רישום כעובד עצמאי במוסד לביטוח לאומי

אך גם מבחינה מהותית אינני מקבל את טענת התובע שהסעיף עומד בסתירה לסעיף 8 לחוק היסוד, סעיף 77(א) לחוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל ובכלל זה את הסדרת מעמד חובת הרישום לעובד עצמאי, תכליתו ראויה כדי שבידי המוסד לביטוח לאומי תהיה תמונה שלמה של ציבור המבוטחים, שכאמור אילמלא חובת הרישום צפוי המוסד להיתבע לשלם גמלאות גם למי שלא שילם מעודו דמי ביטוח ואף דבר קיומו לא היה ידוע למוסד.

...

אך גם מבחינה מהותית אינני מקבל את טענת התובע שהסעיף עומד בסתירה לסעיף 8 לחוק היסוד, סעיף 77(א) לחוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל ובכלל זה את הסדרת מעמד חובת הרישום לעובד עצמאי, תכליתו ראויה כדי שבידי המוסד לביטוח לאומי תהיה תמונה שלמה של ציבור המבוטחים, שכאמור אלמלא חובת הרישום צפוי המוסד להיתבע לשלם גמלאות גם למי שלא שילם מעודו דמי ביטוח ואף דבר קיומו לא היה ידוע למוסד.

על כן, אני דוחה את טענת התובע גם בעניין זה. סופו של דבר, התובע נרשם כעצמאי רק ביום 10.03.2021, הפגיעה לה טוען התובע ארעה לפני כן. התובע לא נרשם לפני כן במוסד לביטוח הלאומי ועל כן בדין נדחתה תביעתו על ידי פקיד התביעות.

למרות דחיית התביעה, החלטתי שלא לחייב את התובע בהוצאות.

רו"ח שוויקי העיד כי כאשר הוא פותח תיק לעצמאי הוא פותח בשלושה מקומות-מע"מ, מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי וכי למוסד לביטוח לאומי נשלח פקס ביום 16.7.2019 (למספר שציין בחקירתו), אז ניפתח הרישום במס הכנסה ומע"מ. התובע הגיש חשבוניות רלוואנטיות לחודש התאונה ויומן עבודה.

...

לא מצאנו שיש לקבל את טענות התובע לעניין שינוי גרסה של הנתבע.

עוד לא מצאנו לקבל את טענת התובע לפיה "ייתכן מאוד שטפסי הרישום הועברו באיחור מסניף תל אביב לסניף חולון, אשר ביצע את הרישום בפועל", אשר לא נתמכה בכל ראיה.

סוף דבר המסקנה איפוא כי התובע לא הוכיח כי עשה את המוטל עליו כדי להירשם כעצמאי במוסד, ולפיכך התביעה נדחית.

מכאן - העובדה כי עובד או עצמאי לא פעל בהתאם לחובת הרישום תיגרום לכך כי הם לא יהיו זכאים לגימלה (ר' לעניין זה (עב"ל (ארצי) 212/09 כהן – המוסד לביטוח לאומי, 23.3.10[footnoteRef:75]; ור' גם עב"ל (ארצי) 33996-12-17 לבן – המוסד לביטוח לאומי, 30.4.18[footnoteRef:76] ועב"ל ר' פסקה 29 לפסק הדין עב"ל (ארצי ) 9390-04-19 טנינה מוחמד - המוסד לביטוח לאומי (27.05.2021) ור' גם עב"ל (ארצי ) 19907-11-16 שרון דרוקר - המוסד לביטוח לאומי (09.12.2018).

...

לתשומת לבך אתה רשאי להגיש תובענה על החלטתי זו לבית הדין לעבודה ברחוב .

במסגרת כתב ההגנה העלה הנתבע טענת סף כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, ואתייחס לטענה זו בחלק הראשון של פרק דיון והכרעה להלן.

התיישנות טענות הצדדים טענות הנתבע – טענת סף הנתבע טען כי יש לדחות את תביעתו של התובע מחמת התיישנות, משום שזו הוגשה באיחור כשנה וחודשיים ובניגוד לתקנה 1 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל – 1969 (להלן – תקנות הביטוח הלאומי – מועדים).

נספח א' – העתק מחיפוש במאגר דואר ישראל – נשמט מקובץ סיכומיו של התובע והוגש רק בסיכומי התשובה, לאור המסקנה אליה הגענו – אין משמעות למסמך זה, שעה שהמידע מהמסמך דנן דורש בירור עובדתי – כך שלא היה מקום לצרפו בשלב בו צורף.

אכן, גם אותם לא היה מקום לצרף בסיכומיו של התובע אלא לפרט את הגרסה העובדתית הנדרשת כבר בכתב התביעה או לכל המאוחר בתצהיר במענה לטענת ההתיישנות ולצרפם כבר אז. לאור המסקנה אליה הגעתי כמפורט לעיל, ממילא המסמכים הללו לא תרמו להליך.

על יסוד כלל המפורט לעיל, הן בשל איחור בהגשת התביעה והן לגופה - התביעה נדחית.

