רישום פיקטיבי בלשכת התעסוקה

אך כאשר אוכלוסיית המשפטנים והחשבונאים שעומדים בפני בחינה נרשמים בלישכת שירות התעסוקה בתקופת זמן מסוימת ואינם דורשים לקבל כל עבודה, אלא כאקדמאים, אזי כל הרישום בלישכת התעסוקה הנו סוג של רישום פקטבי שכן ברור לאותם נרשמים שאין כל סיכוי לקבל עבודה במקצועם לאותם חודשיים ובעצם אין מדובר בדורש עבודה אמיתי אלא במובטל מרצון לצרכי לימודים.

...

לא בכדי אנו מציינות דברים אלו, שכן אנו סבורות שגם אם סבור ב"כ התובע כי יש לטעון טענות חוקתיות כאלה ואחרות בתיק זה (למרות פסק דינו של בג"ץ ולמרות ההחלטה בדבר תיקון כתב התביעה), עדיין העלאת כל מכלול הטענות בכל הקשור לטענות החוקתיות הינן הרחבת חזית אסורה ועל כן אנו קובעות כבר ועכשיו כי אין כל מקום כי נדון בהן במסגרת פסק-הדין ומצאנו בעניין זה את טענות הנתבע צודקות.

סוף דבר כפי שקבענו בתחילת פסק-דין זה, המחוקק בשנת 2009 לאחר שנוכח לדעת כי הרשומים לבחינות ההסמכה בעריכת דין ובראיית חשבון, מקבלים דמי אבטלה על תקופת הלימודים לבחינות ובפועל אינם עונים לתנאי הזכאות שבחוק החליט לתקן את העיוות ע"י קביעת חזקה חלוטה לפיה בחודשיים שקודמים לבחינות לא יהיו אותם נבחנים זכאים לדמי אבטלה.

הגם שלא נדרשנו לפאן החוקתי ובחנו את הפאן הפרשני מצאנו את קביעתו זו של המחוקק כנכונה ועומדת עם תכלית דמי האבטלה וכי אכן בפועל הרשומים לבחינות, לומדים לבחינות ולא מבקשים להיות מועסקים במשרה מלאה וזמינים לעבודה.

לכן לאור כל האמור אנו קובעות כי דין תביעת התובע להידחות על כל ראשיה ורכיביה.

התובע החל להתייצב בלישכת התעסוקה בחודש יולי 2011, וביום 21.11.11 הגיש את תביעתו לדמי אבטלה (להלן: "התביעה לדמי אבטלה") (ר' מיסמך ת/3).

הנתבע טען, כי לא היתקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבתו, שכן לא היתה לה כל נגיעה לעסק, מלבד הרישום הפיקטיבי של העסק על שמה.

...

לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: סעיף 1 לחוק מגדיר את המונח "עובד", כדלקמן: "...לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".

לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי התובע לא היה בגדר עובד שכיר ולא התקיימו בינו לבין בתו יחסי עובד מעביד כמקובל.

על כן, התביעה לדמי אבטלה נדחית בזאת.

תלושי השכר ציינו שהתובעת החלה עבודתה באוגוסט 2012 למרות שלפי הודאתה היא עבדה בתקופה זו כעצמאית ולכן מדובר ברשום פקטבי; התובעת הגישה חוזה העסקה שנחתם בחודש מרץ 2015 המתייחס לתקופה שראשיתה בינואר 2105, בדיעבד, ולמראית עין; בחוזה זה הכיר המעסיק בהעסקת התובעת מתקופה שלפני ינואר 2015 תוך התחייבות לבצע השלמות של הזכויות הסוציאליות בהתאם לכך.

כיוון שהתובעת החלה להתייצב בלישכת התעסוקה באפריל 2016 והיא הגישה טופס תביעה לדמי אבטלה מחודש 6.6.16 הרי שהיא עומדת בתקופת האכשרה לצורך זכאות לדמי אבטלה.

...

על סמך טענה זו מתבקשת המסקנה שאין סיבה לא להניח שמעמדה של התובעת בחברה בתקופה שקדמה להסדרת העסקתה בחוזה כשכירה, כפי שעולה מכתב ההגנה של מר אדר בתיק שפתחה התובעת נגדו, גם הוא היה של עובדת שכירה.

מסקנה זו עולה בקנה אחד גם עם העובדה שהתובעת פנתה למשרד התעסוקה רק באפריל 2016 – זמן קצר לאחר תלוש השכר האחרון שהונפק לה עבור חודש פברואר 2016.

