ברי כי די בכך כדי להפריך את טענתו בדבר אי-ידיעה לגבי מחלת הלב, באותה עת. נשוב ונדגיש, כי הגם שלא נרשם במפורש במסמכים הרפואיים כי התובע עבר אוטם בשריר הלב, אין ספק כי התובע ידע כי עבר ארוע לבבי.
]
"גם אם נתעלם מתכלית תשלומה של הקצבה לצורכי הקיום בהווה ולא בעבר הרחוק, וגם אם נתעלם מההכרח בהגשת תביעה מפורטת על ידי התובע לבירור הזכאות לגימלה. גם אם נתעלם מכל זאת ונלך על פי גישת המערערת הטוענת כיום, שלא ידעה על הזכאות לקיצבת שאירים ולכן יש לשלמה לה רטרואקטיבית לפחות 7 שנים מאז הגשת התביעה למשיב אם לא מאז פטירת הבעל; לא נוכל בשום פנים ואופן להיתעלם מכך, שמשמעות גישתה הנה, שאי ידיעתה הסובייקטיבית את דבר הזכאות לגימלה מקנה לה זכאות רטרואקטיבית. גישה שכזו משמעה - תשלום רטרואקטיבי של גמלה בעקרו של דבר לכולם ללא הגבלת זמן; שכן המוסד למעשה לא יוכל להוכיח ידיעה סובייקטיבית של הזכאי לגימלה שבחר לתובעה באיחור, שהרי תמיד ייטען כלפיו ובאופן שלא ניתן להפרכה - כי אם התובע היה יודע על דבר זכאותו לגימלה היא הייתה נתבעת על ידו מיידית ללא המתנה של שנים עד למועד הגשת התביעה בפועל. גישת המערערת שוללת את אפשרות הבחירה של אי הגשת תביעה מלכתחילה, ומאפשרת, במועד בו בחר מגיש התביעה להגישה - לקבל רטרואקטיבית תשלום חד פעמי בלתי מוגבל בגין תקופות העבר, במקום תשלום שוטף עתי שיענה על צרכיו האמתיים מדי חודש בחודשו. גישה שכזו יש לדחות מכל וכל."
ד.4.
עם זאת, נשוב ונציין, כי במקרה הנוכחי – העובדות המהוות את עילת התביעה כן היו בידיעת התובע; כלל הסיבות כן היו תלויות בתובע, שהחזיק במסמכים הרפואיים הנדרשים בתקופה הרלוואנטית; וגם אם תאמר אחרת – הרי שהחזקת המסמכים ואי-קריאתם מהוה חריגה ברורה מסטאנדארט של זהירות סבירה, וניתן היה למנוע את הנזק[footnoteRef:36].
...
גם איננו מקבלים את ההנחה העובדתית של התובע, כי עד מועד זה לא נרשם בפירוש "אוטם" במסמכים הרפואיים, היות שקיימים מספר מסמכים רפואיים מהשנים 2014-2010 שם מצוין כי התובע עבר אוטם לבבי.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.
אנו מקבלים את עמדת הנתבע, כי התובע זכאי לגמלה רק החל מיום 1.11.2013 ואילך, לאור הוראות סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי.
