מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

רישום חד פעמי אינו מהווה עבר רפואי

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום קריית גת נפסק כדקלמן:

עניינו של התובע אינו מהוה מקרה חריג ומיוחד, שיש בו כדי להביא ראיות לסתור.
בנוסף בפרק סיכום ומסקנות בפרוטוקול הועדה מאותו מועד צוין כי "התובע כימעט שלוש שנים לאחר פגיעה בגב וצואר בת.ד ... מבחינת עבר יש רישום חד פעמי מ 10/4/01 על כאבי צואר. עבר בירור מלא כולל CT עמ"ש צוארי שאבחן שינויים נווניים מתקדמים...", משמע הועדה ראתה משמעות לתוצאות בדיקת CT אשר נערכה כאמור למשיב בעקבות התאונה השנייה או לחילופין החמרה במצבו בעקבותיה, כל זאת כאשר נמצא בסיס של ממש באשר לספק אשר מעלה המבקשת לעניין אי ידיעת הועדה הרפואית באשר לארוע התואנה השנייה, אשר אכן לא אוזכרה כלל בהחלטותיה.
בעיניין שנידון ב-ת"א (מחוזי ב"ש) 31652-04-11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אזיזוב סבטלנה (18.10.2012), נקבע כי העידר היתייחסות של ממש לתעוד הרפואי הרלבנטי של הנפגע, או העידר הנמקה מספקת בהחלטת הועדה, יכול אף הוא להוות טעם למתן היתר להביא ראיות לסתור.
...
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון להיעתר לבקשה ולהתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת וועד המל"ל לגבי נכותו האורתופדית הצמיתה של התובע.
התוצאה היא שהערעור מתקבל.
"יחד עם זאת וחרף קמיצת היד הנוהגת בכל הקשור למתן היתר, כאמור, נראה כי ניתן לאפיין ולייחד המקרים בהם יינתן ההיתר המבוקש, "האחד- טעם משפטי- כך למשל פגם מהותי כגון תרמית בהליך קביעת הנכות; האחר- עניינים עובדתיים משמעותיים. כך למשל, מקום בו הבירור הרפואי שנעשה ע"י הוועדה לא היה מלא, או אינו משקף את מצבו הרפואי של התובע לאשורו או, כי עברו הרפואי של הנפגע אף שהיה משמעותי ובעל משקל, לא נפרס בפני הועדה, או שהוועדה התעלמה ממנו, ועוד". התוצאה היא שהבקשה להבאת ראיות לסתור מתקבלת, ובשים לב לתיעוד שהוצג בפניי, יש מקום למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

לעמדתו אין בעובדה שהוא עובד בבית החולים תל השומר כל קשר לתעוד הרפואי שהוגש לתיק; הוא לא זכר את התאונות הקודמות, למעט שתי תאונות שהזכיר בתצהיר שצורף לכתב התביעה ונזכר ביתר התאונות רק לאחר שבא כוחו רענן את זיכרונו; הוא לא פנה לטפול נפשי לאחר התאונות מאחר שלא היה לו כסף לטיפולים פרטיים ולא רצה שיהיו רישומים אודות טיפולים נפשיים בתיקו בקופת החולים; בשנת 2007 הוא נפרד מחברה שלו ונטל קלונקס באופן חד פעמי והעובדה שלא עבד באותה עת לא קשורה לבעיה נפשית.
המומחה נידרש להתייחס לעובדה כי התובע פנה לקב"ן במהלך השרות הצבאי וציין כי אין בכך כדי לשנות את מסקנותיו או להעיד על נכות נפשית קודמת: "עם קשיים בעברו ומצד שני סיים שירות צבאי מלא עם, לפחות בתיק הצבאי שהוצג בפני יש פנייה אחת לקב"ן. אחת. רוב החיילים, דרך אגב, פונים יותר מפעם אחת לקב"ן במהלך השרות הצבאי. פנייה חד פעמית איננה, לא נחשבת אזשהו קשיים, קשיים גדולים מבחינת תיפקוד נפשי בצבא [...] אין תעוד של קשיים נפשיים גם אחרי השרות הצבאי [...] לא ראיתי לנכון לקבוע נכות נפשית לפני התאונה, ע"פ החומר שהוצג בפני ומה שהוא עבר" (שם, עמ' 39 ש' 1-14).
...
התובע טוען כי דין טענות הנתבעת להידחות.
לאחר שעיינתי במסמכים ובטענות הצדדים, אני מוצא לפסוק פיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך 5,000 ₪.
סוף דבר התביעה מתקבלת.
סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן: גריעה מכושר השתכרות (כולל פנסיה) 281,000 ₪ נזק לא ממוני 33,288 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה 5,000 ₪ עזרת צד ג' 7,000 ₪ סה"כ פיצוי 326,288 ₪ אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע, סכום של 326,288 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% (כולל מע"מ) והחזר אגרה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

