רישום שעבוד על תגמולי ביטוח חיים

לאור רישום השעבוד לטובת בנק לאומי בגין נטילת אשראי ע"י הנתבע לרכישת הרכב, מלוא תגמולי הביטוח הועברו על ידי המבטחת לחשבון הבנק של הנתבע, בבנק לאומי.

במעמד ההיתקשרות בהסכם הראשון נאמר לו במפורש כי מערכת מיגון הירי מתכלה וכי 'אורך חייה' אינו עולה על 8 שנים ובסיום אותה תקופה תעבור לבעלותו.

...

לפיכך אני מורה לנתבע לשלם לתובעת בגין מערכת מיגון הירי, סך של 295,000 ₪ .

בכך, אין משום קביעה בנוגע להתעשרותו של הנתבע על חשבון משרד הבטחון שאינו צד להליך שבפני בהתאם לקביעותיי שכן, הנתבע לא מימן את רכישת המיגון ואין לו כל זכות בה. לפיכך, נדחית התביעה בעילה של התעשרות שלא כדין.

לפיכך, דין התביעה שכנגד להתקבל למעט קיזוז שהנתבע הודה שנעשה כדין בסך של 102 ₪.

יוער כי על פי מכתב נוסף מאותו יום (ראה - ת/2) נתבקש התובע על ידי המשעבד "להסיר השיעבוד הרשום לטובתנו על הפוליסה שבנידון וזאת החל מיום 19/4/12". 3.11 בהתאם לאישור חברת אלבר שירותי מימונית בע"מ עד לתאריך מרץ 2008 היה רכב התובע בחברת הליסינג אלבר שירות מימונית בע"מ אצל נהג יחיד (ראה: נספח ד' לתצהיר התובע - ת/1 - להלן: "אישור חברת הליסינג").

חזקה שבעובדה היא, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההמנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהשג ידו ואין לכך הסבר סביר, היתה פועלת לחובת הנמנע (לעניין זה ראה למשל: ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה(1), 736; ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 602; בע"מ 2468/11, פלוני נ' פלונית (2011); ע"א 465/88, הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה, פ"ד מה(4) 651; רע"א 3961/10, המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (2012); י. קדמי, "על הראיות", חלק רביעי, התש"ע-2009, עמוד 1865).

משכך, אין מקום לטענת התובע בדבר נזקים שנגרמו לו עקב השהוי בקבלת תגמולי הביטוח (נזקים שאף לא הוכחו כדבעי) וכך גם אין לשעות לטענת התובע בדבר חיוב בריבית על פי סעיף 28(א) לחוק חוזה ביטוח התשמ"א-1981 (לעיל ולהלן: "חוק חוזה ביטוח").

...

נטל ההוכחה מוטל על התובע שהינו בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה" והוא חדל מלעמוד בו. אין לפניי אישור כי מכתב המשעבד נשלח לנתבעת ואין בידי לקבל את טענת התובע, שנטענה לראשונה לאחר הגשת התביעה, כי מכתב המשעבד נמסר לסוכן הביטוח.

ויאמר מיד - אין בידי לקבל את טענת הנתבעת.

סוף דבר - 11.1 דין התביעה להתקבל בחלקה.

11.2 התובע ימציא לנתבעת תוך 15 יום מהיום אישור ממשרד הרישוי כי כלי הרכב נשוא התובענה נקי מכל שעבוד או זכות צד ג' לרבות לטובת קידום ד.ש. (השקעות ופיננסיים 1962) בע"מ. 11.3 בכפוף להמצאת האישור ממשרד הרישוי כמפורט לעיל בסעיף 11.2 לפסק הדין - הנתבעת תשלם לתובע סך של 27,810 ₪ תוך 30 יום מיום המצאת האישור הנ"ל, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ביום 23/10/06 נטלו החייבים מהפניקס הלוואות נושאות ריבית וצמודות למדד בהתאם להסכם שכותרתו "בקשה והסכם לקבלת הלוואה בשיעבוד פוליסות ביטוח חיים (מנהלים/פרטי)". משלא עמדו החייבים בהחזרי תשלום ההלוואות, בוצעה ביום 2/3/09 פריסה חדשה של החובות ונחתמו הסכמי הלוואה נוספים, שאף הם הופרו.