בעבל (ארצי) 212/09 ‏מיכאל כהן - המוסד לביטוח לאומי (23.3.10)(להלן: ענין כהן) הותוו ביחס לחלופה השניה העקרונות הבאים: "על מנת לבחון אם אדם עשה את המוטל עליו כדי להירשם יש לבחון את מעשיו כדי להירשם במוסד דוקא ולא בפני רשויות אחרות. לשם כך יבחנו, על פי מבחן הסבירות, מכלול הנסיבות ביחסי האדם אל מול המוסד. כך למשל נקבע כי אדם המקבל מהמוסד הודעה לפיה לפי הידוע למוסד הוא עצמאי ולכן במקרה ולא ידווח על הכנסתו תיקבע שומתו לפי הנתונים בידי המוסד, ובהמשך אף הוצאה לו על ידי המוסד הודעה על שומה כעצמאי וכן נשלח לו פנקס תשלומים כעצמאי, סביר שיסיק כי הוא רשום כעצמאי ואין הוא צריך לנקוט בפעולה על-פי תקנות 2 ו – 9 לתקנות" .

...

יועץ המס העיד מטעם המערער, והודה כי בתחילת אוגוסט 2018 דיווח לרשויות המס בלבד על החזרה לעבודה וכי לא דיווח למוסד לאומי על כך. את מחדלו תלה בהבנתו כי המערער היה רשום כעצמאי וכי מכתב אוגוסט 2018 אשר בו חויב בתשלום דמי ביטוח בגין חודש אוגוסט 2018 לימד על כך. המוסד טען כי נוכח הוראת סעיף 77(א) לחוק דין התובענה להידחות, שכן המערער לא היה רשום במוסד כעצמאי במועד התאונה ולא עשה את כל המוטל עליו, כשיועץ המס מטעמו לא עדכן את המוסד (להבדיל מרשויות המס) בחזרתו למעמד עובד-עצמאי.

אשר לטענות כנגד הסירוב להעניק למערער זכויות מטעמי צדק סבורים אנו כי סוגיה זו לא עמדה בחזית המחלוקת בבית הדין האזורי, וממילא לא נתבע סעד בהקשר זה. צירוף ההחלטה בבקשה להענקה מטעמי צדק לכתב ההגנה נועדה לפרוס בפני בית הדין את התמונה הכוללת, ואולם אין לראות בה הסכמה להרחבת חזית.

משכך, שוכנענו כי אין מנוס אלא להכריע בערעור לפי הוראות הדין כפי שפורשו בהלכה הפסוקה הנוהגת מזה שנים.

סוף דבר – הערעור נדחה, ובנסיבות הענין אין צו להוצאות.

מטרת הצורך ברשום של עובד עצמאי לפי סעיף 77(א) לחוק, כתנאי מוקדם לקבלת גמלה של נפגע בעבודה, היא "למען תהא בידי המוסד תמונה שלמה, ככל האפשר, של ציבור המבוטחים המתווסף אליו, ולמען יוכל המוסד להבטיח כי דמי הביטוח ישולמו. אילמלא חובת הרישום צפוי המוסד להיתבע לשלם גמלאות נפגעי עבודה למי שלא שילם מעודו דמי ביטוח ואף דבר קיומו לא היה ידוע למוסד" (דב"ע (ארצי) לד/0-268 אהרון פואד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו 65 (1974) (להלן - ענין פואד); דב"ע (ארצי) נה/0-37 ראייד פאלח – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 276 (1995)).

...

שנית, "המסמכים שהוגשו אינם כוללים פירוט של זהות הגורם שביצע את הפעולות, אינם כוללים פירוט של הפעולות שבוצעו אלא רישום תמציתי של סוג הפעולה. כמו כן, התובע לא נחקר על פעולות אלה ולא הוכח שנכנס לתיק האישי וראה את המעמד שעודכן בו". עוד קבע בית הדין האזורי כי "אין בעובדה שהתובע יוצג מיום 20.8.2020 ועד חודש 5.7.2021 על ידי רו"ח איתי כהן ושבאותה תקופה לא בוצעו פעולות בתיקו, כדי להחליש את גרסתו או כדי להצביע על כך שלא עשה את המוטל עליו על מנת להירשם, שכן שוכנענו שבאותה תקופה סבר התובע שמעמדו מעודכן". לכן הגיש את תביעתו למוסד בחלוף חמישה חודשים ממועד התאונה על יסוד הבנתו כי הוא רשום כעצמאי.

בית הדין האזורי סיכם וקבע כי "משהתובע הגיש את המסמכים לנתבע לפני התאונה ומשרואה החשבון פנה לנתבע מספר פעמים בנושא זה בשנת 2020 ובשים לב למגיפת הקורונה שפרצה באותה תקופה, אנו סבורים שיש לראות בתובע כ"מי שעשה את המוטל עליו להירשם". בית הדין חייב את המוסד בתשלום הוצאות בסך 4,500 ש"ח. טענות המוסד בערעור המוסד טוען, כי בניגוד למסקנת בית הדין האזורי, המשיב לא עשה את המוטל עליו כדי להירשם בהתאם להוראות סעיף 77 (א) לחוק.

לאור המקובץ, לטעמנו גם בהינתן הקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי לא ניתן לראות במשיב (לרבות באמצעות מייצגו) כמי שעשה את המוטל עליו כדי להירשם כעצמאי במוסד.

מעבר לצורך ובנוסף נציין כי לטעמנו המשיב לא הוכיח כי הוגש למוסד הדין וחשבון, ונסביר: בית הדין האזורי השתכנע כאמור כי רואה החשבון דיווח למוסד על שינוי מעמד המשיב.

סוף דבר הערעור מתקבל.