רישום סירוב עבודה על רקע גיל

רשומי שעות העבודה של אנשי הצוות הטיפולי (האחים), המטפלים ובייחוד של כל איש צוות טפול, אשר עבד במקביל גם בכל מוסד אחר השייך לנתבעת.

אשר לתלושי השכר של סגניתה של התובעת – התובעת אמנם טענה כי הסגנית, שהנה צעירה יותר, הישתכרה שכר גבוה יותר, אך מדובר בטענה שהועלתה בעלמא, ללא שהוצג בדל ראיה להוכחתה (למעט שמועה ששמעה) וללא שהוצגו נתונים מספקים להצביע על כך שגם אם היה הדבר נכון, יש בו ביסוס לטענה לאפליה על רקע גיל.

סרב עד לאמת דבריו בתצהיר, או שלא עלה בידי אחד הצדדים לבוא עמו בדברים, יגיש אותו צד למזכירות בית הדין, במועד הגשת תצהיריו, בקשה להזמנת אותו עד, בכדי שיעיד בפני בית הדין במועד שיקבע.

...

בהיעדרה, אין להיעתר לבקשת הגילוי.

אשר למכתב ההתפטרות של גב' אפשטיין – לא נמסר כל נימוק בדבר הרלוונטיות שלו להליך דנן ולכן הבקשה לגילויו נדחית.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל – הבקשה נדחית.

בנוסף, בזמן עבודתו בחודש הרמדן התובע לא חש בטוב והנתבעת סירבה לשחרר אותו לביתו.

אשר להתנהגותו הכללית של התובע בעבודה – מתקבלת גרסת הנתבעת, כי התובע לא ביצע את עבודתו לשביעות רצונה וכי הנתבעת העירה לא אחת לתובע בעיניין זה. כך למשל, הוצג פרוטוקול "שימוע" שנערך לתובע ביום 11.4.17, בנוכחות אחיו אשר עבד במלון (נספח ב לתצהיר השף), שבו נרשם כך: "שאלה שף: אתה כל הזמן לא מגיע לעבודה בזמן לפי סידור עבודה מדוע?

עוד נטען שהתובע לא הופלה על רקע גילו, שכן קיבל תנאים שוים בין שאר עובדים המלון בני גילו.

בסעיף 2 לחוק השויון נקבע: "לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טפולי פוריות, טפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות הבטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות הבטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:

...

בהקשר זה יוער כי לא שוכנענו מטיעוני התובע, כאילו הנתבעת כפתה עליו לעבוד במתכונת עבודה זו. זאת לאור התרשמותנו מעדותו של התובע והתנהלותו במקום העבודה, לפיה עזב את המשמרות "כאשר התחשק לו" ומאחר שעדויות הנתבעת מתיישבות יותר עם ההיגיון כי התובע הוא שביקש לעבוד באופן זה. שני היסודות הנוספים להתקיימות העוולה של הפרת חובה חקוקה הם קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפרת החובה לבין הנזק.

לפיכך, נדחית התביעה לפיצויים בגין אין מתן הודעה בכתב על תנאי העסקה.

סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 4,786 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; תמורת הודעה מוקדמת בסך 2,686 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; הפרשי פדיון הבראה בסך 891 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; החזר שכר בגין ניכוי הפסקות שלא כדין בסך 2,818 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; פיצויים בגין הפרת פרטיותו של התובע, לפי סעיף 29א'(ב)(1) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981, בסך 5,000 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; פיצויים בגין הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, בסך 5,000 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; פיצויים בגין הפרת חובה חקוקה בסך 8,000 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל.

רקע נידרש התובע הועסק כנהג בנתבעת בתקופה שהחל מיום 2.9.18 ועד ליום 15.3.20.

לענין זה יצוין כי אין חולק כי התובע עבר מטעם הנתבעת ועל חשבונה הכשרה לעבודה על משאית עם מנוף בחודש 7/19 (כעולה גם מרישומי שעות העבודה שלו שצורפו לתצהירו וכן מאישורים בקשר לכך שצירפה הנתבעת, נספחים ג' לתצהיר נח).

יוסף עוד לענין זה כי גרסאות התובע לפיהן אינו נוטל על עצמו כל אחריות למסמכים עליהם הוא חתום, בין כיוון שלא חתם עליהם, בין כיון שחתם ולא ידע או לא הבין על מה חתם, ובין כיון שלא קיבל עותק המסמכים (ר' כדוג' מתוך תצהירו, ס' 7,31,32), אינן מהימנות עלינו ומקובלת טענת הנתבע בסכומיו (עמ' 26 ש' 11) לפיה המודעות שגילה דוקא ביחס לחתימתו על מיסמך שהרלבנטיות שלו שולית להליך (טופס התחייבות לשאת בהוצאות הישתתפות עצמית במקרה תאונה) מצביעה על כך שהוא היה מודע היטב למסמכים עליהם חתם.

