ריבית מוסכמת בחוב לפי חוק ההוצאה לפועל

היא הדגישה כי בכל כתבי הטענות לא הובאו בפניה הוראות הסכם ההלוואה ואין בפניה מידע על שיעור ריבית מוסכמת.

ראוי לציין כי בפתח החלטה זו הבהירה כב' הרשמת שבמסגרת החלטתה הקודמת, היא הורתה על הפחתת סכום ההלוואה, קרי 400,000 דולר - "לפי שווי סכום זה בשקלים, נכון למועד מתן פסק הדין, קרי, נכון ליום 22.12.2013. זאת ועוד, הסכום הופחת בפועל מהחוב בתיק, בתוספת ריבית משפטית (על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א - 1961) עד למועד פתיחת התיק וריבית פיגורים ממועד פתיחת התיק ועד למתן ההחלטה. הפחתה זו בוצעה כך, היות והחוב נשוא פס"ד, נשא רק ריבית משפטית, החל ממועד מתן פסק הדין ועד למועד פתיחת התיק, לנוכח הוראות סעיף 6(ב2)(1) לחוק ההוצאה לפועל..". בהחלטה משלימה מיום 29.12.20 ציינה כב' הרשמת כי "הסכם ההלוואה" שהוגש על ידי הצדדים אינו הסכם מסודר אלא שני מכתבים קצרים שהועברו בין הצדדים, שגם בהם אין הוראות ביחס לשיערוך כספי ההלוואה, כך שלמעשה גם בהסכם זה אין כדי לסייע בהכרעה.

...

בסופו של דבר אין בפנינו מסמך המסדיר את תנאי ההלוואה או קובע תנאי פירעון ברורים.

לאור כל האמור החלטנו לקבל את הבקשה ולתת למבקשת רשות לערער.

החלטנו לדון בבקשה כבערעור, ואנו מקבלים את הערעור.

השאלה המשפטית שהתעוררה שם היא האם סעיף 134(א) לפקודה מתייחס רק לריבית פיגורים מוסכמת או גם לריבית הסכמית שנקבעה בתוך תקופת ההלוואה.

סעיף 75 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (חוק ההוצאה לפועל) קובע כי "כספים ששולמו על חשבון החוב עקב הליכים לפי חוק זה, ייזקפו תחילה לחשבון האגרות וההוצאות לפי סעיף 9, ולאחר מכן לחשבון החוב הפסוק לפי הסדר הבא: הוצאות, ריבית וקרן, כולל הפרישי הצמדה." סעיף 10(ג) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי "שכר עורך הדין כאמור בסעיף זה דינו, לענין הוצאה לפועל, כדין הוצאות לפי סעיף 9...". כפי שנקבע בפסיקה ומעוגן ובהנחיית הכנ"ר, כשמדובר בתשלומים שביצעו צדדים שלישיים, ייזקפו הסכומים שנגבו לפי סעיף 75 לחוק ההוצאה לפועל, גם לצורך קביעת חובו של החייב בהליך הפש"ר במסגרת תביעת החוב שהגיש הנושה "ומשכך רק גביית סכומים העולים על סכומי ההוצאות והריבית ההסכמית יופחתו מחובו של החייב" (בש"א (י-ם) 9200/09 ליפה אמנון נ' כונס הנכסים הרישמי, כב' הש' שפירא, 1/2/10.

...

אלא שפרטי השיקים הומצאו לנאמנה והליכי הגבייה פורטו בפניה והיה עליה לבחון את המסמכים הרלבנטיים שהוגשו לה לבקשתה ומהם להסיק את המסקנה המתבקשת בדבר תביעת החוב, ולא לדחות באורח סתמי את טענות הבנק באמירה כי 'טענת החייב נכונה'.

למען הסדר הטוב, נדחית בזה במפורש גם הטענה להרחבת חזית שנטענה בדיון.

לא מצאתי ממש גם ביתר טענות הנאמנת והן נדחות.

סוף דבר: סך תביעת החוב המאושרת לצורך חלוקת דיבידנדים יעמוד על סך של 240,000 ₪, כפי שנקבע בפסק דינה של כב' השופטת נחליאלי חיאט מיום 24/5/13.

