השופט צלקובניק:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה מחוז המרכז (כבוד השופטת מ' כהן) בתיק גמ"ר 11949-07-19 (הכרעת הדין ניתנה ביום 20.10.22 וגזר הדין ניתן ביום 11.9.23), לפיו הורשע המערער בעבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית (שתי עבירות) – לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן - פקודת התעבורה), ונהיגה רשלנית אשר גרמה לתאונת דרכים בה ניחבל אדם חבלה של ממש – לפי סעיף 62(2) בצרוף סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.
עיקר הראיות והקביעות בהכרעת הדין
הראיות המרכזיות שעמדו בפני בית משפט קמא היו עדויותיהם של אלדן, ניצול התאונה, ושל המערער; כמו כן העידו מטעם המאשימה בוחן התאונה המשטרתי רס"ב אמיר כרמל (להלן – הבוחן) ומר ניר קוסטיקה מומחה מטעם ההגנה - קצין בוחנים ראשי של מחוז המרכז בעברו, שערך חוות דעת, נ/6 (לה צורפו נספחי תמונות, תרשימים של המומחה, ודפים מתוך ספר הדרכה "חקירה ושיחזור של תאונות דרכים" שהוצא על ידי אגף התנועה במשטרת ישראל; להלן – ספר ההדרכה).
...
בנסיבות אלה, הרי שאי מסירת פרטים לגבי התאונה, מעיד על ניתוק מהנעשה בכביש, כפי שהתרשם הבוחן, באופן שיש בו לחזק את הראיות העומדות נגד המערער בדבר נהיגה בחוסר תשומת לב.
נוכח האמור, סבור אני כי הרשעתו של המערער מבוססת כנדרש.
בית המשפט סקר פסיקה מגוונת ובסופו של דברים קבע מתחם עונש שבין 14 ל- 30 חודשי מאסר, וב"כ המערער סבור כי המתחם הראוי הוא 12- 30 חודשי מאסר, שאינו שונה הרבה מזה שנקבע על ידי בית משפט קמא.
עידו דרויאן-גמליאל, שופט
סוף דבר:
הערעור על הכרעת-דין נדחה.
