ריכוז של 445 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף במבחן ינשוף

באותן הנסיבות נהג הנאשם כשהוא שיכור, כאשר באויר שנשף נמצא אלכוהול בריכוז של 445 מקרוגרם לליטר אויר נשוף.

היתחזות לאדם אחר מעידה על תעוזה והיעדר מורא מהחוק, כאשר במקרה שבפני מדובר בפגיעה משמעותית בערכים המוגנים, משעשה הנאשם שימוש בתעודת זהות של אחר, ולא הסתפק רק ביצירת מצג שוא בעל פה. בחינת מדיניות הענישה מלמדת כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר הנעים בין מאסר מותנה ועד למספר חודשי מאסר, אשר אפשר שירוצו בעבודות שירות: בת"פ (שלום-ת"א) 20379-12-09 מדינת ישראל נ' שאער (12.7.10) הורשע הנאשם בעבירה של היתחזות לאחר והפרעה לשוטר והוא נדון לענישה מותנית והתחייבות.

...

בית המשפט ציין לקולא את העובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי ודן את הנאשם לחודשיים מאסר לריצוי בעבודות שירות.

בהתייחס למידת הפגיעה בערכים המוגנים, בנסיבות השורות בביצוע העבירה ובענישה הנוהגת, אני סבור כי מתחם הענישה ביחס לאירוע כולו נע בין חודשיים מאסר ל-10 חודשי מאסר.

בנסיבות הענין אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר שריצה בתיק שבפני,לחישוב מיום 3/6/14 קנס בסך 2,000 ₪, אשר ישולם עד ליום 31/1/2015.

הנאשם הועמד לדין בגין עבירה של נהיגה בשיכרות, בכך שבדגימה של אוויר נשוף שלו נמצא רכוז של 400 מקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר, העולה על כמות האלכוהול המותרת, בנגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן-פקודת התעבורה), ותקנה 169ב' לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן-תקנות התעבורה).

ההגנה טענה כי אין להשיב לאשמה היות והתוצאות שהפיק מכשיר הינשוף אינן עומדות בדרישה על פי תקנה 169ז'(ב) לתקנות התעבורה בה נקבע "תבוצע בדיקה כפולה (duplicate) לפחות של רכוז אלכוהול בדוגמת האוויר הנשוף של נבדק, ובילבד שמקדם השונות (coefficient of variation) של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10 אחוזים למאה." לטענתה יש לבחון את תוצאות הבדיקה אף באופן צולב, ובדיקה כזו תעלה כי ההפרש שבין מדידתו בנשיפה הראשונה של חיישן אינפרא אדוםIR1 – 445 מקרוגרם אלכוהול לבין מדידתו בנשיפה השנייה של חיישן האלקטרו כימי – EC2 - 400 מקרוגרם אלכוהול, עולה על 10%, ועומד על 11.25ֵֵ%.

" ב- רע"פ 3828/11 גו'לייט אבוהרון .נ. מדינת ישראל, פסק כבוד השופט רובינשטיין כי : "בדיקת מאפיינים והתרשמות השוטרים, משקפים מבחנים אובייקטיבים וסובייקטיביים לבחינת שכרותו של אדם . אמנם אין מדובר במימצא מדעי, אך בית משפט זה עמד לא פעם על כך, שלשם בחינת שכרותו של אדם ניתן להתבסס על מבחנים אלה". הטענה כי אין להשיב לאשמה תיתקבל אם אין בראיות התביעה אפילו "הוכחה לכאורה". משמעות המושג "ראיות לכאורה" בהקשר זה שונה ממשמעות מושג זה לצורך מעצר או פסילה עד לתום ההליכים.

...

בגופו של הנאשם דנן נמדד ריכוז של 400 מיקרוגרם אלכוהול, ומכאן שגם אם תאומץ במלואה המלצתו של פרופ' גרושקא, יש להגיע למסקנה כי הנאשם נהג בהיותו שיכור.

בנסיבות אלה אני סבורה כי ניתן להסתפק בכך שהתוצאה הסופית של הבדיקה היא התוצאה הנמוכה ביותר מבין כל ארבעת המדידות שבוצעו על ידי שני החיישנים, היינו ריכוז של 400 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

אני דוחה את טענתה של ההגנה כי המכשיר אינו מבצע בדיקת אויר חופשי מאלכוהול, ולעניין זה אפנה לעמ' 12, ו- 26 של חוברת ההפעלה שצורפה על ידי ההגנה.

