רישום סותר בין מנהל מקרקעי ישראל לטאבו

הנתבעים 3 ו-4 טענו בכתב הגנתם שיש לדחות את התביעה כנגדם, מהסיבות כדלקמן: הם קנו את הדירה בה הם מתגוררים מאת אזרד גולן ושלומית בתמורה לסך 312,000 ₪, כאשר בעיסקה זו שני הצדדים לעסקה היו מיוצגים ע"י עו"ד. בעת החתימה על החוזה היו הזכויות ביחידת הדיור רשומות על שם גולן ושולמית אזרד בלישכת רישום המקרקעין, והם הסתמכו על הרישום בטבו בתום לב בעת החתימה על חוזה הרכישה.

בתעודה נרשם: "עבור גרסי אליהו ופנינה...מנהל מקרקעי ישראל מתכבד להודיעכם כי גוש 4024 חלקה 146 (המשפט תת חלקה 6 נמחק בכתב יד)(אך חלק מהעותקים שהוגשו אינם כוללים את מחיקת המשפט)...הנה מהוונת בעקבות תשלום דמי הוון עד סוף תקופת החכירה..". בנוסף, בשנת 2007 קיבלו התובעת ובעלה המנוח מהנתבעת 1 אישור על תוספת בנייה, שלפיו הם פטורים מתשלום נוסף בגין שינויים או תוספת בנייה.

בתאריך 1.9.2013 התקבלה החלטת בית-המשפט המחוזי הנכבד, בהסכמת הצדדים, שלפיה, בין השאר התובעת והנתבעים 3 ו – 4 "יפנו במשותף, באמצעות ב"כ המבקשת (התובעת) לועדה המקומית לתיכנון ובנייה בבקשה להתיר את פיצול תת חלקה 1 לשתי תתי חלקות, ישקפו את ההחזקות בפועל. עם קבלת אישור, כאמור, יפנו המבקשת והמשיבים 3 ו – 4, באמצעות ב"כ המבקשת, ליתר בעלי היחידות לצורך קבלת הסכמתם לתיקון צו רישום הבתים המשותפים באופן שישקף את המצב בפועל". נראה, כי נקודת המוצא של בית-המשפט המחוזי הנכבד הייתה שתת חלקה 1 שייכת במשותף הן לתובעת והן לנתבעים 3 ו – 4, אך בכתב-התביעה דנן בבית-משפט השלום נקודת המוצא של התובעת היא שכל הזכויות בתת חלקה 1 שייכות לה, ולכאורה יש בכך סתירה בין טענותיה לפסק של בית המשפט המחוזי הנכבד.

...

ביחס לראש הנזק של עליית מחירי הדירות ולפער שבין דירת התובעת לדירה דומה במודיעין – נמסרו הערכות שונות, ואולם, כאמור, איני מקבל את טענת התובעת כי ראש נזק זה היה רלוונטי לדיון.

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, המסקנה היא כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעים, כל אחד בתחום פעילותו ואחריותו, התרשלו כלפיה וגרמו לה נזק כספים.

על כן, אני דוחה את התביעה.

זאת - מאחר שהתובעים ראו בייפוי הכוח הנוטריוני "טאבו" לכל דבר ועניין; מאחר שהוסכם בין הצדדים כי המיסים חלים על התובעים ומאחר שנרשמה הערת אזהרה לטובת המנוחה.

החוק העותמני בוטל בסעיף 51 לחוק הנוטריונים אך נרשם, במפורש, בסוף הסעיף, כי אין בביטולו של החוק העות'מאני "כדי להשפיע על הליכים ועל תרופות שיינקטו או יינתנו לגבי מסמכים שנערכו לפני תחילתו של חוק זה" ובפסיקה נקבע, כי על מנת לסתור חזקה זו, דרושה הוכחה "משכנעת ביותר". ראו, בעיניין זה: ע"א 7303/01 אדמון נ' מנהל מקרקעי ישראל (05.03.2003), שם נקבע, במקרה הדומה לענייננו, כי: "כהוראת סעיף 51 לחוק הנוטריונים מתשל"ו (חוק הנוטריונים), עבר החוק העותמאני מן העולם, ואולם כהוראת הסיפה לסעיף 51, אין בביטולו של החוק העותמאני 'כדי להשפיע על הליכים ועל תרופות שיינקטו או יינתנו לגבי מסמכים שנערכו לפני תחילתו של חוק זה' [...] ההלכה קובעת, לעניין סעיף 42 [לחוק העותמאני] שבהעדר הוכחה סותרת יש להניח כי הנוטריון הצבורי מילא את תפקידו וחובתו כקבוע בחוק. ראו: ע"א 175/51 אדלר נ' מויאל [7], בעמ' 743; ע"א 8/68 קפלן נ' איראני [8], בעמ' 111; ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי (פרשת סעתי [9]), בעמ' 485-483, 497-496.

