רופא שזייף מסמכים בעניין ביקורים של חולים מה עונשו

רקע עובדתי ביום 3/4/2011 הוגש נגד התובע, רופא במקצועו, כתב אישום בבית משפט השלום בעכו, בת"פ 2573-04-14, אשר ייחס לו ביצוע עבירות של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, במספר רב מאוד של מקרים.

על פי עובדות כתב האישום, בעת שהתובע עבד כרופא עצמאי מטעם "מכבי שירותי בריאות", במהלך תקופה העולה על שלוש שנים, הוא ביצע רישומים כוזבים של ביקורי חולים, שלא בוצעו בפועל, בתיקים הממוחשבים של מטופלים, בהקף שבין 60 – 90 מטופלים ברבעון, במטרה לקבל תשלום עבור הביקורים, מקופת החולים.

עוד טענה הנתבעת בעיניין ההליך המשמעתי, כי התובע היה רשאי לערער על ההחלטה להתלות את רישיונו בפני בית המשפט המחוזי, אך בחר שלא לעשות כן; העונש שקבל התובע ראוי ומידתי ביחס לעבירות חומרתן והיקפן; אין חובה להמתין לסיום ההליך הפלילי לפני פתיחת הליך משמעתי נגד רופא בשל היתנהגות שאינה הולמת; אין משמעות להעדרותו של מי מחברי הועדה בדיון שהתקיים ביום 11/9, שכן הוסכם לסיים את ההליך בדרך של טיעונים לעונש אשר יוגשו בכתב, והם נלמדו על ידי כל חברי הוועדה.

טענות התובע בעיניין ישיבת הוועדה מיום 11/9/12 וזיוף הקלטת הישיבה והפרוטוקול כזכור, התובע העלה טענות חמורות ביותר כנגד הועדה (שכונסה לפי סעיף 44 לפקודת הרופאים), לרבות העובדה שקיימה דיון בהעדרו ביום 11/9/12, ולאחר מכן, כדי להעלים עובדה זאת, הפיקה, בדרך של קנונייה, בשיתוף עם בא כוחו של התובע, הקובל מטעם משרד הבריאות וחברת ההקלטות, קלטת מזויפת של הישיבה, בה נשמע קולו של התובע.

...

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, גם אילו הייתי מקבל את טענות התובע, כי נפלו פגמים באופן ניהול ההליך הממשמעתי, בהתחשב בכך שהתובע ביצע את העבירות החמורות כאמור, בכך שכבוד השופט סטרשנוב לא אימץ במלואה את המלצת הוועדה והפחית מהעונש המומלץ שנתיים, ובעיקר בכך שהעונש שקיבל התובע הינו ראוי ואף מקל, אין קשר סיבתי בין התליית הרישיון לבין ליקויים כאלה ואחרים, ודי בכך כדי לדחות את התביעה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בהתחשב בסכום התביעה, היקף ההליכים והתנהלות התובע, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 47,000 ₪.

המערערת גילתה כי המשיבה מחזיקה ברשותה פנקס אישורי ביקור/בדיקה באחת ממרפאות קופת חולים לאומית.

בכל הנוגע באישום הראשון, בית הדין עמד על כך ש"המאשימה אינה מבקשת לטעון כי הנאשמת זייפה את האישורים הללו, אלא מבקשת לבסס את טענתה כי הנאשמת עשתה שימוש באישורים מזויפים שלא נחתמו על ידי [רופא המרפאה]" (עמ' 4 להכרעת הדין). ואכן, לאחר שנשמעו עדי המערערת, בית הדין התרשם כי האישורים לא נחתמו על ידי גורם רלוואנטי במרפאה. המשיבה טענה כי ביצעה בדיקות אצל רופא המרפאה, וקיבלה האישורים במעמד הבדיקה או שבוע לאחר מכן (על-ידי הרופא המטפל או אחת המזכירות), אך בית הדין דחה את גירסתה, וקבע שהמשיבה אינה מבינה את חומרת העבירה הטמונה בדווח כוזב, ובשימוש באישורים כוזבים.

השמוש באישורים מזויפים מהוה הפרה גסה של האמון שניתן בה. המשיבה יכלה ממילא להיעדר מעבודתה נוכח הריונה, בהנתן נסיבות המצדיקות זאת, לו הייתה פועלת כדין, ולכן הפיתוי להשתמש באישורי הביקור המזויפים לא מובן כלל בנסיבות העניין (שם, בעמ' 5).

