ריבית פיגורים על יתרת חוב דיני חוזים

על ההודעה לכלול יתרת סכום ההלוואה, שיעור הריבית על ההלוואה, סכום ההלוואה שבפיגור, אופן חישוב הפגור ושיעור ריבית הפיגורים ככל שישנם, סכום העמלה בשל העמדת ההלוואה לפרעון מידי ככל שישנה, הסבר בדבר חובת התאגיד הבנקאי להעביר מידע על הלקוח לפי חוק שירות נתוני אשראי התשס"ב – 2002 (ראו : ארי סירקין, דיני בנקאות זכויות וחובות הבנק, הלקוח, הערב וצדדים שלישיים התשע"ו- 2016 עמ' 312).

חובת הגילוי של הבנק כלפי הערב כוללת בחובה הדרישה לגלות לו כל גורם סיכון מהותי הכרוך במתן הערבות ובכלל זה נתונים על יתרת החוב ועל מצבו הכלכלי של הלווה וזאת לאור נגישות הבנק למידע הנוגע למצבו הכלכלי של הלווה וניסיון המאפשר לו להעריך את הסיכון הכרוך במתן ערבות.

עיון במסמך "גילוי מידע לערב יחיד או מוגן" (נספח ב לכתב התביעה) החתום על ידי הנתבעת מלמד כי בגדריו נכתבו הנתונים הבאים: פרטי החוב הנערב, סכום החוב, מועדי הפרעון של הקרן ושל הריבית, נכתב שיעור הריבית נכון למועד כריתת החוזה וכן מרכיבי הריבית.

...

אני סבורה כי לאור מחדלם של שני הצדדים, שני הצדדים נושאים בצוותא באשמה וכתוצאה מכך ראוי ליישם את דוקטרינת האשם התורם ולהורות על חלוקה של האחריות לנזק בין הצדדים (להחלתה של הגנת האשם התורם בדיני חוזים ראו ע"א 3912/90 Eximin S.A. תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פד מז (4) 64, 88 (1993); ע"א 7194/13 טובית דרור חברה לנכסים בע"מ נ' ב.ס.ר המהנדסים בע"מ, פסקה 27 לפסק דינו של השופט י' עמית (22.7.2015)).

יפים לענייננו דברי כב' השופט א' רובינשטיין בע"א 11120/07 שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ (28.12.2009) : "יתכנו מקרים כמו בענייננו, שלשני הצדדים אחריות – שניהם לא נהגו כהלכה; הבנק לא החתים כדבעי, והחותמת התנערה מהתחייבויותיה. במצבים כגון דא עשויה תורת האשם התורם לסייע לנו לצאת מן המבוך בתוצאה צודקת יותר מאשר הדיכוטומיה שבים הכרעת בית המשפט קמא לבין הפיכתה.. אכן מחד גיסא, חזקה על אדם החותם על מסמך שקרא והבין את תוכנו, בפרט שמדובר במסמך כה מהותי שעניינו משכנתא.. עם זאת ברי מנגד כי הבנק לא עמד בסטנדרט ההתנהגות הבסיס, וזו אף לשיטתו שלו עצמו...". סוף דבר בנסיבות האמורות דין התביעה להתקבל באופן חלקי.

אני סבורה כי יש לחלק האחריות בין הצדדים, מכוח דוקטרינת האשם התורם, באופן שוויוני.

ראש ההוצל"פ הפנה את הסוגיה לבית המשפט לפי סעיף 10(ד) לחוק על מנת שידון בה "כאילו הגיש הלווה בקשה לבית המשפט לביטול חוזה ההלוואה או תנאי בו או לשינויים כאמור בסעיף 9". פסק דינו של בית משפט קמא בפסק דינו מיום 16.12.2014 קבע בית משפט קמא כי "מדובר בהלוואה אחת ויחידה שנלקחה בשנת 2006" וכי ההסכם השני אינו הסכם לנטילת הלוואה חדשה אלא "נועד להפחית את התשלומים החודשיים ולפרוס יתרת החוב לתקופה ארוכה יותר". על יסוד ממצאו זה ועל יסוד מועד כניסתן לתוקף של תקנות הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות (קביעת סכום לעניין סעיף 15(ב)(1) לחוק) התשס"ז-2007 (להלן- התקנות), בחודש יולי 2007, אשר החילו את מיגבלת הריבית לפי סעיף 5 לחוק על כל הלוואה שסכומה עד 1,000,000 ₪, עת ההסדר הקודם הוחל רק על הלוואות עד 25,000 ₪, הוסיף בית משפט קמא וקבע כי החוק אינו חל על ההלוואה הנדונה מש"תיקון הסכום אינו חל על הלוואות שניתנו לפני מועד תיקון החוק, שכן קביעה רטרואקטיבית מעין זו יש בה פגיעה חמורה בעיקרון החוקיות והתערבות ביחסים מסחריים קיימים.

