רישום ילדים לגן ללא הסכמת הורה

גם במסמך זה אין היתייחסות לאישור קונקריטי לגביית סכומים כלשהם, ואף מצוין כי "התהליך האמור לגבי אישור תשלומים חורגים הוא לשנת תשע"ח בלבד, שתהווה שנת מעבר אחרונה לעניין זה". עוד מודגש במסמך מיום 16.7.2017, כי "סכום הגבייה הכולל, לשנת לימודים לא יעלה על 3,000 ₪ בשנה"; כי התשלומים "מיועדים לתכנית פדגוגית נוספת בגן הילדים"; כי "אין לחייב הורה בתשלום ואין למנוע ממנו שירות במידה והחליט שאינו מעוניין בשירות"; וכי "אין להתנות רישום וקבלת ילד לגן ככל שהוריו אינם מעוניינים בשירות" (סעיפים 7(ו-ט); ההדגשות הוספו – י"ע).

גלגולה הקודם של העתירה בבג"ץ 6214/15 כלל גם טענות בדבר השלכות שליליות של השמוש באמצעי קצה: נטען כי הלמידה באמצעות מסכים עלולה ליגרור נזקים בריאותיים ולימודיים, ולכן הורים עשויים להעדיף שילדיהם לא ייעזרו באמצעים הללו.

יובהר, עם זאת, כי הסכמה להישתתפות בתכנית אמצעי קצה אינה שקולה להסכמה לרכישת המכשירים, וכי הדרישה ל-70 אחוזי הסכמה אינה בבחינת היתר לכפיית הרכישה על 30 האחוזים הנותרים.

...

וכך כתב (שו"ת עשה לך רב, חלק ד, סימן נב): "כת"ר הציג את השאלה מנקודת ראות אחרת שהעברת הילדים תגרום לסגירת ביה"ס המקומי. ולענ"ד נראה שאין בזה כדי למנעם מכך, שחינוך הילדים על הצד הטוב ביותר הוא עיקר, ולא מצאנו בהלכה איסור העברת תלמיד ממלמד למלמד מדאגה לראשון, אלא מטעמי בטיחות בלבד.... ולכן נראה לי שזכותם של ההורים היא להעביר ילדיהם אם אמנם אין בדבר סכנת דרכים.... ולבסוף אעיר, שמלשון השאלה נראה שכת"ר משתדל (ויישר כחו על כך) "להגביר את החינוך התורני" בבית הספר המקומי, "ולבסס חינוך יותר שלם מבחינת למוד תורה ויראת שמים", דבר שכנראה לא נעשה בביה"ס האיזורי, וזו נקודה חשובה מאד שעל ההורים לשקול אותה היטב לפני החלטתם, אף כי אינה מחייבת אותם, כיון שעכ"פ גם בביה"ס האיזורי החינוך הוא דתי ביסודו כמובן מאליו.

" לעומת דעות אלו, ישנם פוסקים שפסקו כי אין לאפשר לתלמידים לעבור לבית ספר אחר במידה והעברתם עלולה להמיט על בית הספר המקומי סכנת סגירה (וראו מגוון הדעות: הרב יהודה זולדן, מסגרות חינוך ציבוריות ואליטיסטיות תחומין כח 240 (תשס"ח)).

כדי להיווכח בזאת, אצטט גם אני את הדברים שאמרה השופטת א' פרוקצ'יה בבג"ץ 7426/08 טבקה משפט וצדק לעולי אתיופיה נ' שרת החינוך, פ"ד סד(1) 820, 857 (2010): "במתח הקיים בין הזכות לשוויון בחינוך מצד אחד, לבין זכותה של קהילה לחינוך מגזרי-ייחודי מצד שני, גוברת הזכות הראשונה, הכורכת עמה זכות חוקתית לכבוד האדם. עליונותה של הזכות לשוויון בחינוך על פני הזכות לאוטונומיה אישית בחינוך נובעת מעצם עוצמתה כחלק מכבוד האדם, וגם חקיקת החינוך על רבדיה השונים עיגנה את עליונותה ביחס לכל מוסדות החינוך ללא יוצא מן הכלל. האוטונומיה לחינוך ייחודי מוכרת אף היא כזכות חשובה, אך בהתמודדות עם ערך השוויון, היא מפנה את דרכה." מניין לנו זאת? מה מקור הסברה שלאדם פחות אוטונומי אך שווה-הזדמנויות יש יותר כבוד מאשר לאדם יותר אוטונומי שסל ההזדמנויות שלו נחות מזה של חבריו? בהנחה שלסברה זו אכן יש בסיס כלשהו, כיצד נדע שבסיס זה בא מהדין ולא מהדיין שמערכת ערכיו האישיים העמידה את השוויון מעל האוטונומיה? סבורני כי לשאלות אלה אין מענה המניח את הדעת, והסיבה לכך הינה פשוטה בתכלית.