כפי שפסק כב' השופט זמיר "המשקל שראוי לייחס לנסיבות שבהן בוצעה העבירה הפלילית, וכן גם המשקל שיש לייחס לנסיבות האישיות של הנאשם, פוחת בדין המשמעתי. בדין המשמעתי, אמצעי המשמעת אמור לשמש אמצעי מניעה יותר מאשר אמצעי ענישה: התכלית העיקרית של אמצעי המשמעת היא, כאמור, למנוע פגיעה משמעותית בתיפקוד של שירות המדינה או בתדמית של שירות זה, שכן תדמית ראויה היא תנאי הכרחי לפעילות תקינה של השרות" (עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב, פ"ד נב(5) 87, 93 (1998)).

נסיבותיה האישיות של המשיבה הצדיקו היתחשבות, אך עדיין יש לקחת בחשבון כי היא הורשעה בעבירה משמעתית שעניינה שימוש במסמך מזויף.

...

אב"ד איילון - בדעת מיעוט - הגיעה למסקנה כי בנסיבות העניין צריך היה ליתן הבכורה לשיקול ההרתעה, ולהטיל על המשיבה אמצעי משמעת של פיטורין לאלתר, תוך שמירת מלוא זכויותיה הסוציאליות.

לעומת זאת, דעת הרוב - מפי חב"ד פרידון ולדיז'נסקי - הגיעה למסקנה ש"נסיבותיה האישיות המיוחדות של הנאשמת מצדיקות התחשבות ומתן הזדמנות נוספת" (שם), שכן לעולם יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו, ובנסיבות הנוכחיות על עקרון ההרתעה לסגת.

המשיבה טוענת כי יש לדחות את הערעור, ואין מקום להתערב בגזר דינו של בית הדין, שקיבל החלטה סבירה ושקולה לאחר שלקח בחשבון את כל השיקולים הנוגעים בדבר.

