ריבית חוב לבנק מוגברת בהליך פשיטת רגל

עו"ד נתן רסקין – ייצג את החייב בתחילת הליכי פשיטת הרגל כמו גם במשא ומתן מול הבנק בטרם עריכת ההסדר ובהסכם המכר.

בעוד שבבקשה מושא פסק הדין כמו גם בתובענת ההורים ובתביעת החוב שהוגשה על ידי ההורים בהליך פשיטת הרגל של משה, נטען שמדובר בכספים שהועברו כהלוואה, הרי שבסיכומי הנאמן נטען שמדובר בכספים שהועברו כמתנה מהורי החייב לחייב.

להשקפתי האיזון האמור משקף באופן ראוי את התכלית שבבסיס הדרישה לנטל מוגבר בטענות תרמית מחד-גיסא ואת התכליות של הליכי פשיטת רגל מאידך-גיסא.

הבית בגבעת עדה והחנות בקרית גת כהמחשה להתחשבנויות הכספיות שבין החייב לבין משה ניתן להביא את מכירת הבית בגבעת עדה והחנות בקרית גת. מעדות החייב עולה שהבית בגבעת עדה והחנות בקרית גת שמשו כבטוחות להלוואות בריבית שהלווה משה לחייב (עמ' 16, ש' 7-28).

...

בהינתן מסכת הראיות להגעתי למסקנה שלפיה הסכם המכר הוא חוזה למראית עין שלפיו הצדדים הטעו את הנאמן למכור את הנכס לחייב.

עוד הגעתי למסקנה שענבר, בתו של משה אינה בגדר צד ג' שרכשה זכויות אביה בתום לב בנכס.

לעניין זה יישמתי את החריגים שנקבעו כהלכה פסוקה לאכיפת חוזה פסול והגעתי לידיי מסקנה שאכיפת הסכם המכר הנסתר בין הצדדים תוביל לתוצאה הנכונה ביותר, שכן באכיפת הסכם המכר יעבור הנכס לרשות החייב ומהיותו פושט רגל לנאמן ובאמצעותו לנושיו של החייב.

בית המשפט המחוזי בירושלים פש"ר 4217-07 בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' נ' יונה ואח' תיק חצוני: מספר בקשה:65 בפני כבוד השופט עודד שחם החייב המבקש בועז יונה יצחק מולכו (המנהל המיוחד בתפקידו כנאמן בהליכי פשיטת רגל של החייב ובתפקידו כמפרק בהליכי הפרוק של 26 מחברות חפציבה) על ידי י' מלצר, עו"ד; א' ארביב, עו"ד משיבים 1.כונס נכסים רישמי תל אביב על ידי צ' סולומן – דרמר, עו"ד 2.בנק לאומי לישראל בע"מ על ידי ד' קדם, עו"ד; ש' אייזנר, עו"ד פסק דין

הסעד המבוקש בה הוא השבת הסכום האמור לקופת פשיטת הרגל, בצרוף הפרישי ריבית והצמדה.

זאת ועוד, בהקשר זה צוין בספרות, כשיקול התומך בהכרה בזכות הקזוז על פי הדין הכללי עד למועד הקובע בהליכי פשיטת הרגל, כי "מקום שמתקיימים בין נושה לבין חייב שהוכפף מאוחר יותר להליכי פשיטת רגל שני חובות בני קזוז, המצב הכלכלי האמתי בין שני הצדדים הוא המצב המקוזז. לפיכך, הן מבחינת שני הצדדים עצמם והן מבחינת היחס שבין הנושה המקזז ובין שאר הנושים של פושט הרגל אין סיבה שלא לאפשר לנושה להפעיל את הקזוז כלפי פושט הרגל" (מאוטנר בחיבורו הנ"ל, בעמוד 534).

לכך יש להוסיף, כי בכל הנוגע לקזוז על ידי מוסדות בנקאיים, פסק בית המשפט העליון בע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה ואח', פ"ד מט(1)177 (1995), כי "כאשר הנושה בעל זכות הקזוז הוא בנק, ניתן לייחס לצדדים שלישיים ידיעה על אפשרות קיומה של מערכת החיובים ההדדית, ולנוהג הבנקים להכליל במסמכי פתיחת החשבון הוראת קזוז... הכרה בעדיפות זכות הקזוז של הבנק, הנקבעת בחוזה שבין הבנק ללקוח, על פני זכויות נושים אחרים אינה נוגדת את תקנת הציבור. היותם של הבנקים המקור העקרי להזרמת אשראי מצדיק הכרה בעדיפות כזאת שכן היא מסייעת להגברת זרימת האשראי לחייב ומוזילה את מחירו ובעקיפין יכולים להנות מכך כל הנושים, מובטחים ולא מובטחים..." (בפסקות 15 ו – 16 לפסק דינו של כב' השופט א' גולדברג).

...

לא שוכנעתי כי מקרה זה הוא בגדר מקרה חריג בו הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת מצג בדבר ויתור על זכות תביעה, כנדרש במסגרת עילת השיהוי במשפט האזרחי (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בירושלים, פ"ד נז(5)433(2003), בפסקה 13 לפסק דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה).

נוכח כל האמור, גם טענה זו נדחית.

נוכח כל הטעמים שניתנו לעיל, הבקשה מתקבלת.

החייב מצוי בהליכי פשיטת רגל וביום 20.3.12 הוכרז החייב פושט רגל ומונה לו כונס נכסים, עו"ד דן הלפרט, המשיב 2 (להלן: "כונס הנכסים").