סעיף 75(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, קובע כך: כספים ששולמו על חשבון החוב עקב הליכים לפי חוק זה, ייזקפו תחילה לחשבון האגרות וההוצאות לפי סעיף 9, ולאחר מכן לחשבון החוב הפסוק לפי הסדר הבא: הוצאות, ריבית וקרן, כולל הפרישי הצמדה הסדר זה תואם את הקבוע בסעיף 49 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (ר' לעניין זה ע"א 1202/95 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' חן לבנת עו"ד (9.8.1999)), לפיו: סכום שניתן לסילוקו של חיוב אחד, ייזקף תחילה לחשבון ההוצאות שנתחייב בהן החייב בשל אותו חיוב, לאחר מכן לחשבון הריבית ולבסוף לחשבון החיוב עצמו מנגד סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), העוסק בחיובים אחדים, בו מצדדת התובעת, קובע כך: סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום; לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן. על אף שהסכומים המרכיבים את החוב בעניינינו, מקורם במספר מקורות שונים (יתרת התמורה החוזית, הפצוי המוסכם, הוצאות ושכ"ט עו"ד) הרי שבסופו של יום 'נבלעו' כל אלו בפסק הדין אשר הוגש לבצוע במסגרת תיק ההוצאה לפועל, ולפיכך חלות על כספים אלו הוראות סעיף 75 הנ"ל. על פי ההסדר הקבוע בסעיף זה, דוקא מרכיב הקרן כולל הפרישי ההצמדה נדחה ל'סוף התור', באופן שקודמים לו תשלומי האגרות וההוצאות בתיק ההוצאה לפועל, ההוצאות שנפסקו בפסק הדין והריבית.

...

בהתאם לכך יש לשאול – האם רשאית התובעת לדרוש את זקיפת התשלומים ששולמו בתיק ההוצל"פ, על חשבון יתרת קרן התמורה בדווקא, באופן שעם פירעון יתרת קרן התמורה זכאית היא למסירת הדירה, בעוד שהתוספות תמשכנה להיגבות לאחר מועד המסירה במסגרת תיק ההוצל"פ; האם הנתבעים פעלו בחוסר תום לב בעת מימוש הליכי הגבייה; האם כלל הכספים ששולמו בסופו של יום לידי הנתבעים – הכוללים את מלוא תמורת הדירה, פיצוי מוסכם, ריבית פיגורים, ופירות הדירה במשך כל השנים – האם כל אלו מהווים התעשרות ולא במשפט על חשבונה של התובעת; מועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל לטענת התובעת (סעיפים 12 עד 15 לכתב התביעה), משניתן פסק הדין, עמדו בפני הנתבעים שתי חלופות, האחת – להוסיף ולהחזיק את הדירה תחת ידם עד למועד בו תשלם התובעת את יתרת התמורה על פי ההסכם; השנייה – לפתוח בהליכי הוצאה לפועל כנגד התובעת ובעלה המנוח לשם גביית יתרת התמורה על פי ההסכם, ובמקביל למסור את החזקה בדירה לידי התובעת והמנוח, זאת מבלי לרשום את הבעלות על שם האחרונים עד לתשלום יתרת התמורה.

התעשרות ולא במשפט בעקבות הפרת הסכם המכר על ידי התובעת ובעלה, נמצאו לכאורה הנתבעים נשכרים בסופו של דבר כפליים.

סוף דבר דין התביעה להידחות.

לפיכך אני מוצא להעמיד את שיעור ההוצאות ושכ"ט עו"ד אותם תשלם התובעת לנתבעים על סך 8,500 ₪.

מחד גיסא, בהתאם לסעיף 75(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"): "כספים ששולמו על חשבון החוב עקב הליכים לפי חוק זה, ייזקפו תחילה לחשבון האגרות וההוצאות לפי סעיף 9, ולאחר מכן לחשבון החוב הפסוק לפי הסדר הבא: הוצאות, ריבית וקרן, כולל הפרישי הצמדה". מאידך גיסא, בהתאם לסעיפים 134(ב)(2) ו- 134(ב)(3) לפקודה, ייזקף התשלום בחשבונו של החייב לתשלום קרן וריבית כיחס שבין הקרן לבין הסכום המשתלם כריבית לפי השעור המוסכם.

