רישום שעבוד על רכב במסגרת הליכי פירוק חברה

אחד מכלי הרכב האמורים הוא רכב מתוצרת סוזוקי דגם אלטו מ.ר. 93-196-12 (להלן: "הרכב") אשר שיעבוד עליו נרשם לטובת התובעת ברשם החברות על פי תעודת רישום שיעבוד או משכנתא ברשם החברות מיום 27.5.13 מס' שיעבוד 1561 (נספח 5 לתצהיר מטעם התובעת, פריט מס' 9 ברשימת הנכסים המשועבדים המצורפת כנספח א' לאגרת החוב) ואשר הוברר כי החברה העבירה אל הנתבע, המנהל מיגרש לממכר כלי רכב משומשים בשם "לי קאר". כאן המקום לציין כי החברה אף הודתה בשיעבוד על רכב זה לטובת התובעת במסגרת הודעת המנהלים המיוחדים לתיק הפרוק (ההודעה מהוה נספח 4ב' לתצהיר מטעם התובעת, והרכב מופיע כפריט מס' 42 בנספח 1 להודעה).

התובעת אף הראתה כי הנכס היה משועבד לטובתה כשהשעבוד היה רשום כדין ברשם החברות והוזכר אף ברשיון הרכב (ראה נספח ב' לכתב התביעה המתוקן), וכפי שציינתי לעיל – יש יסוד להנחה כי הנתבע אף היה מודע לשיעבוד זה ובשל כך מיהר בא כוחו לפנות אל התובעת לאחר תחילת הליכי הפרוק ביחס לרכב זה. סעיפים 5-4 לחוק המישכון, התשכ"ז – 1967 קובע כי – "4. כלפי נושים אחרים של החייב יהיה כוחו של משכון יפה –

...

לפיכך אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 9,380 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.10.16 ועד הפרעון המלא.

תחילה אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את אגרות בית המשפט בסכום כולל של 2,484 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.6.15, מועד הגשת התביעה.

להלן, איפוא, סכומי החיוב במרוכז – הנתבע ישלם לתובעת סכום של 9,380 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.10.16, את אגרת בית המשפט בסכום כולל של 2,484 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.6.15, את הוצאותיה בסך 10,000 ₪ ואת שכ"ט בא כוחה בסך 20,000 ₪.

תמצית טענות הבנק (המשיב): לטענת הבנק, עם מינויו של המפרק, עו"ד גיל הירשמן (להלן: "המפרק"), בחודש יולי 2015 הגיש הבנק בקשה למימוש השעבודים הרשומים לטובתו על 31 מרכבי החברה.

בקשה זו נידונה במסגרת הליך הפרוק בביהמ"ש המחוזי וביום 02.08.15 ניתנה החלטה להחריג את הרכבים המשועבדים לבנק ולאפשר לו לפתוח בהליכי מימוש בגינם.

מוסיף הבנק, כי היתנהלות המבקש נעשתה בחוסר תום-לב, שעה שעל אף השעבודים הרובצים על הרכבים, המבקש מכר את הרכבים לצדדים שלישיים, ללא ידיעת הבנק ותוך הסתרת השעבודים מן הרוכשים.

...

דיון והכרעה: לאחר עיון בסיכומי הצדדים בבקשת הרשות להגן מטעם המבקש, ולאחר עיון בראיות שהוגשו וכן לאחר חקירתו של המבקש בדיון מיום 25.12.17, אני הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לתת למבקש רשות להגן.

לאור האמור לעיל ולאחר בחינה של מכלול כתבי הטענות, המסמכים וחקירת המבקש, מצאתי, כאמור, כי הגנת המבקש לוקה בחסר ותצהיר ההגנה כמעט ואינו מגלה הגנה, ולכן, וברוח ההלכה הפסוקה והחקיקה, כמפורט לעיל, אני קובעת, כי יש להתנות את קבלת הרשות להתגונן בהפקדת ערבות כספית משמעותית.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, ניתנת בזאת למבקש רשות להתגונן, המותנית בהפקדת ערבות כספית בסכום של 150,000 ₪.

עוד נאמר בבקשה כי נושה של החברה, טן חברה לדלק בע"מ, שלחה לחברה מכתב התראה טרם נקיטת הליכי פירוק, ככל שהחברה לא תפרע חובותיה לחברה זו, וכי ככל שלא ינתן הצוו המבוקש והחברה תכנס להליכי פירוק – תאבד החברה את לקוחותיה , כלי הרכב המשועבדים ימכרו במחירי הפסד ויגרם נזק כבד לנושיה.