נכון ליום 13.3.14 עמד חובו של החייב, שצבר ריבית וריבית פיגורים, על סך של 3,248,877 ₪.

ביחס לחוזה מסוג משכנתא, נקבע בעיניין מרטין, כי: "הנתון בדבר גובה החוב הקיים מהוה נתון מהותי כאשר עסקינן בעיסקה כמו זו שלפנינו. נותן המשכנתא זכאי לדעת מהו החוב שלהבטחתו הוא ממשכן נכס מנכסיו, ובפרט כשהממשכן איננו בעל החוב ואין לו גישה ישירה לנתוני העסקה (ראו והשוו: ע"א 8822/04 גבאי נ' בנק מזרחי המאוחד בע"מ, פסקה ד' לפסק דינו של השופט רובינשטיין ([פורסם בנבו], 9.11.2005)). כפועל יוצא, זהו נתון שיש חובה לגלותו" (שם, בפיסקה 35).

"הבנק חייב בחובת גילוי מוגברת כלפי בעל החשבון, ובמקרה דנן, כלפי מי שמשכן זכויותיו. הבנק מחויב לפעול בתום לב, לא להטעות את מקבל השרות, לגלות לו כל פרט רלוואנטי, ולפרט בפניו כל סיכון. מחובת הבנק היה לדיווח לממשכנת על פעילות החורגת מהתחייבויותיה, בפרט שהיה ידוע לבנק כי כל הסכמתה של המבקשת למשכן זכויותיה, אך ורק לאחר שהובטח לה כי כספי ההלוואה יועברו לצורך רכישת דירה...". (סעיף 42 בבקשה.

...

אשר על כן ומכל האמור לעיל, יש לזקוף את אי העדת הפקידה לחובתו של הבנק ביתר שאת.

יצויין, כי ביום 29.6.06, היינו למעלה משנתיים וחצי בטרם חתמה המבקשת על שטר המשכון העבירה את מניותיה בחברה לבעלה, ושוכנעתי שגם כאשר היתה רשומה כמנהלת בחברה היה תפקידה פורמאלי בלבד.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל – הבקשה מתקבלת.

החברה פתחה בבנק חשבון עו"ש מס' 770-615880, ביום 31/1/08, וביום 23/3/12 היא לוותה מהבנק סך של 833,000 ₪, הלוואה בלתי צמודה ונושאת ריבית שנתית משתנה לכיסוי חוב ישן (להלן: "ההלוואה").

התברר כי מטרת ההלוואה הייתה לבטל את החריגה בחשבון; חובת הגילוי המוגברת שחל על הבנק כלפי הערבים הופרה; תהליך ההחתמה לקח כ- 5 דקות.

בדיעבד התברר לעד שאחיו פנה להליכי פשיטת רגל (עמ' 23 לפרוטוקול).

...

לסיכום, על פי התשתית הראייתית שהונחה בפני הנתבעים לא הביאו ראיות לביסוס טענות חוסר תום לב, רשלנות והפרת הוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח).

סוף דבר אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעים 3 ו- 4, ביחד ולחוד, כערבים יחידים.

אני מאשרת את העיקול הזמני.

בית משפט השלום בבאר שבע תא"ק 25119-04-16 בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' אור אביב פרויקטים בע"מ ואח' תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופטת רחלי טיקטין עדולם תובע משיב בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ סניף דימונה ח.פ 520029281 באמצעות עו"ד דן כהן נתבעות מבקשות 1. אור אביב פרויקטים בע"מ ח.פ 515139400 2. אליס ברקאי ת.ז 308101823– בהליכי פשיטת רגל – עיכוב הליכים באמצעות עו"ד נדב חיים החלטה בעיניין הנתבעת 1 בבקשת רשות להגן

וראו גם האמור בתצהירה: "זה המקום לציין, כי הן ליאור והן יוסי הוכרזו כפושטי רגל – יוסי בשל עסקים כושלים וליאור בשל חובות לחברת תיקשורת (פלאפון, בנקים וכד' בתקופה שלפני היותו חייל).

לבנק יש אחריות מוגברת בעיניין זה. כתב היד שמופיע בחתימה על השיק, זהה לחתימה המופיעה על גבי גב השיק – כלומר החתימה של חותם השיק זהה לחתימה של מפקיד השיק.

למרות דרישות הבנק לשלם לו את הסכום המגיע לו בגין חובות הנתבעת 1, חוב בסך 213,209 ₪ (החוב בסך 203,474 ₪ פלוס ריבית של 18.55% בסך 9,735 ₪), לא עשו זאת הנתבעות.

...

כל האמור לעיל מביא למסקנה כי ההגנה לפיה השיקים מזויפים מהווה הגנת בדים.

ככל ולנתבעות היו באותו מועד טענות נגד הבנק בנוגע לכך שכיבד שיקים מזויפים שלא כדין, מדוע הסכימו הנתבעות לחתום על הלוואת הסדר החשבון, כאשר לכאורה חלק מהחוב נגרם לטענתן בשל רשלנות הבנק? לסיכום על אף שאין בודקים את מהימנות הראיות במסגרת דיון בקשת רשות להגן, הרי שעל פניו הגנת הנתבעת 1 אינה יכולה לעמוד.

בנסיבות אלו אני דוחה את בקשת הרשות להגן שהגישה הנתבעת 1.