לכך יש להוסיף, כי עיון בטופס הרישום לגני ילדים שבאתר עריית עפולה, מגלה כי כאשר הורי הקטין פרודים או גרושים, ההורה הרושם מחוייב למלא טופס יפוי-כוח, בו הוא מצהיר: "אני מצהיר/ה כי הרישום/ביטול הרישום/ההעברה נעשית בהסכמת האחראי/ת הנוסף/ת ועל דעתו/ה". יש לתמוה איפוא כיצד רשמה המשיבה את הקטין לגן ללא הסכמת המבקש – הדברים ראויים לבירור, לדברי המבקש העניין אכן נבחן בימים אלה על-ידי היועץ המשפטי של עריית עפולה.

...

נקבע, נוכח השיהוי הכבד שדבק בבקשה, ובשים לב לכך שהאם היא המטפלת העיקרית, אשר על-פי חזקת הגיל הרך עתידה ככל הנראה לזכות במשמורת מלאה על הילד, כי "זכותה של האם לרשום [את] הקטין לגן במקום מגוריה, דבר המשרת את נוחיותה הן מבחינת הזמנים, ההסעות והעלויות הכספיות. לא שוכנעתי כי העברת הקטין מגן [פלוני] לגן בעפולה תפגע בטובת הקטין. מדובר בקטין בגיל הרך בשנים, טבעי ונהיר שינוי במסגרת הגן בגיל זה. לקטין בגיל זה יכולת הסתגלות לשינוי בגנים". החלטה נוספת שניתנה באותו יום, על גבי בקשת המבקש מיום 13.9.2021, הפנתה להחלטה הראשונה, ולאשר נקבע בה. אציין, כי בהחלטה הראשונה לא ניתנה התייחסות לטענות המבקש בדבר השינוי בזרם החינוך; מגן חילוני לגן דתי.

מנגד, המשיבה סומכת ידיה על החלטות בתי המשפט מושא בקשה זו. לטענתה, "עיון בעין בוחנת [ב]כתבי הטענות של המבקש עצמו, יצביע באופן ברור וללא כל עוררין כי כל טענה בדבר זרם חינוכי לא נטענה כלל לפני הערכאה הראשונה ומשזאת נטענה לראשונה בבקשת רשות הערעור שהוגשה בערכאה דלמטה, נדחתה ובצדק על-ידי כב' בית המשפט קמא". לצד זאת, מעלה המשיבה טענות רבות נוספות, על אודות התנהלות המבקש כהורה, וטוענת כי "שעה שטובת הקטין היא שעומדת פה לדיון (ולא טובת המבקש!) ובראיית 'המעשה העשוי', אין ולא יכול להיות חולק כי הותרת הקטין בגן בו התחנך עולה בקנה אחד עם טובתו". דיון והכרעה בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להתקבל, וכך אציע לחברַי כי נעשה.

דעתי היא אפוא כי יש לקבל את הערעור, וכך אציע לחברי כי נעשֶׂה, במתכונת זו: הקטין יוותר במסגרת הנוכחית עד לתום שנת הלימודים.

עוד השיבה כי פרוטוקולים ומסמכים הנוגעים לילד ולהוריו לא ניתן להציגם ללא הסכמת ההורים.

האם חששה מייצוג נאות של ההורים?, והרי בסופו של יום התלמידים הרלוואנטיים הושמו כדין בגן התובעת, וכך גם הוסכם ונרשם בהסכם הפשרה בעתירה של התובעת: "מוסכם כי כל הילדים שלמדו בשנת תשע"ג בשתי כיתות...עברו ועדת השמה שקבעה את זכאותם לחינוך מיוחד", אז מדוע היה צורך לפרוש על פני מספר עמודים בתצהירה בהליך הנוכחי את כל תהליך ההשמה שהיה לקוי בעיניה, מדוע הייתה צריכה לפרוש חשדותיה שלא הוכחו, שהתובעת פעלה "ככל הנראה" באיתור ילדים הזכאים לחינוך מיוחד, כשבדרך כלל ההורים יוזמים זאת (ס' 11 לתצהיר), כאילו שפעילות העמותה פסולה, כאילו שאין הבדל בין המגזרים, ושכל הורה יכול להבחין בקלות בעיכוב שפתי בהתפתחות ילדו, כאשר בעדותה לפניי הסכימה שהמוסד החינוכי מפנה אף הוא (פרו' עמ' 29 ש' 21).

...

מר נשאת חשב השיב כי הגן בבעלות העיריה היה מלא, והמסקנה מכך היא שהיה הכרח למצוא לתלמידי החינוך המיוחד מקום אחר, במקרה זה אצל התובעת.