על כך השיבו התובעים בסיכומיהם וטענו, כי אין כל סתירה בין התאריכים, שכן, הרישום בלישכת המקרקעין עבר משיטת רישום ישנה (מיקרופיש) לשיטת רישום חדשה הנהוגה כיום וכי במלל של הערת האזהרה, נכתב במפורש שהיא נרשמה בתאריך 19.11.1963, היינו - לאחר התאריך בו נחתם יפויי הכוח הנוטריוני.

...

אשר על כן, אני מקבלת את תביעת התובעים, ומצהירה כי (בהתאם להוראה הבלתי חוזרת, שהוגשה לתיק, עליה חתמה המנוחה עוד בחייה ובהתאם לצו הירושה שנעשה אחר המנוח מארון חריש) ילדי המנוחה - הם התובעים (ובמקום מארון חריש ז"ל - התובעת סהאם חריש), זכאים להרשם כבעלים (בחלקים שווים) במושע, בשטח של 2000 מ"ר במקרקעין הידועים כחלקה 22 גוש 10733, אשר בשטח השיפוט של המועצה האזורית חוף הכרמל, המהווים 2000/8004 חלקים מתוך שטחה הכולל של החלקה.

אני ממנה בזה, את ב"כ התובעים, עו"ד י' מילר, ככונס נכסים לביצוע הרישום.

הנתבעים ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד, את אגרות התובענה, בשיערוך כדין, מיום תשלומן ועד להחזר המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪.

התובע הנו בעל הזכויות הרשום של 5250/276808 חלקים מהמקרקעין, מכוח הסכם חליפין שנערך ביום 2.1.1987 בינו, מצד אחד, לבין מנהל מקרקעי ישראל, מצד שני (בתיק מס' 2048865-5א), בו הוסכם כי התובע יקבל מיגרש מס' 11/4 ע"פ תשריט מס' 570/133 (נספח 1 לחוות דעת מומחה ביהמ"ש).

נוכח מיקומם האמור אין ולא היה כל מקום להפריש מזכויותיו האמורות שטחים כלשהם לטובת שצ"פים או כבישים, ובמילים אחרות – גודל השטח הרשום על שמו בטבו, זהה לגודל השטח אותו זכאי הנתבע להחזיק ולנצל בפועל.

למותר להזכיר כאן, שמחוות הדעת שניתנה על ידי מומחה בית המשפט, שממצאיה לא הופרכו כהוא זה, התוכנית המפורטת אותה יזם הנתבע, שקבלה מס' 257-0602490 ושעניינה צירוף השטח שבמחלוקת למגרשו, תוך הגדרתו כשטח מגורים א', שהוגשה כאמור ללא הסכמת התובע, נדחתה בישיבת מליאת הוועדה לתיכנון ובניה מבוא העמקים מיום 13.3.2018 מן הנימוק הפשוט שלפיו התוכנית המוצעת גוזרת חלק ממגרש שכן ויוצרת קוי ביניין המייצרים פגיעה במיגרש הגובל, וכי אותה תוכנית מוצעת, שנדחתה כאמור, סותרת למעשה תוכנית מפורטת מס' 257-0555185 אותה יזם התובע שמטרתה שינוי ייעוד הקרקע ממגורים למגורים ומסחר וצרוף השטח שבמחלוקת למגרשו של התובע – תוכנית שקבלה את המלצת הוועדה להפקדתה, ובישיבתה של זו מיום 6.6.2018 הוחלט להפקידה.

...

בהקשר זה של חוות הדעת אציין כי אינני מקבלת את טיעון הנתבע שלפיו מומחה בית המשפט, בעת סיכום חוות דעתו וקביעת מסקנותיה של זו חרג מגדר ההרשאה שניתנה לו שכן, במסגרת כתב המינוי, המגדיר את סמכויותיו של המומחה, התבקש האחרון לחוות את דעתו בשאלות השנויות במחלוקת.