מילתה האחרונה של הנאשמת בטרם גזירת דינה הנאשמת התייחסה במילתה האחרונה, בין היתר, לעבודתה במישטרה, וכך אמרה: "מעבר לכל, יש לי כבוד גדול לבית המשפט ולכל מי שיושב כאן. כל אחד מחליט לפי הנתונים ולפי מה שעברנו כאן. אבל אני רוצה להגיד לכם עובדה אחת, שמעולם לא פיטרו אותי מהמשטרה, אני יצאתי לפנסיה בבר"ן, נפשי. הייתה ועדה גדולה והחליטו לפי הנתונים. לפני כן הייתי שנה וחצי במסגרת המישטרה בטיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגים על ידי המישטרה. איבדתי הכרה בלישכה מאחר והייתה היתעללות קשה מצד המפקדת שלי בי. והוגשה תלונה ויש תיק שאפשר לקרוא אותו היטב. היא לא שוטרת במישטרה. היא הייתה קצינה, ראש לישכת תביעות. לשאלת ביהמ"ש היא לא שם היום, פיטרו אותה, קוראים לה גב' ורד שי. היא רדתה בי שנה שלמה. עד שאיבדתי את ההכרה. ואז יצא שפוטרתי. סליחה, עד שיצאתי לגימלאות. אני מקבלת פנסיה." בעיניין הבן שלה אמרה הנאשמת: "מה שחשוב בכל הסיפור הזה, שבגיל 22 בני נולד, ואני מתוך החלטה החלטתי לטפל בו . החלטתי לקחת אחריות עליו. ולא צריך לספר שכשאדם לוקח אחריות אז הוא נותן את כל כולו ומוותר על הכל. ויתרתי על זוגיות והיו לי אפשרויות, ויתרתי אפילו על, יכולתי לשבת בבית ולטפל בו בשעות הבוקר ולקבל כסף מביטוח לאומי, החלטתי לעבוד בחצי משרה על מנת לא להישתכר על חשבון משלם המיסים. עבדתי כימעט עד 21:00 בלילה. הייתי פה אצל השופט יציב יושבת בחוץ עד 21:00 בלילה. כולם מכירים אותי בתעבורה. תרמתי למישטרה אהבתי את המישטרה. לבוא ולהגיד שאדם נכה לא יכול לטפל בבן שלו שהוא החליט לטפל בו ולא יעשה שום דבר כדי לגרום לו נזק, משום שאני לא איתו 28 שנים, הוא בן 31. ... והוויתור והמסירות והפחד שיקרה לו משהו לא יכול לאפשר לי לסכן שניה אחת מחיי, שאני לא אהיה לידו לטפל בו. אי אפשר להגיד, והחוסר מודעות לא מתפזרת רק בביהמ"ש, אלא גם בבתי ספר לרפואה, מבקשים ממני להסביר לרופאים בהרצאות על הסדר יום שלי, נכון אני נכה, קשה לי, אבל יש לי מיטת בית חולים ליד הבן שלי, ויש לו נשימות עם סטורציה שברגע שאני שומעת את הצפצוף, אני היחידה שמתעוררת וצורחת שיבואו לטפל בו. גם אם יש לידו מצלמות וגם אם יש לידו צלצולי טלפון. אני היחידה שמצליחה להרגיע אותו כשהוא ניכנס לסטרס ומאבד את ההכרה (בוכה)." בעיניין המעשים שבביצועם הורשעה, אמרה הנאשמת: "לשאלת ביהמ"ש, מה יש לי לומר על העבירות שהורשעתי בהן, אני משיבה שצר לי מאוד לשמוע שזה מה שכב' השופט חושב עליי למרות כל מה שעברנו פה, ויש עוד כמה ראיות חדשות שנוצרו והתיק באזרחי מקבל עכשיו בקשה לביטול פס"ד שניתן במירמה ע"י כב' השופט, העו"ד, סליחה, **** ארנס, יש מישפחה חדשה שטוענת אותה טענה שלי, שהבחור אינו קרוב מישפחה. ויש שם תהפוכות ואנחנו מתחילים את הכל מההתחלה. זה סיפור שמתחיל מההתחלה. יש ראיות חדשות שלא הצלחנו לשקף אותם בפני כבודו וזו הסיבה שלקחתי את תמי שיודעת לעשות את זה בצורה נכונה. ולהבהיר לביהמ"ש שיש דברים נוספים שאולי קצת יטו את המחשבה לכיוון הזה שאני לא עשיתי את זה. יש לי הרבה כבוד אליכם. שתדעו לכם. אני קראתי את כל הדפים. מא' ועד ת'. וניסיתי גם להבין למה. לפעמים, ואני עבדתי בבתי משפט 13 שנים עם שופטים ואני מכירה שופטים והם מכירים אותי, וכאלה שפסלו אותם, ואני ראיתי משפטים, שהאמת לא תמיד ידעה, לא תמיד ידעו לשטח אותה מול השופט, אני מתרגשת. ראיתי שהדברים יכולים להשתנות. שהצדק הוא קורה בסוף כשמתעקשים. יש פה כל מיני נתונים שיכולים אולי להקל. אבל לא. אני לא עשיתי את זה. ואני חייבת להמשיך ולשמור על הבן היקר שלי. הוא ימות אם אני לא אהיה איתו (בוכה). הוא נחנק בלילה...". דיון והכרעה הנאשמת הורשעה, לאחר ניהול הוכחות, בבצוע כל העבירות שיוחסו לה בכתב האישום, והן: האישום הראשון: זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות - עבירה על סעיף 418 (סיפא) לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף - עבירה על סעיף 420 לחוק העונשין; קבלת דבר במירמה - עבירה על סעיף 415 לחוק העונשין; פגיעה בפרטיות עבירה על סעיף 2(7) בצרוף סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981 (שתי עבירות); הפרת אמונים - עבירה על סעיף 284 לחוק העונשין (שתי עבירות).

בהתאם לעובדות כתב האישום, הנאשם קשר קשר עם שלושה אנשים, להוציא במירמה את רכושה ואת כספה של המנוחה, ולשם כך, ולבקשת הנאשם, הצהירו שניים מהם בפני עורך דין, כי יום לפני פטירת המנוחה הם ביקרו אותה בבית האבות, ושמעו ממנה שהיא מבקשת להשאיר את כל רכושה וכספה לנאשם, וכי היא מבקשת לבטל כל מיסמך או הוראה אחרת עליהם חתמה, וכי זו צוואתה האחרונה.

בשל מצבו הרפואי, הקל בית המשפט המחוזי במידת מה בעונשו, והורה על חפיפת 2 חודשי המאסר המותנים שהופעלו, לעונש שהוטל, כך שעונשו הועמד על 12 חודשי מאסר בפועל.