הכרעה בחינת הראיות והעדויות שהוצגו בפניי הביאה אותי למסקנה כי התובעת הוכיחה כי פעלה כדין, בהתאם להנחיות העירייה, ולא החלה פעילות הגן אלא לאחר אישורן של העיריות.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 594,750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד בלבד.

עוד במסגרת הליכי קדם המשפט מונתה עו"ס לסדרי דין בעיניין הילדים, מונתה אפוט' לדין, היתקיימה שיחת מש"י ביחידת הסיוע שליד בית המשפט לעינייני מישפחה והוקדש זמן רב לעניין הקשר בין הבן הבכור ר. לבין האב, בשל טענותיהם ההדדיות של ההורים בעיניין זה. בישיבת קדם המשפט מיום 4/6/20 הגיעו ההורים להסכמה בעיניין הילדים אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה שני ההורים אפוטרופסים על הילדים, מקום המגורים העקרי עם האם וזמני השהות עם האב יתקיימו פעמיים בשבוע ובשבתות אחת לשבועיים.

באשר לטענת האיש בעיניין איזון פערי ההישתכרות טוענת כי כושר הישתכרותה מגיע עד 10,000 ₪ לחודש, בעוד ההישתכרות שלו כנהג מונית וכשיפוצניק היו בערך פי שניים או שלושה משלה במהלך החיים המשותפים ויש באפשרותו להמשיך ולעשות כן. לגבי גן הילדים "א", מאשרת כי עבדו יחד וטוענת כי לפני שנים אחדות הודיעה לו שעייפה מעבודתה בגן לצד היותה הורה ולכן רצונה לעבור ולעבוד ששכירה.

לגבי היתרות בחשבונות הבנק: החשבונות בבנק הבנלאומי שמשו את גני הילדים, יתרותיהם הובאו בחשבון במסגרת חוות דעת המומחה לגבי שווי הגן ולגן אין מקום לאזנם פעם נוספת.

באשר למצבה הכלכלי של האם: אין חולק כי האם עובדת בגן הילדים הרשום בבעלות גיסתה ושמו "ב". שכרה הפורמאלי עומד על 10,000 ₪, אך בהיותה הרוח החיה בגן, גם אליבא דגיסתה, אשר עובדת במקום אחר ואינה נימצאת בגן מרבית שעות היום, יש להניח כי מקבלת סכומים נוספים.

...

סוף דבר, לאור כל האמור, נפסק כדלקמן: תביעת האיש לגבי הרכוש (תלה"מ 17904-07-18) מתקבלת בחלקה.

תביעת האב לגבי המזונות ב בתלה"מ 44806-07-18 – נדחית בזאת.

תביעת האם לגבי המזונות (בתלה"מ 44806-07-18) – מתקבלת חלקית.

דיון והכרעה אין מחלוקת וכך גם עולה בבירור מהחומרים המצויים בתיק, כי המדובר בשתי מסגרות בית ספריות טובות; יותר מכן, שני בתי הספר שאליהם מבקש כל אחד מההורים לרשום את הקטין הם שני בתי הספר שאליהם נרשמו ילדי הגן שבו לומד הקטין; כך גם לא נטען וממילא לא הוכח, כי לקטין צרכים ייחודיים או מיוחדים, למצער מסוג המצדיק לימוד באחת מבין שני בתי ספר העומדים על הפרק כחלופה עבורו.

בשים לב לגילאי ילדיהם המשותפים והשנים הארוכות שבמסגרתן יידרשו ההורים לקבלת החלטות בעיניינם, מוצע להם להידבר, בסיוע ב"כ והאפוט' לדין, וליתן הסכמה להפנייתם להליך תאום הורי, שבמסגרתו יוכלו לפעול לבניית מתוה תיקשורת חיובית ביניהם באופן שיקדם את רווחתם ורווחת ילדיהם (וייתכן שאף ייתר צורך בניהול הליכים); הודעת הצדדים בנידון תוגש לתיק בתוך 14 יום (ימי פגרה במניין).

...

אשר על כן ולאור המקובץ לעיל, מצאתי, תחת המכלול הנסיבתי העומד לפניי, למצער בגדרי המתווה הדיוני המוסכם, להורות על רישום הקטין לביה"ס "X"; הואיל כך, יפעלו ההורים בשיתוף פעולה לצורך הסדרת רישום הקטין וכן לשילובו בבית הספר, על כל הכרוך בכך.

בשלב זה, חרף תוצאת החלטתי זו, בהינתן מורכבות ורגישות הדברים, כמו גם העובדה כי בכך אין כדי לסיים את כלל ההליכים התלויים ועומדים בין הצדדים, ועל מנת שלא להחריף את הקונפליקט, לא מצאתי להורות על חיוב בהוצאות; אך זאת תוך שטענות הצדדים בנדון שמורות להם.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים ותקבע תזכורת פנימית בהתאם.