רישיון בלתי הדיר במקרקעין וזכויות מתיישבים קהילתיים

המיתחם ממוקם באיזור התעשייה של המשיבה 1, מגדלים אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ (להלן: האגודה) ובשטח השיפוט של המשיבה 2, מועצה אזורית שומרון (להלן: המועצה, האגודה והמועצה יכונו להלן יחד: המשיבות).

לא רק שהמבקשים עושים שימוש בשטח שאינו שלהם ומפעילים בו תחנת דלק ללא רישיון עסק, הם גם מושכים חשמל לתחנת הדלק שלא כדין.

כמו כן, בתחילת שנת 2018 מצא רכז התעשיות והחומרים ביישוב כי תחנת הדלק אינה עומדת בדרישות הבסיסיות ביותר של משרד הבריאות וכי הפעלתה עלולה לגרום לזיהום קרקע ולזיהום נגר עילי ופגיעה במערך שפכי היישוב.

עם זאת, למותר לומר כי: "על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו הנ"ל אך ורק במצבים חריגים, כאשר הבקשה על פניה אינה מגלה עילה. זאת, כפועל יוצא של זכות הגישה לערכאות, אשר קנתה לעצמה מעמד חוקתי על אף שאיננה חרותה עלי ספר בחוקי היסוד" (רע"א 6830/15 פלוני נ' פלונית, פסקה 21 ואסמכתאות שם (12.1.2016)).

...

אף אני סבורה, כמו שסבר בית המשפט קמא, כי במקרה דנן היה מקום לדחות על הסף חלק מהסעדים שהתבקשו, אם כי לא מנימוקיו.

דין בקשות מסוג זה להידחות על הסף.

התוצאה היא, שהערעור מתקבל באופן חלקי במובן זה שהדיון יושב לבית משפט השלום על מנת לדון בבקשה לסעד זמני שעניינה הריסת התחנה וניתוקה מחשמל.

התובעים טענו, שבנוסף על כך שהוכח שהם ובני משפחתם התיישבו במקרקעין, החזיקו והשתמשו בהם ללא עוררין קרוב ל-100 שנה, המקרקעין הושבחו, עובדו ומוחזקים היטב על-ידי התובע מזה עשרות שנים ללא עוררין, ועל המקרקעין המוחזקים על-ידי מישפחת התובעים בסדר מופתי ניבנו בתיהם של התובעים.

התובעים טוענים, שמתקיימים בהם התנאים המקיימים את החזקה הנוגדת, הן משום שאם בית המשפט יקבע שהנתבעת לא התכוונה לפעול בהתאם לנוהג ולהעניק לתובעים את זכויות החזקה והשמוש במקרקעין, אז מדובר בחזקה נוגדת, והן משום שהתובע החזיק מכוח זכות הבעלות שלו, שכן, קיבל רישיון בלתי הדיר והוא מחזיק בנכס מעבר לתקופת ההתיישנות בנכס.

לדבריהם, ההמלצה היתה שהמקרקעין יירשמו על שם המדינה, בכפוף לכך "שהממשל ייראה כמי שמתאים לצורך משמורת על המקרקעין או כמי שמתאים להאציל את זכויות השמוש לקהילת הכפר ראס עלי בהתאם לתנאים המתאימים". לטענת התובעים, הוכח שהנתבעת או מי לפניה בחרו לאמץ את ההמלצה והעניקו לתושבי הכפר את הזכויות במקרקעין בהתאם לצרכיהם.

...

התובע לא הוכיח אף לכאורה פיתוח והשבחה של המקרקעין, ועל כן אף אילו היתה לו זכות לפיצוי עקב פינויו מהמקרקעין, דין תביעתו לפיצוי להידחות בשל אי הוכחתה (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, לה(2) 800 (1981)).

סוף דבר על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעים לקבוע כי התובע זכאי להירשם כבעלים של חלקה 112 בגוש 10369, וכי יש לבטל את רישומה של הנתבעת 2 כבעלים של המקרקעין.

על פי תקנה 512 יש להביא בחשבון את התנהלות הצדדים בפסיקת הוצאות משפט, ועל כן, לאור דרך הטיעון של הנתבעת בסיכומיה, אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעת הוצאות משפט, כולל שכר טרחת עורך דין, בסכום מופחת של 20,000 ₪.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 40867-11-17 יצהר-אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' יוסופוב תיק חצוני: בפני כבוד השופטת קרן מילר תובעת יצהר-אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ נתבע רמי יוסופוב ב"כ התובעת עו"ד אור אילן ב"כ הנתבע עו"ד עומר יניב פסק דין

כן נטען לביטול ההסכם ולמתן רישיון בלתי ניתן לביטול.

ב"כ הנתבע, שלא הותיר אבן לא הפוכה, העלה שלל טענות ובהן אי זהוי המקרקעין בכתב התביעה; העובדה כי מדובר בקרקע שאינה בבעלות התובעת וכי התובעת לא החזיקה בחלקה עוד בטרם החזקתו של הנתבע בה ומכאן כי הנתבע לא קיבל את החזקה בקרקע מכוח ההסכם בין הצדדים; היותו של ההסכם בלתי חוקי; ביטול ההסכם על ידי התובעת בשנת 2011 ולחלופין שימוש בזכות על פי ההסכם שלא בתום לב; אי הוכחת הפרה של ההסכם; כריתת ההסכם תוך כפיה ועושק.

...

מנימוקים אלו, אין מקום גם למתן סעד זה. התוצאה התוצאה היא כי תביעת הפינוי מתקבלת.

יתר התביעה נדחית.

הנתבע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ והחזר אגרות משפט.

יוצא מכך, כי בר - רשות רשאי לעשות דיספוזיציה בזכותו – הכל בכפוף 21 להסכמת הצדדים בעת יצירת הרישיון.