בתגובה נאמר כי הבנק הנו נושה מובטח מהותי, לטובתו רשומים שעבודים על ציוד וכלים שבבעלות החברה ועל זכויות החברה בנכס מקרקעין ושעבוד על שיקים.

כמו כן טען עודד כי הוא זכאי לבונוסים ולשכר עבודה ופיצויי פיטורין שחבה לו החברה וכי מתנהלים בינו לבין החברה הליכים בבית הדין לעבודה (סע"ש 17841-03-16), במסגרתם הוטל עיקול על כלי רכב, נגררים וכספים בסך של 1 מיליון ₪.

...

בכפוף לאמור לעיל, אני ממנה את עוה"ד גיל הירשמן כנאמן לחברה בתקופת ההקפאה, כאשר בתקופת ההקפאה יהיו לו סמכויות ניהול החברה.

באשר לתנאי הקפאת ההליכים אני מורה כדלקמן: בהתאם לתקנה 46 לתקנות , דבר הגשת הבקשה ומתן צו זה יפורסמו על ידי הנאמן, ללא כל דיחוי, ב-3 עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה בישראל, האחד יומי, השני כלכלי והשלישי יהיה בשפה הערבית.

המערער הוסיף כי ידע שהרכב בבעלות המשיבה (כך גם נרשם ברישיון הרכב), אך החברה התחייבה להעביר את הבעלות על שמו, וכי "בעלי השיעבודים/זכויות מודעים ומסכימים להליך המכירה". עוד נטען כי ביום 1.12.13 רכש המערער את רכב הרנו, אך בטרם הוסדר התשלום נקלעה החברה להליך הפרוק.

לאחר מכן המשיבה הייתה מסירה את השיעבוד על הרכב ומעבירה את הבעלות על שם המערער ו/או רוכש צד ג'.

במסגרת הליך הפרוק הוברר למערער כי הרכבים נרכשו על ידי החברה מהמשיבה בעסקת תשלומים תוך שנרשמו על שם המשיבה, וכי בגין רכב המזדה נותרה החברה חייבת למשיבה סך של 3,000 ₪ בלבד.

...

לאחר שעיינתי באסמכתאות שהוצגו בפני בית משפט קמא, באתי לידי מסקנה כי יש לדחות טענות אלו; המשיבה הוכיחה את טענתה כי השיעבוד לא נועד להבטיח רק את תשלום תמורת הרכב, אלא גם את תשלום חובה הכולל של החברה למשיבה; המשיבה הציגה אסמכתאות כי רכב המאזדה ביחד עם רכבים נוספים שועבד להבטחת תשלום חוב החברה למשיבה בסכום של 7,790,834 ₪.

כמו השופט קמא, גם אני סבורה כי אין די בחוזים שהוצגו כדי לבסס את הפיצוי שנתבע.

לאור האמור לעיל, מצאתי כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי, כך שסכום הפיצוי שנקבע על ידי בית משפט קמא יופחת; בגין רכב המאזדה ישלם המערער סך של 21,000 ₪ ובגין רכב הרנו סך של 11,000 ₪, וסך הכל יעמוד הפיצוי הכולל למשיבה על הסך של 32,000 ₪ במקום הסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא.

בעקבות צו הפרוק שניתן לחברה, הגישה המשיבה במסגרת תיק הפרוק בקשה למתן הוראות בגדרה ביקשה מבית המשפט רשות לאפשר לה לפעול למימוש הרכבים, באמצעות מינוי בא כוחה ככונס נכסים במסגרת תיק הוצל"פ שיפתח לשם מימוש השיעבוד הרשום לטובתה על הרכבים, נשוא הסכמי המימון.

בנוסף מעיון בנספחים להסכמי המימון עולה כי הרכבים נרשמו מטעמי נוחות על שם המבקשים אולם בפועל הם בבעלות החברה, כאשר הוסכם על הצדדים כי ככל שהחברה תיקלע להליכי חידלות פרעון ויינתן כנגדה צו פירוק, תהיה המשיבה רשאית לנקוט בהליכי מימוש הרכב.

...

הבקשה נדחית.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, ולאחר שבחנתי את החלטת בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, ללא צורך להידרש לתגובת המשיבה.

סיכומו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.