לחילופין, נטען כי עפ"י תקנה 16 לתקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל) (כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים), התשע"ב – 2012 (להלן: "תקנות הפיקוח"), כמו גם עפ"י תקנה 30 (ג) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד – 1964 (להלן: "תקנות מס הכנסה"), הייתה רשאית הפניקס להעניק הלוואות לחייבים ולרשום אצלה שיעבוד על זכויותיהם בפוליסות הביטוח.

(1) שיעבוד של זכויות עמית בקופת גמל לתגמולים או בקרן הישתלמות, הנעשה לאחר המועד שבו זכאי העמית למשוך את הכספים מהקופה לפי הוראות סעיף 23; (2) העברת כספים לנושה במסגרת מימוש שיעבוד שנעשה לטובתו לפי הוראות פסקה (1), ויראו מימוש שיעבוד כאמור כמשיכת כספים בידי העמית לפי הוראות סעיף 23; (3) העברה או שיעבוד אחרים הנעשים בהתאם להוראות שקבע השר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, בכפוף להוראות כל דין.

...

(וראה: פרשת רעות אלקטרוניקה) לאור האמור, אני קובעת כי במועד צו הכינוס לא עמדה לפניקס זכות הקיזוז.

סוף דבר.

טענות הפניקס למימוש משכון ולקיזוז נדחות.

ההליך לפני בית משפט קמא ביום 22.11.2017 הגישו המערערים, האחים לבית סילברמן (להלן- התובעים, המערערים), תביעה כספית על סך 915,000 ₪ כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן- הראל), בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן- בנק לאומי, הבנק) ומעלות סוכנות לביטוח בע"מ (להלן- מעלות), בה עתרו – לחייב את הראל לשלם לבנק לאומי את מלוא תגמולי ביטוח החיים המגיעים לאחרון כמוטב על פי פוליסת ביטוח חיים, שערך מר מגנוס רוטשילד ז"ל (להלן- המנוח) אצל הראל להבטחת תשלום משכנתא שנטל מבנק לאומי לרכישת דירת מגורים ברחוב יהלום 96 בשערי תקווה (להלן- הדירה), ואשר את הזכויות בה הוריש בצוואתו לתובעים; לחייב את בנק לאומי לשלם לתובעים כל סכום ששלמו לו על חשבון תשלומי החזר ההלוואה החודשיים, מאז פטירת המנוח ביום 23.11.2014 ועד למתן פסק דין; לחילופין – ככל שתידחה התביעה כנגד הראל, לחייב את בנק לאומי למחוק מספריו את ההלוואה שנטל המנוח לצורך רכישת הדירה, כאילו ניפרעה במלואה, ולבטל את השעבודים הרובצים על הדירה, זאת בנוסף להשבת תשלומי החזר ההלוואה, ששולמו על ידי התובעים מאז פטירת המנוח, לידם (ראו כתב התביעה - נספח להודעת העירעור).