סוף דבר: בהתאם לדיוננו לעיל, נקבע כי לצורך זכאות התובעת לדמי אבטלה תקופת העסקתה הוא מינואר 2013 ועד אוקטובר 2015.

עם זאת, התובע קיבל את שכרו בהתאם לדווח הפיקטיבי שמסר הנתבע לשירות התעסוקה, כך שהנתבע שילם עבור ימים בהם התובע לא עבד כלל; על כן, השכר שולם ביתר ואין בסיס לדרישה לתשלום הפרישי השכר.

] הנתבע הפריש עבור התובע את כל הזכויות הסוציאליות להן הוא זכאי באמצעות לישכת שירות התעסוקה וכפי שמופיע בתלושי השכר.

הדברים אף עולים מעדותה של הגב' כהן אשר הסבירה כי רכיב ה"תוספות האחרות" שבתלושי השכר נועד לצורך דיווח בגין רכיבים אשר לא ניתן היה לדיווח עליהם בקטגוריות שהיו קיימות בשירות התעסוקה: "לשאלת בית הדין מה הוא הרכיב של "תוספות אחרות" אני משיבה שאז בזמנו אי אפשר היה לתת פירוט מדויק על למשל ביגוד, תוספת כלשהיא אחרת שהיא לא בקטגוריה שיש לו ברשום של הדיווח.

...

תביעות הנתבע להשבת שכר וזכויות סוציאליות ששולמו ביתר ולתשלום פיצוי עבור פגיעה בהכנסות ובמוניטין ובגין עגמת נפש- נדחות.

הנתבע ישלם את הוצאות התובע בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

בעת פסיקת ההוצאות הבאנו בחשבון, בין היתר, את העובדה כי התביעה העיקרית התקבלה רק בחלקה והתביעה שכנגד נדחתה ברובה; וכן את התנהלות הנתבע אשר לא ניהל פנקס שעות עבודה כדין וחרף זאת, במהלך ניהול ההליך הגיש רישומי נוכחות אשר מצאנו כי הם אינם אותנטיים.

כנגד החלטה זו הגישה התובעת את תביעתה זו. טענות הצדדים: לטענת הנתבע – בבעלותה ו/או בשימושה של התובעת הרכב אשר נרשם באופן פקטיבי, סמוך להגשת התביעה הראשונה, על שם אחות התובעת, גב' אראלה פרייזלר ("אריאלה").

בנוסף טוען הנתבע שבחודש 8/08 לא התייצבה התובעת כנדרש בלשכת שירות התעסוקה.

...

ועוד – "ביה"ד רשאי להעדיף דברי המערער לחוקר המוסד לביטוח לאומי על פני דברים שאמר לפני ביה"ד, מה עוד שגירסותיו של המערער בביה"ד הן גירסאות מאוחרות ומשופצות". (דב"ע מח/42-0 ורטנסקי מיכאל נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 471, 473) (6) גם בעדותה בפנינו סיפרה התובעת כי היא משתמשת ברכב לצרכים שונים: "הרדיוס של הגנים זה 5 ק"מ מהבית אז בבוקר הייתי מסיעה אותם לגני הילדים אם זה היה בימי גשם או חמים מאוד ובלתי אפשרי ללכת ברגל." (פ: 5, ש: 24-25) "כשהיא (אמה של התובעת – ר.כ.) צריכה רופא. אני לא חושבת שהשתמשתי במילה רחוקות, אלא לעיתים, מתי שהיא צריכה רופא קניות, יש לה גם סוכר לחץ דם ויש לה ביקורות אצל רופאים." (פ: 6, ש: 23-24) "השתמשתי ברכב להסיע את הילדים לגן, להסיע את אימי לביקורות במרפאות, לקופות חולים, לרופא עיניים, אוזניים, היא אשה בת 76, לקניות." (פ: 6, ש: 30-31) (7) כך גם, במהלך גביית הודעתה לחוקר הנתבע, הציגה התובעת בפני החוקר, לבקשתו, את צרור המפתחות של הבית ומהערת החוקר עולה, כי בצמוד למפתחות הבית נמצאים גם מפתחות הרכב: "מדובר בצרור מפתחות לרכב פורד עם שלט שחור ומצורף אליו מפתח פלדלת שחור של בית התובעת." (נ/5: 3, ש: 7-9) ה. לאור כל האמור לעיל, שוכנענו כי התובעת עושה שימוש ברכב באופן קבוע.

לטעמנו, אין במסמכים אלו כדי לעמוד בדרישות החוק והתקנות.

סוף דבר-התביעה נדחית.