11) היחס בין שני התנאים האמורים הוא יחס של מקבילית הכוחות, ככל שבית המשפט יתרשם כי סכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך, "עם זאת, על המבקש לעמוד ברף מינימלי, בנוגע לכל אחד מן התנאים בנפרד, שאם לא כן, לא יהיה מקום למתן סעד זמני" [רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ' ירון עיון, מיום 1.9.09; רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ, מיום 6.6.06].
12) אשר לסכויי התביעה: ממכלול החומר שהונח לפני בית המשפט, עולה לכאורה כי המבקש הוא הקדש דתי שהוקם כדין והוא רשום כבעל הזכויות הקנייניות בנכס מושא הבקשה, לצורך זה צירף המבקש שטר הקדש [נספח 1 לתשובת המבקש מיום 23.11.15], צו מיום 24.2.08 של בית הדין הרבני האיזורי [נספח 2 לתשובת המבקש מיום 23.11.15] וכן העתק רישום מפנקס הזכויות בלישכת רישום המקרקעין בירושלים [נספח 1 לכתב הבקשה למתן צו מניעה זמני].
על כן, בהיותו כך, בשונה מהקדש צבורי, סבורני כי ההקדש דנן שהוקם בהתאם לסעיף 53(3) לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1922 עד 1947, הוא בעל ישות משפטית נפרדת, יכול לתבוע ולהיתבע [ראו והשוו: לעניין הקדש צבורי ראו רע"א 46/94 אילה זק אברמוב נ' ההמונה על מירשם המקרקעין, פ"ד נ(2) 202; לעניין הקדש דתי ראו ע"א 2364/04 יאלי הרן נ' הקדש קרן המנוח יצחק גבריאלוביץ ז"ל, מיום 25.5.10].
ברי כי ככל שתתבהרנה הפלוגתאות בהמשך - הפלוגתאות שבבית הדין הרבני האיזורי מחד גיסא, ביחס לאלו שלפני בית משפט השלום מאידך גיסא - או שמא תנתנה החלטות או תהנה התפתחויות בבית הדין שיהיה בהן להשפיע על ההליך דנן, ברי כי על הצדדים להביא החלטות אלו לידיעת בית המשפט במסגרת הליך זה ולא מן הנמנע בנסיבות אלו, וככל שיידרש הדבר, כי תיעשה בחינה ושקילה מחודשת למכלול הפלוגתאות וטיעוני הצדדים שבהליך זה.
19) אשר לטענת המשיבים לפיה משמדובר בנידון דנן במקום קדוש, בית כנסת, כי אז אין סמכות עניינית לבית משפט זה לידון בהליך וזאת בהנתן סימן 2 בדבר המלך במועצה על ארץ ישראל (המקומות הקדושים), 1924.
...
2) לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, ולאחר שערכתי את מכלול האיזונים הנדרשים בכגון-דא, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי וכפי שיפורט בהמשך, הכל כפי שיוטעם להלן, תוך שמובהר כי כל הקביעות בהחלטה דידן הנן קביעות לכאורה בלבד ומתבססות על החומר שהונח לפני בית המשפט בשלב זה. ברי כי בית המשפט אינו כבול לקביעות אלו וכי יכול להגיע למסקנות אחרות ולקבוע ממצאים אחרים, בהמשך, לאחר הנחת הראיות המלאות של הצדדים לפניו, ולאחר שמיעת עדיהם וסיכומיהם.
20) אשר לטענת המשיבים לפיה בית משפט השלום בירושלים דחה בקשה שהגיש מנהל העבודה נגד המשיב 1 לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון דנן, סבורני כי אין באמור מזור למשיבים, משכן בהליך דנן הונחו ראיות לכאורה לפיהן המשיבים הפריעו לעובדים ולהמשך עבודות הבניה המבוצעות בנכס וכן כעולה מטיעוני המבקש [סעיף 8 בתגובתו מיום 23.11.15], בית המשפט דחה את הבקשה בהליך האמור בשל אופיו האזרחי של הסכסוך ומשלא נמצא פוטנציאל לסכנה מהמשיב 1.
נדחית בזאת עתירת המבקש למתן איסור גורף על כניסת המשיבים לנכס, וגם נדחית בזאת עתירתו החלופית להגבלת דרך הכניסה או שעות הכניסה שלהם לנכס (לבית המדרש), תוך שמובהר למען הסר ספק כי למעט הרישא דלעיל, כל מה שמותר ליתר המתפללים ומבקרי הנכס לעניין זה, יהיה מותר גם למשיבים, ולהפך.
24) מתוקף סמכותי לפי תקנה 364 בתקנות סדר הדין האזרחי, אני מורה על המבקש להפקיד בקופת בית המשפט סך של 10,000 ₪ להבטחת פיצוי המשיבים על כל נזק שייגרם להם כתוצאה ממתן הצו, אם יבוטל או יפקע הצו, ייקבע שלא היה מקום לבקשתו או תיפסק התובענה.