רשאים" הם "לתבוע כל שהוא היה זכאי לתבוע", שאחרת "למעשה כל ביטוח חיים, יכול שלא ישולם שכן המבוטח נפטר ואינו יכול לתבוע ולשיטת הראל גם לא יורשיו שאינם מוטבים". מכאן פנה בית משפט קמא לבחינת הראיות שבאו לפניו ועל סמכן קבע את מימצאי העובדה הבאים: המנוח היה הבעלים הרשום של הדירה אלא שזו נרכשה מכספי הורי התובעים, בני הזוג סילברמן, והם מי שנשאו בתשלום פרמיות הביטוח והחזרי המשכנתא, כך ש"הנכס דה פאקטו היה בבעלות ה"ה סילברמן והוחזק במעין נאמנות על ידי המנוח"; מר סילברמן היה נתון בחובות ובאמצעות המנוח, שהיה חברו הטוב, "הציג מצג שוא כלפי" הראל ובנק לאומי "ובפני כולי עלמא באשר לבעלות" בדירה, שהייתה "למעשה בבעלותו שלו"; מר סילברמן נהג בחוסר תום לב, משהשתמש בהם ובמנוח לשם ביצוע מצג השוא והמרמה; נוכח מצג השוא ניתנה ההלוואה על ידי בנק לאומי והופקה פוליסת ביטוח החיים אצל הראל; משיחות טלפון שקיים נציג הראל (רן) עם מר סילברמן ועם המנוח "עולה באופן חד משמעי" שהשניים יודעו בדבר הפגור בתשלומי הפרמיה ו"אף הבינו שמשמעות אי התשלום הנה ביטול הפוליסה"; בנק לאומי דרש מהמנוח לערוך ביטוח חיים בגובה ההלוואה, כך שבמקרה פטירה יסלקו תגמולי הביטוח את יתרת ההלוואה, והמנוח הסכים לדרישה זו. על יסוד מימצאי העובדה הוסיף וקבע כי נוכח היתנהלותו של מר סילברמן (אותו מצג שוא מכוחו ניתנה ההלוואה והוצאה הפוליסה), ומשהתובעים באים בנעלי הוריהם, יש לדחות תביעתם על פי הדוקטרינה לפיה "מעילה בת עוולה לא תיצמח זכות תביעה", שהרי "אילמלא המעשה, קרי; הצגת מצג השוא, לא הייתה ניתנת המשכנתא למנוח, ולא היה נערך לו ביטוח חיים להבטחת תשלומי המשכנתא". "אף על פי כן", כלשונו, נידרש בית משפט קמא "לסוגיות נוספות" וקבע כי הראל ביטלה את הפוליסה כדין, זאת משדי בשיחות הטלפון שקיים נציגה (רן) עם מר סילברמן והמנוח (ראו סעיף 8(ה) לעיל), כדי למלא אחר הוראת סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א -1981 (להלן- חוק חוזה הביטוח) ("שיחה בעל פה יכולה לענות על דרישת הכתב"), זאת בשים לב לתכליתה - יידוע בדבר ההפרה/המחדל (אי תשלום הפרמיה), מתן אפשרות לתקנה, ויידוע "בדבר תוצאת אי ריפוי או תיקון המחדל, קרי; ביטול הפוליסה", כשלצד קביעה זו הוסיף וקבע שהראל "לא הוכיחה ... כי המכתבים שנשלחו במערכת הממוכנת הגיעו לידי המבוטח". באשר לתביעה כנגד בנק לאומי מצא בית משפט קמא להוסיף ולדחותה גם מהטעם ש"לא חלה" עליו "חובה לוודא אם קיים ביטוח חיים תקף או לעקוב אחר תקפות פוליסת ביטוח החיים לאורך כל חיי ההלוואה" ואף לא חובה "להודיע ללווה על חוב פיגורים בתשלום פרמיית הביטוח או על ביטול פוליסת הביטוח". כך גם לא ניתן לחייבו "וגם לא צריך, לפעול לקיומה של הפוליסה במקרה והלווה, המבוטח, אינו עומד בתשלומי הפרמיה". תמצית טיעוני הצדדים בעירעור המערערים, כצפוי, מלינים על דחיית תביעתם, והשגותיהם מופנות כלפי הראל בלבד (ראו סעיף 13 להודעת העירעור).

...