בעקרי הטיעון טענו כי התביעה הוגשה בלא המסמכים הנדרשים לפי סעיף 8 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות; כי המשיבה הפרה את החובה לשלוח להם התראה בדבר העמדת ההלוואה לפרעון מידי תוך 14 יום; כי שיעור העלות הממשית של האשראי לפי ההסכם אינו ברור; כי אין לאשר ריבית של 41%, בין מכוח תקנת הציבור ודיני החוזים הכלליים ובין מכוח סמכותו של בית המשפט להפחית ריבית לפי סעיף 9 לחוק; כי נטיית הפסיקה להפחית משמעותיות את שיעור הריבית, כי יש לפרש את סעיף 19(ב) לחוק, באופן היוצר לאורך כל חיי החוק תיקרת ריבית המתבטאת בכפלים מהריבית המרבית על פי החוק, שמעליה אין תוקף להסכמת הצדדים, וכי הפער בין ריבית הפיגורים המותרת כיום, 7.8% לשנה, לבין זו שנפסקה, זועק להפחתה.

סעיף 19(ב) לחוק קובע כי: "על אף האמור בסעיף קטן (א), הוראות סעיפים 7 עד 14 יחולו גם על חוזה הלוואה שנחתם לפני תחילתו של חוק זה ושלא חלות לגביו הוראות סעיף 15, ושעל פיו עולה שיעור העלות הממשית של האשראי או שיעור ריבית הפיגורים על כפליים השעור המירבי המותר על פי סעיפים 5 או 6". דא עקא, שמדובר בסעיף שכותרתו "תחילה ותחולה", שבספרות המקצועית המתייחסת אליו נאמר: "החלתן הרטרואקטיבית של הוראות חוק, לעולם תהיה בעייתית... [וגלומה בה] פגיעה אינהרנטית בהסתמכות הצדדים באשר למצב המשפטי החל ביום התקשרותם בהסכם הלוואה חוץ בנקאי... בהתאם להצעת החוק, הוצע לקבוע כי חלק מהוראות החוק המהותיות יחולו גם על חוזי הלוואה שנחתמו לפני תחילת החוק, והחורגים מן השיעורים המירביים המותרים על-פי החוק, לגבי העלות הממשית של האשראי וריבית הפיגורים, על מנת לתת מענה לבעיות של ריבית הנשך שנוצרו לפני הסדרת העניין בחוק" [גלעד נרקיס וורד שיידמן תקן, הלוואות חוץ בנקאיות, מהדורה שנייה (2014) עמ' 333-334].

...

טענות המשיבה המשיבה טוענת כי יש לדחות את הערעור מחמת איחור בהגשתו משההכרעות המהותיות ניתנו עוד בפסק שניתן ביום 16.12.2004 ו"פסק הדין המשלים" אינו אלא פסיקתא; כי המשיבה שלחה התראה תוך 14 יום במכתב מיום 07.08.2011 (נספח ה' לסיכומי המשיבה); כי הפסיקה הכשירה שיעורי ריבית דומים לאלו שאושרו ע"י בית משפט קמא - 28% או 33%; כי אין המדובר בריביות העולות על 40%; כי קביעה בדבר חוסר סבירות הריבית צריכה להתחשב במקובל בשוק לפי מועד נטילת ההלוואה, ולא לפי שינויים מאוחרים; כי אין להחיל רטרואקטיבית את התקנות המרחיבות את ההסדר המגביל.

עם זאת, הגעתי למסקנה כי שני נושאים טעונים תיקון: האחד- בהודעת הערעור (סעיף 28) ובעיקרי הטיעון מטעם המערערים (סעיף 6) קבלו המערערים על כי בית משפט קמא חייב אותם בהוצאות "למרות הפחתת הריבית" ו"הגם כי תביעתם התקבלה בחלקה".

בכפוף לשתי הקביעות לעיל, אין מנוס לטעמי מדחיית יתר טענות המערערים, וכך אציע לחברי.

יונה אטדגי, שופט התוצאה בכפוף לביטול ההוצאות שנפסקו על ידי בית משפט קמא, ובכפוף לקביעה כי המערערים פרעו את חובם למשיבה – הערעור נדחה.

משלא ניפרעה, הגיש הבנק תביעה זו, בין היתר כנגד הערבה, בגין יתרת חוב הלוואה זו בלבד.

גם מהנהלים של בנק ישראל בעיניין זה עולה כי בכדי לפרוע הלוואה ישירות מחשבון עובר ושב, נידרשת חתימת בעל החשבון על הרשאתו לכך, כפי שמסבירה המלומדת ד"ר רות פלאטו-שנער בספרה דיני בנקאות חובת האמון הבנקאית [התש"ע – 2010], בעמוד 228: "...היתייחס לכך המפקח על הבנקים בהוראת ניהול בנקאי תקין בנושא "נהלים לניהול הלוואות". ההוראה קובעת כי במקרה שבו פרעון הלוואה נעשה באמצעות חשבון עובר ושב של הלקוח באותו בנק, על הבנק להחתים את הלקוח על הודעה בכתב שבה יפורט שהריבית שתגבה מהלקוח עלולה לעלות על ריבית הפיגורים הקבועה בהסכם ההלוואה.