למעשה בתצהיר כל מה שאומר התובע הוא שהוא חשש לעבוד על משאית עם מנוף מטעמי בטיחות ולכן סירב להצעת הנתבעת כשפנה אליה בחודש 5/20- הא ותו לא. הוא עצמו לא טען שם כי הודיע על כך מראש לנתבעת.

...

גם דין התביעה לקיזוז שוי הודעה מוקדמת דחיה שכן כאמור מצאנו כי התובע פוטר.

(זאת מבלי להכנס לטענת זיוף המסמך ת/1- טענה שהועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של נח) סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין ש"נ- בסך של 25,763 ₪.

גם בהתחשב בגובה סכום התביעה אל מול התוצאה שאליה הגענו מצאנו לקבוע כי הנתבעת תשא בהוצאות התובע לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 4000 ₪.

ועדת הערר בראשות יו"ר הועדה עו"ד שלומי שלמה פרידמן, קבעה כדלקמן: "...בפנינו דו"ע שהיה פטור מלהתייצב בשירות התעסוקה כי שלחו לו פטור מהתייצבות. ואולם, דו"ע בכ"ז הגיע ללשכה (גם אם כדי למסור מסמכים לוועדה רפואית) ואז הוצעה לו עבודה לעבוד בניקיון – עבודה שהותרה ע"י ועדת כושר (מ 13.3.22). מרגע שדו"ע התייצב בשירות התעסוקה, מכל סיבה שהיא, מותר היה לשירות התעסוקה להציע לו עבודה. כיוון שהעבודה שהוצעה לדו"ע תיאמה את החלטת ועדת הכושר, הרי שסירוב של דו"ע לקבלה, הצדיקה את רישום הסרוב. לכן הערר נדחה." טענות הצדדים המערער בן 60, מוכר למערכת הפסיכיאטרית ומטופל תרופתית, הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור 57% על רקע מחלתו הנפשית, סחרחורת, ליקויי ראיה, פגיעה אורטופדית ברגליים (הלוקס ולגוס), סכרת, אסטמה ועוד.

אין מחלוקת כי נאמר למערער שמדובר בעבודות ניקיון, ולפיכך גם אילו היה המערער מקבל את ההפניה פיזית וגם אילו היה פונה למעסיק הפוטנציאלי, התוצאה ברמה המהותית עדיין היתה נותרת בעינה – המערער ידע באותה נקודת זמן כי אינו כשיר לעבודה זו, הפקידה באותה נקודת זמן היתה צריכה להתבסס על האמור בועדת הכושר אשר קבעה שהמערער אינו כשיר לעבודה אליה ביקשה להפנותו וכאשר מצרפים במקרה ספציפי זה את גורמי ההפתעה, יחד עם הידיעה המפורשת כי מדובר בעבודות ניקיון הסותרות את האמור בועדת הכושר, נוסיף על כך את גיל המערער והיותו מטופל פסיכיאטרית - אני נוטה להבין מדוע המערער סרב לקבל את ההפנייה.

...

מן הכלל אל הפרט באשר לטענת המערער כי יש לבטל את רישום הסירוב מאחר שההפניה נעשתה ביום אשר אינו יום התייצבותו וכי מדובר בתקופת קורונה, אשר במהלכה לא נדרש להתייצב בחודשים פב'-מרץ והוא הגיע רק כדי למסור מסמכים; בהתאם לנוהל רישום ותיעוד דורש עבודה מס' 10.2.1.3 דורש עבודה - מתייצב שבועי - המגיע ביום התייצבות שאינו שלו, המתאם יוכל לבצע את הטיפול השוטף בו: ואילו ביחס למתייצב חודשי, מצוין במפורש, כי יש להפנותו להגיע בשבוע ההתייצבות אליו הוא משויך ולרשום לו התייצבות: יחד עם זאת, בהתאם לנוהל השמה לעבודה מתאימה ורישום סירוב מס' 30.25.01 מובהר, כי ניתן להציע עבודה לדו"ע בין אם בעת התייצבות או בפנייה טלפונית בה נדרש דורש העבודה להגיע ללשכה, אף שלא ביום התייצבותו הקבוע: לפיכך, אינני מקבל את טענת המערער בדבר אי הרלבנטיות של הצעת העבודה רק מאחר שהופנה שלא במועד אליו זומן להתייצבות בלשכת התעסוקה.