לאחר כל האמור לעיל, אדחה את הבקשה כי אין להשיב לאשמה.

באמצעות העד הוגשו המסמכים הבאות : העתק תעודת מפעיל-ת/5, פלטי נשיפה-ת/6, דו"ח על בדיקת שיכרות באמצעות ינשוף-ת/7, פלטי נשיפה עצמית וכיול בתחילת משמרת ובסיומה-ת/8 ו- ת/9, העתק צלום תעודת בלון-ת/10, העתק יומן הפעלה-ת/11.

דיון והכרעה שוכנעתי כי בדיקת הנשיפה שנערכה לנאשמת מעידה על רכוז האלכוהול שהיה בגופה, של 445 מקרוגרם בליטר אויר נשוף.

בבדיקת המאפיינים ניכשלה הנאשמת בחלק מן המבחנים באופן שמחזק את תוצאת בדיקת הנשיפה.

...

שוכנעתי כי המפעיל פעל על פי נהלי ההפעלה, בדק תקינותו של המכשיר בטרם הפעלתו וודא כי הנאשמת לא אכלה, שתתה, עישנה או הקיאה לפחות 15 דקות לפני ההפעלה.

נוכח כל האמור לעיל אני מרשיעה את הנאשמת במיוחס לה בכתב האישום.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים מצאתי כי אין מקום להשית על הנאשמת רכיב של מאסר לריצוי בפועל.

הנאשם נהג בקלות ראש בכך שניכנס לצומת מרומזר כשברמזור הופיע אור אדום ופגע ברכב המעורב, וזאת בהיותו שיכור, לאחר שבבדיקת אלכוהול שנערכה לו באמצעות מכשיר ינשוף נמצא כי רכוז האלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף עומד על שיעור 445 מיקרו גרם, כמות העולה על הכמות המותרת.

ב"כ המאשימה הדגיש את העובדה שהנאשם היה נהג צעיר במועד התאונה והורשע בעבירה של נהיגה בקלות ראש בכך שניכנס לצומת באור אדום בהיותו שיכור ברמה של 445 מ"ג. לעומת זאת, ב"כ הנאשם טען כי יש להקל עם הנאשם שהודה באחריותו לתאונת הדרכים.

דיון תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), קובע בחינה בת שלושה שלבים שעל בית המשפט לבצע בכדי לגזור את עונשו של הנאשם.

...

יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את העובדה שזו לו העבירה הראשונה של נהיגה בשכרות וכן את העובדה כי התאונה לא גרמה לפגיעות בנפש, ומשכך הגעתי למסקנה כי אין מניעה שתקופת המאסר תרוצה בדרך של עבודות שירות.

במקרה דנן, אני סבור כי יש להטיל פסילה למשך 36 חודשים בנוסף לרכיבי הענישה האחרים וזהו העונש המתאים לנאשם אשר נמצא בתוך מתחם הענישה.

גזר דין לאור כל האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1,500 ₪, אשר ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים, החל מיום 02.08.15.

העדה בת אל שללה את טענת הסניגור שהיא לא ראתה את המערער נוהג ואף השיבה כי היא ראתה אותו "...שנסע אבל רציתי עוד הוכחה שהוא נסע ברכב ושהמנוע היה חם...". העד הוסיפה בהמשך עדותה כי היא ראתה את המערער נוהג ברכב וכי המקום מואר, הבחינה בו היטב – עמ' 10 ש. 13 – 14.

בדיקת הינשוף הראתה כי בגופו נמצא רכוז של 445 מקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אויר נשוף.

...

המערער הביא בפני בית משפט קמא ראיה ממנה עולה כי מי שנהג ברכב זה היה אדם אחר בשם מוראד כעביה ולא היה כל מקום לדחות גרסה זו. לחילופין, טען המערער כי יש לקבל את הערעור ולהקל בדינו.

אשר על כן, ועל יסוד האמור לעיל אני דוחה את הערעור על הכרעת הדין.

בנסיבות העניין לא מצאתי כי נפלה טעות מלפני בימ"ש קמא שיש בה כדי להצדיק הערבות ערכאת הערעור, ועל כן, אני דוחה את הערעור על חומרת העונש.

סוף דבר: אני מחליט ללדחות את הערעור על שני חלקיו.