השאלה העיקרית נגעה למצבו הרפואי של המערער ועד כמה יש בכך כדי להשפיע על מידת עונשו, ובית המשפט העליון קבע, שהערכאה הקודמת הקלה בעונשו של המערער, לאור מצבו הרפואי וגילו המתקדם, והוסיפה שמתגובת המשיבה עולה, כי ניתן לטפל במחלותיו של המערער, לרבות אלו שהתגלו לאחר מתן גזר הדין, באמצעות השירותים הרפואיים בשב"ס. סוף דבר נפסק, שמצבו הרפואי של המערער אינו מצדיק המנעות מכליאתו או הקלה כלשהיא בעונש המאסר שהושות עליו.

...

בהתחשב במצבם הרפואי של הנאשמת ובנה, החלטתי לא רק להסתפק ברף התחתון של מתחם הענישה שנקבע על ידי, אלא אף לסטות ממנו לקולא בשיעור של 25%, דהיינו הפחתה של 10 חודשים מאותו רף תחתון.

מאותם טעמים החלטתי גם להסתפק ברף התחתון של מתחם הקנס שקבעתי, ולהתחשב בגובה הפיצוי, אם כי אין בקביעת גובה הפיצוי כדי לאמוד את נזקיהם של המתלוננים, או לקבוע את כל זהות המתלוננים, וזכותם למצות את זכויותיהם בהליכים המשפטיים העומדים לרשותם.

סוף דבר, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 30 חודשים, ולשם תחילת ריצוי מאסרה עליה להתייצב ביום 3/4/2022 שעה 09:00 בבית מעצר קישון, או בכל מקום אליו תשובץ ע"י ועדת המיון של שב"ס. 9 חודשי מאסר על תנאי, אשר יופעלו אם תעבור הנאשמת תוך 3 שנים מיום שחרורה, אחת או יותר מהעבירות שבביצוען הורשעה בתיק זה, ושהן מסוג פשע.

על פי עובדות כתב האישום, בעת שהמערער עבד כרופא עצמאי מטעם "מכבי שירותי בריאות" (להלן: "קופת החולים"), במהלך תקופה העולה על שלוש שנים, הוא ביצע רישומים כוזבים של ביקורי חולים שלא בוצעו בפועל, בתיקים הממוחשבים של המטופלים, בהקף שבין 60-90 מטופלים ברבעון, במטרה לקבל תשלום עבור הביקורים, מקופת החולים.

עוד טענה המשיבה בעיניין ההליך המשמעתי, כי המערער היה רשאי לערער על ההחלטה להתלות את רישיונו בפני בית המשפט המחוזי, אך בחר שלא לעשות כן; כי העונש שקבל המערער ראוי ומידתי ביחס לעבירות חומרתן והיקפן; כי אין חובה להמתין לסיום ההליך הפלילי לפני פתיחת הליך משמעתי; כי אין משמעות להעדרותו של מי מחברי הועדה בישיבה בספטמבר, שכן ממילא המערער לא טען בעל-פה והוסכם להגיש טיעונים בכתב, אשר נלמדו על ידי כל חברי הוועדה.

לעומת זאת, בסיכומים שהוגשו מטעמו, לפתע פיתאום (ללא נטילת רשות, ללא הגשת בקשה לפי סעיף 42(ג) לפקודת הראיות ואגב שינוי חזית בוטה) העלה המערער (בסעיף 75) טענות רבות לגבי חפותו, כגון – שהרישומים במחשב של קופת החולים לא היו פקטביים, שבחלק מהמקרים המטופלים אכן ביקרו אצלו אך המחשב לא עבד, שלעיתים הייתה תקלה בתקשורת, שבחלק מהמקרים המטופלים ביקשו שישלח להם מירשם מבלי להגיע לביקור, שבחלק מהמקרים הוא הגיע לבית של המטופלים ל"ביקור בית" ואחר כך הזין את הביקור במחשב ושבחלק מהמקרים הוא הכין רישומים וזימונים לבדיקות לבקשת האחות הראשית של הסניף של קופת החולים, ללא שהמטופל נכח.

בית המשפט קמא מנתח את כל טענות המערער בהקשר זה, מתייחס לכל המסמכים, להקלטה ולתמלול של הפרוטוקול, לחוות הדעת ועדותו של המומחה מטעם המערער, לעדות של המערער ושל הבת שלו, לעדות של מנהל וועדות המשמעת (אשר העיד כי מעולם לא הייתה ישיבה באפריל) – ומגיע למסקנה העובדתית כי לא הוכחה הטענה לגבי ה"זיוף" (אגב קביעות בדבר אי מהימנותו הבולטת של המערער והבת שלו, ואי היכולות לבסס ממצאים על עדותו של המומחה).