לסיכום: לאור כל האמור לעיל, היות והתובע הוא אחד הבעלים של המקרקעין ובעל הזכות להחזיק בהם, ומשלא הצליח הנתבע להרים את הנטל הרובץ לפתחו להוכחתו זכות להמשיך ולהחזיק בחלק המקרקעין המסומן בצבע צהוב כרצועה A במפה שצורפה לחוות דעת מומחה ביהמ"ש בנכס המקרקעין הידוע ורשום כחלקה 11 גוש 17483 מאדמות הכפר עילוט, חזקה שהיא במהותה חזקה ייחודית ובלעדית, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לסלק ידו משטח המקרקעין הנ"ל ולהרוס כל בנוי ו/או מחובר ו/או תשתית ו/או נטוע שהוקמו על ידו על המקרקעין.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

בסיכומיו העלה הנתבע טענה חדשה לפיה, התובעים לא הוכיחו כי הבעלות במקרקעין הייתה של האב המנוח .לשיטתו ,התביעה של היורשים לעניין בעלות האב המנוח במקרקעין נדחתה , והנתבע נרשם כבעלים במקרקעין מכוח עסקת מכר בינו לבין מנהל מקרקעי ישראל ולא מכוח הסכם חלוקת העזבון.

התובעים נחקרו בפניי, עדותם הייתה אמינה ביותר, אותנטית וקוהרנטית והיא מקובלת עלי ,גירסתם לא נסתרה ועמדה איתנה בחקירה הנגדית , והם חזרו שוב ושוב על גירסתם כי הם לא חתמו על שום הסכם, לא ויתרו על הזכויות שלהם, ולא הכירו או הופיעו בפני ב"כ הנתבע.

תשלום עבור המקרקעין - בכתב ההגנה טען הנתבע כי הוא שילם למנהל מקרקעי ישראל את התמורה עבור הקרקע בהתאם לפסק הדין(סעיף 17 ה) ,בסעיף 14 לתצהירו מסר כי שילם ממיטב כספו לכל הגורמים אשר טיפלו בעיניין הבית נשוא המחלוקת ,הן לרשות מקרקעי ישראל והן לכל יתר הגופים עד לרישום הבעלות בטבו על שמו, אך בחקירתו טען כי שילם עבור השמאי ובית המשפט ולא טען לשום תשלום למנהל מקרקעי ישראל( ע' 37 שורות - 19.

...

סוף דבר - 77 .

לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: אני מקבלת התביעה ומורה כי הסכם חלוקת העיזבון מיום 9/4/2011 בעניין עיזבון האב המנוח ז"ל, הינו בטל ומבוטל.

אני מורה על תיקון רישום הבעלות בלשכת רישום המקרקעין , במקרקעין הידועים כחלקה באופן שהבעלות במקרקעין תירשם ע"ש התובעים 20 X 16 גוש 20015 במועצה אזורית והנתבע בחלקים שווים, כדלקמן : 1/4 מזכויות הבעלות.

בהסכם הפיתוח שנחתם בין מנהל מקרקעי ישראל לעותרים ביום 30.10.1977, הוחכרו לעותרים 570 מ"ר "בערך", וצורף להסכם תרשים.

לטענת מכנס קבלת העתירה תביא למצב של פסיקות סותרות.

זאת ועוד, בשנת 2012 קיבלו מכנס דרישה מרמ"י לרשום את זכויותיהם במירשם המקרקעין (נספח 12 לתגובת מכנס) ובמסגרת הדרישה ניתן לטענתם עידכון ביחס לתכנית החלה ושטח המיגרש.

...

על אף שלגופו של ענין שוכנעתי כי אכן התרחשה תקלה של ממש בפרסום תשריט התכנית הפוגעת, בה לא יושמה החלטת הועדה המחוזית שקיבלה את התנגדות האגודה, התוצאה אליה הגעתי, שהיא תוצאה קשה לעותרים, היא לדעתי התוצאה המתחייבת בנסיבות הענין.

אי ציון העובדה שהתנהל הליך בין קנול למכנס כדי להצביע על חוסר נקיון כפיים, אך מכיוון שנושא זה מצטרף לנושא השיהוי ואי צרוף צדדים ראויים ראיתי רק לאזכר אותו מבלי להסיק את המסקנות המתבקשות מענין זה. סיכום סוף דבר אני דוחה את העתירה.

העותרים ישלמון את הוצאות המשפט ושכ"ט בסך של 15,000 ₪ למשיבים 5ו- 6 (יחדו).