טענה נוספת של המערער היא שהעבודה אליה הופנה אינה הולמת את נכויותיו ומגבלותיו אשר נקבעו ע"י ועדת כושר מיום 28.11.21 וכמו כן הועדה לא נימקה את החלטתה וזאת בניגוד לס' 5(א)(3) לתקנות שירות התעסוקה (דרכי עררים), התשי"ט-1959; בהתאם לנוהל השמה לעבודה מתאימה ורישום סירוב מס' 30.25.01 מובהר, כי "על פקיד ההשמה לקבל החלטה בדבר רישום הסירוב בהתאם לנתונים שהיו קיימים בעת קיום הראיון עם המעסיק". בענייננו, אין מחלוקת כי במועד ההפניה מיום 23.2.22 המערער היה עדיין תחת בירור רפואי עפ"י החלטת ועדת כושר מיום 28.11.21 ולכן אני סבור שבמועד ההפניה לא היה אישור המאפשר להפנות את המערער לעבודות ניקיון, שכן נרשם במפורש שיש למערער הגבלה על דרכי הנשימה "ללא אבק ועשן רב וריחות חריפים" ואבהיר, כי בעבודת ניקיון יש את שני הדברים גם יחד.

סוף דבר: הערעור מתקבל.

בהחלטה השניה הורה בית הדין על שיבוץ התובעת במרכז פסג"ה לאותה שנ"ל ובפועל כאמור, שמשה בתפקיד זה גם בשנה"ל התשפ"ב. לקראת שנה"ל התשפ"ג, וכפי שהודע לבית הדין מעת לעת, משהובהר כי לא נתן לאייש עוד את התובעת בתפקיד זה, ונוכח סרובה להשתבץ שלא בעיר מעלה אדומים, שובצה בסופו של דבר לעבודה בגן דובדבן בעיר מעלה אדומים שם היא משמשת כמנהלת הגן כאמור.

במובן זה אין מדובר באפליה על רקע גיל אלא באבחנה רלבאנטית לשם הפקת תפוקה מאקסימאלית מהשקעה בההשתלמות של עובד.במובן זה יש לדחות את טענת התובעת כאילו הופלתה מטעמי גיל ע"י הגב' בן חמו (בת גילה) בסרוב להפנותה להשתלמות זו. עם זאת, כפי שהעידה הגב' מאור, אופק תעסוקתי של 10 שנים כפי שהיה לתובעת מאפשר בהחלט לגשת להשתלמות זו על פי התפיסה של משרד החינוך (עמ' 56 ש' 1-12) אם כן, לא היתה הצדקה עניניית להימנעותה של הגב' בן חמו ולו מלבחון את האפשרות שמא תוכל התובעת לקבל אישור לצאת להשתלמות.

כל אלה, לשיטת הנתבעת, הם גורמים שלא בשליטתה ולכן יכולת ההשפעה שלה בענין זה מוגבלת ביותר ואין לייחס לה אחריות לתוצאה זו. בטרם נדון בטענה זו באופן פרטני, שלוש הבהרות כלליות ששמשו בסיס לדיון זה: ראשית- מוכנים אנו לקבל כי הקף השליטה של הנתבעת בסוגיית רישום ילדים לגני ילדים מוגבל ביותר וכפועל יוצא מכך, גם מוגבלת היכולת של הנתבעת לשבץ גננות בפועל לגנים.

...

איננו מקבלים טענה זו שנטענה במאוחר ולאחר שבפועל הורחבה החזית לענין זה דווקא על ידי הנתבעת שהיא שפנתה לבית הדין נוכח ארועי גן סייפן ועדויות נשמעו בבית הדין בקשר לכך והיא שהתייחסה בעדות הגב' מאור לנושא זה גם בתיק העיקרי.

המורם מן האמור- אף שמצאנו כי חלק לא מבוטל מטענותיה של התובעת דינן להדחות, הרי שגם מצאנו כי בהתנהלות הנתבעת ומי מטעמה נפלו פגמים בעיקר ככל שהדבר נוגע לארועי קיץ 2020 ובכלל זה מצאנו כי השיקולים ששקלה הנתבעת בעת החליטה לפעול כפי שפעלה , כללו גם שיקולים בלתי רלבנטיים תוך חריגה מחובותיה להפעיל שיקולים חינוכיים עניניים, ותוך שלא צמצמה (ודומה גם שסייעה) להתנגדות העיריה וההורים.

כמו כן, בסופו של דבר התובעת לא "סולקה מן העיר" , לא הוכיחה פגיעה בשמה הטוב (והרי כיום משמשת כגננת ראשית בגן בעיר מעלה אדומים) ומכל מקום לא כזו שניתן לייחס במובהק לנתבעת להבדיל מההורים והעיריה, ולא נפגעו תנאי העסקתה ושכרה (גם אם ,באופן מוגבל למשך כשנה וחצי עבדה בפסג"ה תוך שמירת תנאיה).