לכאורה נחזה הדו"ח כמסמך שנרשם על ידי השוטר פרץ, אך במזכר מיום 2.7.06 מציין פרץ, כי דו"ח הפעולה נרשם בפועל על ידי קצין מישטרה ולא על ידי פרץ עצמו, אם כי הדברים נרשמו מפיו, כפי שהכתיב אותם.
לאחר מכן ביצע המשיב פניית פרסה נוספת, כשהוא עולה על אי תנועה ו"נכנס לנתיב הנגדי במהירות רבה תוך הפרעה לתנועה וסיכון חיי אדם ושאר הרכבים שמגיעים מכיוון דרום".
בנוסף, נרשם על ידי פרץ מזכר ובו נאמר כי בדו"ח הפעולה מיום 29.6.06 נפלה טעות, כאשר נרשם שהשוטרים עצרו בצדו של רכב המשיב בצומת גילה, שם הורו לו לעצור.
...
המסקנה היא, כי יש די בחומר הראיות שבידי המבקשת כדי לבסס לכאורה את סיכויי הוכחתם של הנתונים הנ"ל.
יתכן אמנם שבנסיבות המקרה תתקשה המבקשת להוכיח קיומו של היסוד הנפשי הנידרש בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אך בשלב הנוכחי, בהתחשב בחומר הראיות המפורט לעיל, אין לשלול הרשעה בעבירה זו לנוכח ההלכה שנפסקה בע"פ 217/04 אלקורען נ' מדינת ישראל (פסק דינו של כב' הנשיא ברק מיום 29.6.05).
ואולם, על מנת שניתן יהיה לשקול כראוי את אפשרות שיחרור המשיב לחלופת מעצר הדוקה, שיהיה בה להבטיח שלא יחזור לסורו בנושא הסעת שוהים בלתי חוקיים ושייכלל בה מנגנון פקוח ראוי, שיהיה בכוחו להתגבר על חוסר האמון שיש כלפי המשיב לנוכח מכלול מעשיו, אין מנוס מקבלת נתונים נוספים באשר למשיב, לאורח חייו ולנתוני החלופה שתוצע.
ללא בדיקה כאמור, ספק אם החלופה שהוצעה, לפיה המשיב ישהה במעצר בית בביתו שלו, עונה אחר הנדרש במקרה זה.
התוצאה היא שבשלב זה אני מאריך את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.
לצורך בחינה נוספת של אפשרות שחרור לחלופת מעצר, אני מורה לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעיניינו של המשיב.