כמו כן, הוא היה פעיל במשק גם מההיבט החקלאי ובתצהירו הוא מיפרט פעולות שונות שעשה, ובכלל זה נטיעת אקליפטוסים והקמת מתבן לדיר.

( הליך בוררות" (פסקה ערוץ פעולה נוסף לכאורה הוא פניה לרשם שלו מומחיות בתחום הבעיות הייחודיות שמאפיינות את המסגרת השיתופית (ראו: עמ"נ (ים) מתניה אהרונוביץ נ' נריה אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ, נבו (ניתן ביום 01.11.2020 ), וזאת מכוח סמכותו בסע' 6 לתקנות אגודות שיתופיות (חברות), לצוות על תיקון פנקס החברים.

ש' מצידו טען בתצהירו, כי לכל הפחות קיבל רשות מההורים לגור במשק ללא הגבלת זמן, ההורים הם אלו שהורו לו לגור במשק, יש לו זכות בר רשות בלתי הדירה, זכאי לגור במשק ללא תמורה.

( כן נקבע כי רשות חינם אינה יכולה, ככלל, להיות בלתי הדירה וכי היא ניתנת לביטול בכל עת (ראו: ע"א (מרכז) - 11- 08 קאפי נ' מנהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 27.1.10 ).

...

יוצא אפוא, כי בר רשות מכוח רישיון שימוש ללא תמורה, צפוי בכל רגע נתון 31 לדרישת סילוק יד, אף אם פעולתו בנכס נמשכה זמן רב (ראו לעניין זה: ע"א 50/77 433 , עמ' 439 ; ע"א 32/77 אליאסף טבוליצקי נ' בית - ( מזרחי נ' אפללו, פ"ד לא( כנסת ובית - – 210 , עמ' 215 ( מדרש, פ"ד לא( 216 .

אין בכך כמובן משום נקיטת עמדה ביחס לסיכויי התביעה, אם תוגש, בשים לב למכלול נסיבות העניין, וטענות שני הצדדים שמורות תביעת הפינוי מתקבלת אפוא, ומועד הפינוי יהיה תוך 90 ימים ממועד פסק הדין.

אלא שכפי שמציינים התובעים בסיכומיהם, לאם זכויות מכוח הלכת השיתוף בנכסים בין בני זוג, ומעמדה מוקנה לה מכוח הודאת ההורים, שחלה במישור היחסים בינם לבין עצמם, כאשר לנתבע אין מעמד לעניין זה. סיכום כללי סיכומו של דבר, התביעה ההצהרתית מתקבלת בחלקה באופן שמוצהר בזאת כי הזכויות בנחלה היו ונותרו במלואן בידי האב, והוא רשאי היה לעשות בזכויותיו כפי רצונו, ובכלל זה להעבירן במתנה למ', כפי שנעשה במסגרת תצהירי המתנה שנחתמו ביום 31.12.2013 , שעניינם העברת כל זכויות החכירה במשק מהאב לידי מ', במתנה וללא תמורה, וניתן להשלים מתנה זו, בכפוף לעמידה בנהלי רמ"י. תביעת הפינוי מתקבלת במלואה, ללא התניית הפינוי בפיצוי כספי, אך תוך ששמורה בידי ש' הזכות לתבוע פיצויים בגין השקעות והשבחה של הבית הצפוני, ככל שהיו.

התובעת מפנה לתקנון האגודה, ס' 8ג' שם נרשם כי "חברות באגודה פוקעת: - ...ג. בעזבו את עופרה אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ". התובעת מפנה גם להסדר הנושים בענין פא"ב וטוענת כי הנתבע מחויב על פי הסדר זה למסור לה את המקרקעין, כפי שעשו יתר החברים.

גם העובדה שחברי פא"ב (ולא ברור אם השבעה חברים שמצוינים בהליך הם כל חבריה), הסכימו למסור המקרקעין לידי עופרה בתמורה לשמיטת חובות פא"ב והתחייבות עופרה, אין בכך כדי ללמד על מלוא הקף הזכויות שרכשה עופרה מפא"ב, ובודאי שאין בהסדר זה כדי לחייב את הנתבע להחזיר המקרקעין שהחזיק בהם, שהרי לא היה באותו זמן חבר פא"ב ולא היה חלק מההליך המשפטי.

לו היה מדובר בהסכמה מכללא ובהנתן שהנתבע אישר שאינו חבר באלו מן האגודות (עופרה או פא"ב), הרי שהסכמה מכללא במקרקעי הציבור אינה בלתי הדירה.

ראו ע"א 3846/13 מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל נ' היפר-חלף (27.7.2015); נינה זלצמן "רשות חינם במקרקעין כהשאלת מקרקעין, גישת הסווג והלכות הרשיון במקרקעין, עיוני משפט ל"ה 2012, 265, בעמ' 267; ע"א 8761/17 מדינת ישראל נ' מפעלי תחנות בע"מ (11.12.19).

...

מכאן שהטענה כי לעופרה אין יריבות עם הנתבע נדחית, באשר נטענה תוך הרחבת חזית אסורה ובניגוד גמור לכל מה שנאמר בהליך המשפטי ולמסמכים שהוצגו.

אשר על כן אני קובעת כי הסכם פא"ב עם הנתבע שריר וקיים ומונע את פינויו.

סוף דבר אני דוחה את תביעת הפינוי באשר ההסכם עם פא"ב לא בוטל, ומשום שהסדר הנושים שהושג בביהמ"ש המחוזי בתיק 49175-09-16 לא מקים עילת פינוי כלפי הנתבע שלא היה חלק מההליך ולא היה באותה עת חבר בפא"ב. משנדחתה התביעה, אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע סך של 11,700 ₪ הוצאות משפט.