מעבר לכך, בחינה קפדנית של כל הראיות מתוך התיק קמא שאליהן מפנה המערער מלמדת כי אכן, לא הוכחה טענת הזיוף המתוחכם, לא ברף ההוכחה "הרגיל" על פי מאזן ההסתברויות, קל וחומר שלא ברף המוגבר הנידרש שעה שמועלית טענה כה חמורה (לפיה, שלושת חברי הועדה, שהנם רופאים בכירים נטולי כל אינטרס, ביחד עם עו"ד אבו זלאם, ויחד עם לפחות שני גורמים בחברת ההקלטות החיצונית – חברו להם יחדיו להפקה מורכבת של קנוניה, אשר במסגרתה הם השאירו "בצד" את ההקלטה של ישיבת ספטמבר, זימנו את המערער לישיבה פיקטיבית באפריל (אחרי יותר מחצי שנה), הקליטו אותו במירמה במהלך אפריל לגבי כאבי הבטן שלו אשר בעטיים הוא מבקש להשאר מחוץ לחדר הישיבה, לקחו את ההקלטה שנשמרה מספטמבר, "בישלו" את הקלטת הישיבה מספטמבר כך שהושתלו בה דבריו של המערער לגבי כאבי הבטן שלו מאפריל, ואז הוכן – בדיעבד - תמליל של ישיבת ספטמבר, הכולל היתייחסות לכך שהמערער כן היה בישיבת ספטמבר אך נשאר בחוץ, בנגוד לטענתו לפיה הוא מעולם לא זומן לישיבה זו, לא ידע עליה בכלל, ומעולם לא היה בה).

...

ייתכן ומן הראוי היה ליישם את תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (אשר חלות על הערעור הנוכחי, שכן הוא הוגש לפני יום 1.1.2021), היות ומתקיימים כל אלו לגבי פסק הדין קמא: (1) אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; (2) הממצאים שנקבעו בו תומכים במסקנה המשפטית; ו-(3) אין לגלות בו טעות שבחוק.

מכל האמור לעיל עולה כי כל הטענות שהועלו בפני בית משפט קמא, ומועלות בפנינו, אינן במקומן, לא בהיבט הדיוני ולא בהיבט המהותי.

יתרת הפיקדון תושב לידי המערער באמצעות ב"כ. עם זאת אנו מורים כי ההשבה של יתרת הפיקדון תעוכב עד ליום 30.1.21.

על העותר נגזר עונש מאסר של ששה חודשים לבצוע בדרך של עבודות שירות לאחר שהורשע בעבירות תעבורה שונות כולל גם נהיגה בפסילה.

ביום 22/6/22 הגיש שב"ס תלונה רשמית למישטרה על חשש לזיוף המסמך המוזכר ועל הצהרה כוזבת.

הקצין הממונה החליט להפסיק את עבודות השרות גם בשל העילה אי התייצבות לבצוע עבודות השרות או העדרות מעבודה ללא אישור הממונה, המקפח או רופא שירות בתי הסוהר, וגם בשל העילה של הפרת תנאי עבודות השרות.

מסמכים רפואיים: במסמך של המרפאה בקופת חולים כללית בדבוריה "רפואת מישפחה" מיום 23/12/21 צוין: "ההפניה מיום 21/12/21.

23/12/21 היום הגיע למרפאה מציין שלא אמר את האמת בביקור הראשון לגבי החבלה ושהוא לא ניחבל בבית.

...

כתב התשובה: לעמדת המשיבה, לא נפל פגם בהחלטת הקצין הממונה ועל כן דין העתירה להידחות.

בחינה זו מביאה למסקנה שלא נפל פגם בהליך, ההחלטה הינה סבירה, ההליך היה תקין.

בנוסף לכך, החלטתו של עורך השימוע כי על פי הראיות המנהליות שהובאו בפניו לא הייתה הצדקה להיעדרותו של העותר מעבודות השירות בגין "התאונה" הנטענת, הינה גם כן נכונה וסבירה ואין מקום להתערב בה. אשר על כן, אני מורה על דחיית העתירה.