עוד הוסיפה כי "צדק בימ"ש קמא בקביעתו כי הפוליסה בוטלה כדין" משהוכח באופן חד משמעי, על יסוד שיחות הטלפון, שהתקיימו במהלך החודשים מאי-יולי 2013, בין נציג הראל (רן) לבין מר סילברמן והמנוח, כי הושגה תכלית סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח - יידוע המבוטח בדבר חוב עקב אי תשלום הפרמיה, אורכה להסדרת התשלום, התראה על ביטול הפוליסה - והוענקה למבוטח ההגנה שביקש המחוקק לקבוע מפני ביטול הפוליסה, מה גם שלשיטתה "הקלטות שיחות טלפוניות עונות לדרישת הכתב לפי חוק חוזה הביטוח". בהתייחס לטענת המערערים לפיה אף לא מילאה אחר הוראת סעיף 15(ב) לחוק חוזה הביטוח ועל כן אין תוקף להודעתה בדבר ביטול הפוליסה, השיבה כי דינה להידחות מכמה טעמים: הוכח (כך לשיטתה) משלוחם של שלושה מכתבי התראה לבנק בדואר רשום; אף אם נפל פגם בהתנהלותה ומכתבי ההתראה לא הגיעו ליעדם "אין בכך כדי לגרוע מתקפות הודעת הביטול, ולכל היותר יכול היה פגם זה להקים לבנק תביעה" כנגדה; "אי קבלת הסכמת הבנק לביטול הפוליסה אין בו כדי למנוע ביטול הביטוח ולכל היותר הדבר מקים עילה לבנק לתבוע את חברת הביטוח"; נציג הבנק, מר וייס, אישר בעדותו כי גם אם מכתבי ההתראה היו מתקבלים בבנק, לא היה האחרון נכנס בנעלי המבוטח ומשלם את הפרמיה, כך ש"ממילא אין משמעות לקבלת/אי קבלת מכתבי הראל אצל הבנק".

לפיכך, סבורה אני כי דין הערעור ככל שעניינו בדחיית התביעה מכוח החלתה של הדוקטרינה להתקבל.

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ככל שעניינו בדחיית התביעה כנגד הראל ולהשיב את התיק לפניו על מנת שישוב ויכריע בשאלה "האם הנתבעת (הראל) נהגה על פי הוראת סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח", על שני תתי סעיפיו, על יסוד הראיות שבאו לפניו ובראי כל קביעותיי.

התוצאה הערעור מתקבל.

בהתאם להתחייבותם בהסכם, רכשו האחים פוליסת ביטוח במגדל וביום 15.3.17 נרשם שיעבוד ברשם המשכונות על הרכב ועל הזכויות מכוח פוליסת הביטוח לטובת פמה.

גם אחיו עורסאן תמך בכך בעדותו ("לא שמעתי בחיים שלי על זה" – עמ' 14).

לנוכח העובדה שהזכויות מכוח פוליסות הביטוח, לרבות הזכות לתגמולי ביטוח המגיעים לאחים בעקבות הגניבה משועבדים לפמה – תשלם מגדל את הסכום שנפסק לטובת פמה ישירות אליה, במקומם של האחים.

...

גם טענת הנתבעים לפיה משבוטח הרכב בידי חברת ביטוח ולאחר מכן נגנב, פטורים הם מלשלם את יתרת ההלוואה, טענה משוללת כל יסוד היא, והנתבעים אף לא טרחו להפנות לסעיף מסעיפי הסכם ההלוואה ממנו ניתן להסיק מסקנה דחוקה זו. הנתבעים העלו במסגרת סיכומיהם טענות שונות ונוספות, החורגות ממסגרת כתבי הטענות, ועל כן לא מצאתי להתייחס אליהם.

אשר לטענת מגדל כי מדובר בסכסוך כספי או עסקי בין מוהנד לבין אמיר, השולל כיסוי ביטוחי – דין טענה זו להידחות.

לנוכח כל האמור, עלה בידם של האחים להוכיח ברמת ההסתברות הנדרשת כי רכבם נגנב.

סוף דבר תביעת פמה מתקבלת כנגד הנתבעים האחים פאח'ורי.