...

לטענת החייב, מקום בו הבנק , כנושה מובטח, לא הצהיר בפני בית המשפט על שווי הבטוחה שבידו, במכוון, דין תביעת החוב שהוגשה על ידו להידחות.

סוף דבר טענות הבנק באשר לאופן חישוב הריבית והיקפה מתקבלות, וטענות החייב ביחס לכך נדחות.

יתר טענותיו של החייב באשר להכרעתו של המנהל המיוחד לתביעת החוב, נדחות.

המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לצדדים ניתנה היום, ט"ז אדר תשפ"א, 28 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.

בכתב התביעה נטען כי שתי ההלוואות בצרוף הריבית המוסכמת מגיעות לסכום של 7,267,268 ₪, וכי סכום זה בהפחתת הסכומים שנגבו בתיק ההוצל"פ עומד על סך 3,260,000 ₪.

נציין כבר עתה כי טענה לגבי שיערוך הריבית הועלתה רק על-ידי המערערים; המשיבה מצדה לא העלתה כל השגה לגבי תחשיבו של רו"ח זיתוני בהיבט זה. כאמור, בפסק הדין הקודם התקבלה טענת המערערים כי אין להוסיף ריבית הסכמית להוצאות שנפסקו בתיק ההוצאה לפועל, על כן התיק הוחזר לבית משפט קמא עם ההנחיות הבאות (סעיף 46 בפסק הדין): "בית המשפט ימנה מומחה מטעמו אשר יערוך את חשבון החוב בהתאם לפרמטרים שנקבעו בחוות דעתו של רו"ח זיתוני ז"ל, ללא הוספת ריבית להוצאות הכנוס ולשכ"ט הכונס. הוצאות אלו ישאו הפרישי הצמדה וריבית על פי חוק ההוצאה לפועל ולא על פי ריבית בשיעור 21.5%. מעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל יש לזקוף כל תשלום ששולם על חשבון הוצאות הכנוס, לאחר מכן על חשבון חיובי הריבית ורק לאחר מכן על חשבון הקרן". בהחלטה נוספת מיום 21.9.2020 נקבע כי סעיף 46 בפסק הדין הקודם יתוקן באופן שהוא יתייחס לכל ההוצאות בתיק ההוצאה לפועל כולל שכ"ט עו"ד. בהתאם לפסק הדין הקודם בית משפט קמא מינה את רו"ח רביע כמומחה מטעמו, שערך את חוות דעתו ביום 23.10.2020.

...

בדיון בפנינו טען ב"כ המשיבה כי השינוי המהותי בין חוות דעתו של רו"ח רביע בהתאם לאפשרות השנייה, לבין הפרמטרים שנקבעו בחוות דעתו של רו"ח זיתוני ז"ל, הוא בכך שהתקבולים שהתקבלו נזקפו תחילה על "חשבון הוצאות", דבר שלא נעשה בחוות דעתו של רו"ח זיתוני ז"ל. מצאנו לדחות טענה זו שכן היא סותרת את האמור בחוות הדעת של רו"ח רביע, שכמובא לעיל הבהיר באופן שונה מדוע ערך שני תחשיבים חלופיים.

כאן המקום להזכיר כי היה זה רו"ח רביע שכתב במפורש כי התוצאה המתקבלת על-פי אפשרות החישוב הראשונה היא "על בסיס סעיף 46 לפסק הדין". כשאנו מביאים בחשבון גם את מכלול השתלשלות העניינים והתנהלות הצדדים, ולא הבאנו כאן אלא את התמצית, נחה דעתנו כי אין מקום לפתוח חזיתות חדשות וכי אימוץ החלופה הראשונה בחוות הדעת של רו"ח רביע משקף כהלכה את מכלול הנתונים העובדתיים, הדיוניים והמשפטיים.

אשר על כן אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי על המערערים לשלם למשיבה את הסך של 796,927 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה 5.6.2008 ועד ליום 1.10.2013, וממועד זה יישא הסכום המצטבר הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד ליום 16.4.2021.