הבנקים נושאים בחובות גילוי מיוחדות כלפי ערבים הן מכוח הוראות סעיף 17א לחוק הבנקאות, הן מכוח חוק הערבות, והן מכוח החובות הכלליות בדיני החוזים ובדיני הנזיקין, כאשר הקף חובת הגילוי מושפע מסוג הלקוח שבו מדובר ומכלל הנסיבות [ע"א 9136/02‏ ‏ מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שרה רייז (21.3.2004), בפסקות 13 ו- 15 בפסק דינו של כבוד השופט ריבלין).

...

" אמנם, נקבע גם כי "לקוח המבקש להסדיר פירעון בדרך זו של הפקדת סכום הפירעון ישירות לחשבון ההלוואה, על הבנק להיעתר לבקשתו זו [שם, בעמוד 228], אולם במקרה דנן, לא הוכחה כל בקשה לביצוע כל פירעון כאמור, ולא הוצגה כל הרשאה לפירעון בהתאם לנוהל.

סבורני, כי בנסיבות המקרה דנא, כפי שיפורט מיד, אין ההפרה שהפר הבנק את הוראות בנק ישראל צריכה לגרור פטור של המערערים מערבותם; זאת, הן נוכח ידיעתם העצמאית על פרטי החוב, והן כיון שלא הוכח כי ההפרה גרמה לנזק.

סיכום לנוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה, בהתאם לעתירה בכתב התביעה.

קיימות יתרות זכות ל- 20 נישומים פרטיים בגין היטלי כביש ומדרכה ברחוב פרג מרגנית, אשר שולמו על ידי האגודה מראש ועל חשבון במסגרת הסכם פשרה.

יש לזקוף ריבית פיגורים מלאה בגין יתרת זכות, שכן הערייה לא זקפה ריבית זכות ליתרות זכות ומנגד חישבה ריבית פיגורים מלאה על יתרת חוב שמנגד.

התובעת היתנגדה לעיכוב ההליכים בטענה כי אישור עיכוב ההליכים יגרום לפגיעה חמורה בציבור הנישומים, ובאשר הוא מהוה הכשר גביית יתר על ידי הערייה במשך זמן ניהול ההליכים; כי עמדת היועמ"ש בעיניין מרדכי מתייחסת לסוגיה שונה באופן ניכר מענייננו; בעניינינו מדובר במחלוקת עובדתית ועל כן עמדת היועמ"ש לא תוכל לשנות זאת ולא יהיה בה כדי לשנות את החלטת בית המשפט; וכן כי בעניינינו אין מדובר בדיני הקזוז אלא בארתמטיקה פשוטה של חיבור וחיסור.

...

העירייה הודיעה אף היא כי חלופה ב' היא זו המקובלת עליה.

נוכח עמדת הצדדים, ובשים לב לכך שסכום ההשבה צריך שיהיה תחום לחברי הקבוצה בלבד, אני מקבלת את חלופה ב' של חוות דעת המומחה כחלופה הנכונה להיקפה של הקבוצה שבתובענה זו. הצדדים אינם חולקים על האופן שבה חישב המומחה את סכום ההשבה.

סוף דבר התובענה הייצוגית מתקבלת.

על רקע הלכה זו, כמו גם פסיקה קודמת, איני סבור שהפתרון לחשש שהעלה ב"כ הנתבע בדבר חשש לעקיפת הוראות חוקים אלה, הוא בתחולה ישירה של חוק אשראי הוגן על מצב שאינו חוסה תחת כנפיו, קרי על הסכם פשרה לסילוק חוב שהערב הופך לצד עקרי לו, אלא בחינת הנושא במסגרת דיני החוזים הכלליים.

במהלך תקופה זו הוחזר מרבית סכום הקרן ונותרה יתרת חוב בגובה שבין 770,000 ₪ ל-792,500 ₪, כאשר בהתאם להוראות ההסכם נקבעה ריבית משמעותית (1% לחודש) וכן ריבית פיגורים.

...

למול עדותו זו של ברלין, אשר היתה בעלת הגיון פנימי, לא הובאה עדות אחרת ומכאן שאני סבור שיש לאמצה.

לאור האמור ועל בסיס הראיות שלפני מדובר אפוא בהלוואה שנתנה התובעת לעמוס והטענה שלפיה התובעת עצמה היתה בעלת החוב (ולא ברלין), נדחית.

לפיכך אני מורה על קבלת התביעה ומכאן שעל הנתבע לשלם לתובעת סך של 250,000 ₪.