עוד טען התובע כי ד"ר אנג'ל ייחס חלק ממצבו למצב קודם כאשר קבע שהתאונה גרמה לנכות צמיתה בשיעור 5%, אלא שהמצב הקודם בגב התבטא בשני מסמכים בסך הכל, אחד משנת 2007 שהעיד על תלונה חד פעמית ומסמך נוסף שלושה וחצי חודשים לפני התאונה שתיעד תלונה בודדת לאחריה לא היתה המשכיות, כאשר מאז התאונה ועד היום עולה מהחומר הרפואי כי ישנן תלונות וטיפולים רבים שנמשכים ברציפות מאז התאונה.
לפיכך, טאן התובע כי בנסיבות אלה יש להתייחס לנכותו כנכות תפקודית בשיעור 10%, היות ויש לה השפעה על תיפקוד התובע בחיי היום יום ולא היה מקום לנכות מחצית מנכותו בגין עבר רפואי.
לצורך כך, הנכות הרפואית מהוה נקודת פתיחה אך אין היא מהוה נקודת סיום (ע"א 63/88 ברגר נ' רוזנווסר (27.3.1991)).
בתלוש השכר של דצמבר 2017, החודש לאחר התאונה רשום כי התובע לא עבד כלל, אלא שולם לו שכר מלא בגין 26 ימי מחלה.
...
לפיכך, אני קובעת כי הנכות הרפואית של התובע בשיעור של 5%, משקפת את נכותו התפקודית.
לאור האמור, אני קובעת כי יש לפצות את התובע בראש נזק זה בסך של 60,000 ₪.
מתוך הנחה שהתובע נזקק לעזרה מסוימת לאחר התאונה ואף להוצאות רפואיות כאלה ואחרות, אני קובעת פיצוי גלובלי בשני ראשי נזק אלה- של ההוצאות ועזרת צד ג' בסך של 10,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

באשר לטענות בדבר פריקות חוזרות בקרסול שמאל, מדובר לטענת התובע בתעוד רפואי ישן משנת 2003, 16 שנים קודם לתאונה, כאשר מדובר ברשום חד פעמי שאין בו כדי להוות "מצב קודם" לתאונה משנת 2019, מה גם שלדברי התובע הנתבעת לא הציגה בדיקות הדמייה שנעשו לתובע לפני התאונה, המעידות על פגיעה בקרסול שמאל.
במצב זה בו לא ציין התובע קיומו של העבר הרפואי ואף לא הפנה באופן ספציפי לתעוד מן העבר או לכל הפחות לכרטיס הרפואי, הרי שיש בכך כדי להוות כשלעצמו הצדקה לטעמי לקבלת הבקשה בנסיבות מקרה זה. בהתאם לפסיקה, מצב כגון זה כאשר לא ניתן ללמוד מתוך דוחות המל"ל את דרך המחשבה של הוועדות, מהוה בפני עצמו הדבר עילה להבאת ראיות לסתור.
...
עצם אי קיום דיון בעברו האורתופדי של התובע ביחס לקרסול שמאל מוביל למסקנה כי נראה על פניו שהתיעוד הרפואי לא עמד לפני הועדות הרפואיות בטרם קביעת הנכות הרפואית.
סוף דבר מצאתי כי על אף שמדובר בתיעוד רפואי ישן ביחס לקרסול יש לבחון משמעותו משלא קוים כל דיון בו ומשהתובע לא הצהיר על עברו ברפואי ביחס לקרסול שמאל ועל הנקיעות החוזרות שסבל מהן.
כל זאת, בצירוף לכך שאין כל אסמכתא לכך שהוועדה היתה מודעת לעבר, מהווים אפוא במצטבר הצדקה להבאת ראיות לסתור, והבקשה מתקבלת.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

