוק.

...

סבור אני כי ככל שהדברים נוגעים למדרג הראייתי הנמוך יותר של ראיות לכאורה, ניתן להסתפק בבדיקות השגרתיות המבוצעות על-ידי המשטרה, לפני ואחרי כל משמרת ואחת למספר חודשים, בהתאם להנחיות היצרן, כדי לקבוע כי בעניינו של המשיב קיימות ראיות לכאורה לאשמתו בעבירה המיוחסת לו. לכך יש להוסיף גם את היותה של מהירות הנסיעה המיוחסת למשיב גבוהה במיוחד, דבר המפחית את החשש מפני טעות במדידת הממל"ז לגבי עצם נהיגתו במהירות גבוהה מן המותר, וכן עדויות השוטרים שנכחו ב"שטח" בעת האירועים ושמרו, לטענת המדינה, על "קשר עין" רצוף עם המשיב לאורך נהיגתו".

בבש"פ 7234/14 פארס סעיד נ' מדינת ישראל, שם נקלט המבקש בממל"ז, בנסיעה במהירות של 150 קמ"ש, התייחס בית המשפט העליון לממצאים הנוספים, מלבד ממצאי מד המהירות: "לא למותר לציין כי במקרה דנא הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה ממילא לא נשענה אך רק על ממצאי מד-המהירות כראיה לכאורית בודדת. כאמור בהחלטת בית משפט השלום, קביעה זו נשענה גם על תוכנו של דו"ח אשר הוכן על-ידי השוטר שנכח במקום האירוע ועצר את המבקש, וכן על דברי המבקש עצמו במעמד העבירה, אשר בית משפט השלום סבר כי הם "מהווים ראשית הודאה לפחות". ראיות לכאוריות אלה, אשר לא מצאתי כי נפל פגם במשקל או בהערכה שניתנו להן, מצטרפות אף הן לכדי גיבוש המסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה הנדרשות להוכחה בשלב פסילת הרישיון המנהלית.

נוכח האמור, מחד גיסא, קיומן של ראיות לכאורה, נסיבות ביצוע עבירה המעידות על מסוכנות המשיב, ומאידך גיסא, היותו נהג חדש, צעיר, בעל וותק נהיגה קצר, אני מורה על פסילת המשיב מלנהוג ו/או מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 חודשים.

מעיון בגיליון הרשעותיו של הנאשם עולה כי, לנאשם וותק קצר בנהיגה, הוציא רישיון נהיגה בשנת 2013, צבר לחובתו 3 הרשעות קודמות.

בית המשפט מסביר לנאשם כי עליו להפקיד את רישיונו - גם אם פקע תוקפו במזכירות בית המשפט, ועל פי נהלי המזכירות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז תוך 45 ימים מהיום.

...

הנני גוזרת על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים שלא יעבור בתוך 3 שנים עבירה של: נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ונהיגה בפסילה.

כפי העולה מהבקשה, תגובת המישטרה ותיק החקירה שהוגש לי עולים בתמצית הפרטים הבאים: במסגרת סיור ערוני של משטרת נתניה ובעקבות מידע על חבורה של חשודים הנמצאים ברחוב אריק לביא 4 בעיר, הגיע השוטר רב סמל ולפא ג'יריס למקום.

מרישיונות הרכב המצויים בתיק עולה כי מדובר ברכב שנת יצור 2001.

על פי נוהלי משרד התחבורה (קוד 40) על המבקש לנהוג ברכב ממוגן להגיש בקשה כאשר זו מועברת למטה הארצי במישטרה לחוליית אישורים מיוחדים.

בהנתן האמור, ומשעה שאף לאחר ההודעה משנת 2019 על איסור שימוש ברכב והוא לא נתפס על ידי המישטרה, אינני סבור כי ניתן להמשיך ולתפוס את הרכב ויש להשיבו לבעליו מכוח זכותו הקניינית.

...

השבת הרכב למבקש תעוכב למשך 10 ימים וזאת על מנת ליתן סיפק למשיבה לשקול הגשת ערר על החלטתי זו. תיק החקירה יושב למשטרה באמצעות המזכירות.

בעתירה, וכן בצו-על-תנאי שהוצא על פיה, הוזכרה גם הסמכה למתן "שירותים אחרים" (קרי: הוצאת תעודות רישום רכב ואישורי רשוי), אך עיקר עניינן של העותרות, כעולה מטיעוני בא-כוחן, הוא בהסמכתן להוצאת רישיונות נהיגה בנלאומיים.

נמצא, שמאז 1949 מופקד המשיב לבדו על הוצאתם של רישיונות נהיגה בנלאומיים; ואם נזקוף לזכותו גם את הוותק של קודמו, מועדון המכוניות מתקופת המנדט, יימצא, שהמשיב עוסק בכך עוד משנת 1937.

תקנה 563 קובעת, כי "האגודה רשאית לתת רשיון נהיגה בין-לאומי, אישור או תעודה". תקנה 564 קובעת את נוהל הגשת הבקשות לאגודה ומונה את התנאים למתן תעודה, אישור ורישיון נהיגה בנלאומי.

...

משהגעתי לכלל מסקנה, שגם לגוף העניין דין העתירה להדחות, שוב אין טעם להבחין בין העותרות.

אך מחלוקת עובדתית זו איננה טעונה הכרעה, שכן דין העתירה להידחות מן הטעמים שפורטו בתצהיר התשובה של המדינה; ודין זה כוחו יפה גם לנוכח ההנחה, שעניינו העקיף של המשיב בעסקי תיירות צריך להשפיע על שקולי השר.

סיכומו של דבר הוא, שדין העתירה להידחות.