ברי כי די בכך כדי להפריך את טענתו בדבר אי-ידיעה לגבי מחלת הלב, באותה עת. נשוב ונדגיש, כי הגם שלא נרשם במפורש במסמכים הרפואיים כי התובע עבר אוטם בשריר הלב, אין ספק כי התובע ידע כי עבר ארוע לבבי.
] "גם אם נתעלם מתכלית תשלומה של הקצבה לצורכי הקיום בהווה ולא בעבר הרחוק, וגם אם נתעלם מההכרח בהגשת תביעה מפורטת על ידי התובע לבירור הזכאות לגימלה. גם אם נתעלם מכל זאת ונלך על פי גישת המערערת הטוענת כיום, שלא ידעה על הזכאות לקיצבת שאירים ולכן יש לשלמה לה רטרואקטיבית לפחות 7 שנים מאז הגשת התביעה למשיב אם לא מאז פטירת הבעל; לא נוכל בשום פנים ואופן להיתעלם מכך, שמשמעות גישתה הנה, שאי ידיעתה הסובייקטיבית את דבר הזכאות לגימלה מקנה לה זכאות רטרואקטיבית. גישה שכזו משמעה - תשלום רטרואקטיבי של גמלה בעקרו של דבר לכולם ללא הגבלת זמן; שכן המוסד למעשה לא יוכל להוכיח ידיעה סובייקטיבית של הזכאי לגימלה שבחר לתובעה באיחור, שהרי תמיד ייטען כלפיו ובאופן שלא ניתן להפרכה - כי אם התובע היה יודע על דבר זכאותו לגימלה היא הייתה נתבעת על ידו מיידית ללא המתנה של שנים עד למועד הגשת התביעה בפועל. גישת המערערת שוללת את אפשרות הבחירה של אי הגשת תביעה מלכתחילה, ומאפשרת, במועד בו בחר מגיש התביעה להגישה - לקבל רטרואקטיבית תשלום חד פעמי בלתי מוגבל בגין תקופות העבר, במקום תשלום שוטף עתי שיענה על צרכיו האמתיים מדי חודש בחודשו. גישה שכזו יש לדחות מכל וכל." ד.4.
עם זאת, נשוב ונציין, כי במקרה הנוכחי – העובדות המהוות את עילת התביעה כן היו בידיעת התובע; כלל הסיבות כן היו תלויות בתובע, שהחזיק במסמכים הרפואיים הנדרשים בתקופה הרלוואנטית; וגם אם תאמר אחרת – הרי שהחזקת המסמכים ואי-קריאתם מהוה חריגה ברורה מסטאנדארט של זהירות סבירה, וניתן היה למנוע את הנזק[footnoteRef:36].
...
גם איננו מקבלים את ההנחה העובדתית של התובע, כי עד מועד זה לא נרשם בפירוש "אוטם" במסמכים הרפואיים, היות שקיימים מספר מסמכים רפואיים מהשנים 2014-2010 שם מצוין כי התובע עבר אוטם לבבי.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.
אנו מקבלים את עמדת הנתבע, כי התובע זכאי לגמלה רק החל מיום 1.11.2013 ואילך, לאור הוראות סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו