ראיות בהליך משפטי לבחינת התאמת אתר אינטרנט לאפיון

טענות הנתבע בתשובה לבקשה: בתגובתו טוען הנתבע כי מדובר בבקשה עזת מצח שכל מהותה שימוש קצוני ובוטה לרעה בהליכי משפט המהוה "פורום שופינג" במהותו הבוטה ביותר וניסיון לחמוק מתוצאותיו של הליך משפטי שנוהל כימעט במלואו לאורך למעלה מ-4 שנים, רגע לפני סיומו.

בקשת המבקשים מהוה שימוש לרעה בהליכי משפט בנגוד לתקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי משנת 2018 הקובעת: "לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט בכלל זה פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין , לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו". להבנתי לא יכול להיות חולק כי הבקשה למחיקת התביעה בשלב מאוחר זה של הדיון, מתוך מטרה להתחיל את שמיעתו מחדש בפני שופט אחר, בבית המשפט בהרצליה, לאחר שנשמעו מרבית הראיות ולאחר שהובעה דעתי הלכאורית בדבר סכויי התביעה, מהוה שימוש לרעה בהליכי משפט מתוך ניסיון שקוף למדי, להביא את התיק לשמיעה בפני מותב אחר "אוהד יותר" לתובעים.

את יכולה לתאר מהם הכלים שאתם עושים שימוש בהם כדי להגיע למסקנה שהתיאור או הסיפור שמספרת אשה, כמו פלונית ק. הוא תאור נאמן שמשקף את המציאות? קודם כל הבחינה של מה האנטרס של אותה פונה, מה היא מבקשת מאיתנו, המון דברים שאנחנו בוחנים תוך כדי עדות, בשביל זה יש לי את אנשי המיקצוע, לא הכל אני עושה בעצמי, כדי לבחון חשד לאנטרס, דברים שלא תואמים בין תחילת השיחה לסוף השיחה, עשינו גם הדרכות עם פרקליטים כדי לדעת איך לא לזהם עדות שמגיעה אלינו.

מלבד פלונית ק. מה גרם לכם להגיע למסקנה שבני ברוך היא בעצם כת ושיש נפגעים לאותה כת, וזה תואם את הדפוס של פעולות של ארגונים שלשמם הוקם המרכז? .

בנוסף קיבלנו כמה עשרות עדויות ורובן מדברות על המאפיינים הכיתתיים ולא דוקא על הפגיעה המינית, אבל חשוב לי להגיד על הטרדה או היחס כלפי המאמינות שהעביר תחושה לא נוחה עוד לפני ששמענו את העדויות שסיפרתי עליהן, כמו מגע, לטיפה על הירך של אחת הנשים, דברים מהסוג הזה.

ובעמ'66 שורה 10: כמה זמן לפני הפירסום הציוץ הזה קיבלת תגובה מעמותת בני ברוך? אני נתתי דד ליין לפירסום הכתבה הגדולה לעמותת בני ברוך להגיב עד היום היא לא העבירה וסרבה להעביר אלי תגובה, היא כן פירסמה תגובה באתר האנטרנט שלה ובפלטפורמות כמו יו טיוב וכו' סרטונים שגם אותי וגם מתלוננות דוגמאת ליבי ויסוצקי אותה אשה שהוכתה ע"י בעלה והוא הורשע בכך ועדיין עו"ד חנוך מילבצקי הפיץ סירטון שהיא נואפת ושיכורה, עד היום לא קבלתי תגובה על הטענות, אבל הדברים פורסמו והיו באתר האנטרנט של קבלה לעם, ולמיטב ידעתי הם עד היום שם. מתי פנית, כמה זמן לפני הציוץ? אני לא יודע לחשב כמה זמן לפני הציוץ, אני פניתי לפני פירסום הכתבה.

שנית, הדבר הוא מתמשך משום שהתגובה התנוססה עדיין באתר קבלה לעם שהוא אתר בשליטתה של קבלה לעם שחנוך מלביצקי הוא עדיין היועץ המשפטי שלה עד להיבחרו לכנסת, לכן מבחינתי התגובה היא עדכנית שאם לא כן היו משנים אותה באתר.

...

משהגעתי למסקנה לפיה עומדת לנתבע הגנת "עיתונות אחראית" לא מצאתי לדון בשאלה האם מתקיימת הגנת אמת הפרסום.

לפיכך הנני דוחה את התביעה גם לאור מסקנתי לפיה הנתבע הוכיח כי הוא זכאי להגנה של "עיתונות אחראית" בעניין הפרסומים נשוא התביעה.

הנתבעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט בסך 45,000 ₪.

עם זאת נתוני תצרוכת הדלק של הרכב לפי בדיקות מעבדה שבוצעו על ידי יצרניות הרכב בהתאם לתקן בנלאומי אחיד שנקבע על ידי הרשויות הנוגעות בדבר, ביחס לנסיעה עירונית ונסיעה בינעירונית, מאפשרים לצרכנים רוכשי כלי הרכב להשוות בין נתוני תצרוכת הדלק של כלי רכב מסוגים שונים ודגמים שונים ולהוביל את הצרכנים לקבלת החלטה מושכלת יותר, ככל שנתוני תצרוכת הדלק הם מאפיינים בעלי חשיבות ומשמעות עבורם בעת רכישת רכב.

עוד צוין כי חוות דעת המומחה מטעם המשיבה מבוססת על נסיעות מבחן שערך המומחה ביחס למספר דגמי כלי רכב שונים שנזכרים בבקשת האישור, לרבות שני דגמי כלי הרכב שרכש המבקש בתנאי דרך אמתיים (ערוניים ובין ערוניים), במהלך החודשים יולי אוגוסט 2018 ונימצא כי תצרוכת הדלק בפועל של הרכבים בהם הוא נהג הייתה טובה יורת בהשוואה לנתוני תצרוכת הדלק בפועל הנטענים על ידי המבקש בבקשת האישור.

לעניין זה יצוין כי אין בראיות שצורפו בבקשת האישור כגון צלומי מד תצרוכת הדלק, כתבות הלקוחות מעיתוני רכב או אתרי אינטרנט וכן הליכים משפטיים שהתנהלו בחו"ל כנגד חלק מיצרניות הרכב אין בהם כדי לבסס את טענות המבקש.

לאחר שתוגש עמדת היועץ המשפטי לממשלה תנתן החלטה מתאימה להמשך ניהול ההליך, לרבות בעיניין הצורך במינוי בודק.

...

לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה (להלן: "הסדר הפשרה המוצע") לא מצאתי טעם לדחות על הסף את הסדר הפשרה.

כמו כן, לאור האמור, אני מורה לצדדים לפעול בהתאם להוראות סעיפים 18(ג) ו-25 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") כמו גם בהתאם לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע 2010 כדלהלן: באי כוח הצדדים יפרסמו בתוך 20 יום מודעה בנוסח שצורף לבקשה לאישור הסדר פשרה.

נוסף על כך, טוענת הועדה המקומית כי לא ניתן לפצל את מהות התכנית בהסתכלות לאחור תוך הסתמכות על הליכי רשוי, אלא שבחינת המהות צריכה להעשות על רקע ההליך התיכנוני, במסגרתו הובהר שהתכנית אינה תכנית לפי סעיף 23.

עוד נטען שבחינת העתירה מעלה כי היא אינה מרימה את הנטל הראייתי המינימאלי לצורך התערבותו של בית המשפט בהחלטת ועדת הערר, שכן העובדות המוצגות אינן מבססות את הטענה בדבר חריגה מסמכות, ועל כן, נטען שהעתירה אינה מגלה כל עילה.

נטען כי המכלול מוביל למסקנה שמדובר בעתירה טורדנית, אשר מטרתה האחת היא לעכב את ביצוע הפרויקט בכל מחיר וזאת, בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכים משפטיים.

הבקשה להיתר תוארה לאורך כל הדרך כבקשה להיתר לפי תמ"א 38, וכך גם מופיע בתיק המידע שניתן מהועדה המקומית וגם בעיון באתר האנטרנט של הועדה המקומית בפרטי הבקשה להיתר.

זאת בשים לב לכך שכפי שקבעתי לעיל, הקביעה האם מדובר בתכנית לפי סעיף 23 תיתבסס על בחינת מהות התכנית ובחינה כאמור אדניה מקצועיים, באשר במסגרתה יש לבחון האם תכליתה של התכנית להוביל לחזוק מבנים והאם היא פועל יוצא של צורך להתאמת הוראות תמ"א 38 למאפייני המקרקעין הספציפיים.

...

זאת אף זאת, אין בידי לקבל אף את הטענה ולפיה העובדה שהזכויות בהתאם לתכנית הפכו למוקנות, מאיינת הקביעה ולפיה מדובר בתכנית לפי סעיף 23 לתמ"א. זאת בהינתן שכפי שהובהר לעיל, במסגרת סעיף 23 הוקנה כלי נוסף להתמודדות עם המחיר התכנוני הכרוך בתחולתה הכללית של תמ"א 38 ולפיו, התכנון יותאם לצרכים התכנוניים הספציפיים.

לאור כל האמור, הנני קובעת כי לא נפלה כל שגגה בקביעת ועדת הער ולפיה תכנית בי/711 מהווה תכנית לפי סעיף 23 לתמ"א 38 ובהתאמה לכך כי ההיתר אשר התבקש מכוחה מהווה היתר לפי תמ"א 38.

סוף דבר; אשר על כן- העתירה נדחית.

אציין, כי בעסקת מכר מרחוק לפי חוק הגנת הצרכן, כאשר צרכן מבקש לבטל את העסקה עקב פגם, אי-התאמה, אי-אספקת הנכס במועד שנקבע, או בשל הפרה אחרת של החוזה בידי העוסק, אזי אם הצרכן כבר קיבל את הנכס מושא העסקה, הצרכן "יעמידו לרשות העוסק במקום שבו נימסר לו הנכס ויודיע על כך לעוסק" (סעיף 14ה(א)(2) של חוק הגנת הצרכן).

נראה, כי אין מדובר בהשמטה מקרית, אלא באי-החלה מכוונת של חוק הפקדון על הסיטואציה מושא בקשת אישור זו. אכן, כפי שטוען המבקש, לשירותי הרכישה מרחוק של המשיבה (באמצעות אתר האנטרנט "שופרסל אונליין", באמצעות הישומון ובאמצעות הטלפון) יש גם מאפיינים פיזיים, והם אינם מתמצים ב"שירות וירטואלי", הואיל ולשירותים אלה יש מקום בו מאוחסנים המוצרים בטרם הם נשלחים ללקוחות, יש עובדים המבצעים את ליקוט המוצרים, יש נציגי שירות, ויש שליחים המבצעים את המשלוחים באמצעות כלי רכב, ולבסוף מגיעים ללקוחות גם מוצרים פיזיים, ולא נכסים וירטואליים.

זאת ועוד, בהתאם לסעיף 30(א) של חוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958: "דו"חות, חוות דעת או כל מיסמך אחר שהוציא או הכין המבקר במילוי תפקידיו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי או משמעתי". אעיר, שגם בפסיקה נקבע, שדו"ח מבקר המדינה אינו יכול לשמש כראיה במסגרת הליך בקשת אישור (עיינו, למשל, בדברי כב' השופט מ' אלטוביה ב-ת"צ (מחוזי ת"א) 59023-11-15 שטינברג נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ, בפִסקה 27 (27.12.2018)).

תפקידו של בית המשפט לפרש את החוק וליישם אותו, אך סבורני, שהפרשנות המוצעת לחוק הפקדון על ידי המבקש במסגרת בקשת האישור, מהוה, למעשה, שינוי של החוק, דבר המצוי בסמכות המחוקק, במיוחד נוכח השלכות הרוחב שיש לכך, וכן נוכח ההשלכות הכלכליות הכרוכות בכך, המחייבות עריכת בחינה מערכתית מקיפה על ידי המחוקק.

...

תפקידו של בית המשפט לפרש את החוק וליישם אותו, אך סבורני, שהפרשנות המוצעת לחוק הפיקדון על ידי המבקש במסגרת בקשת האישור, מהווה, למעשה, שינוי של החוק, דבר המצוי בסמכות המחוקק, במיוחד נוכח השלכות הרוחב שיש לכך, וכן נוכח ההשלכות הכלכליות הכרוכות בכך, המחייבות עריכת בחינה מערכתית מקיפה על ידי המחוקק.

אציין, כי בישיבת וועדת הכלכלה של הכנסת מיום 16.11.2021 בעניין היערכות להחלת חוק הפיקדון על מכלי משקה גדולים (החל מיום 1.12.2021), הועלה עניין הרכישות באמצעות מכר מרחוק על ידי גב' אקרמן, המשמשת כראש תחום חקלאות ואיכות סביבה במרכז השלטון האזורי (שם, בעמ' 39), כשלדבריה: "... ומה שיקרה זה שכל עוד אין היערכות התושבים ישליכו את זה לפחים הכתומים כי בשביל שניים או שלושה בקבוקים הם לא ייסעו חצי שעה לסופרמרקט הקרוב. במרחב הכפרי גם יש לנו הרבה מאוד הזמנות און-ליין כך שהתושבים בכלל לא מגיעים לסופרמרקטים... אנחנו לא רוצים למצוא את המכלים האלה בפחים הירוקים. אנחנו בקשר יומיומי הדוק עם המשרד להגנת הסביבה, ואנחנו מקווים מאוד שבעבודה משותפת נוכל לחשוב על כל מיני פתרונות יצירתיים ומהירים שייתנו לנו מענה." דהיינו, עניין ההזמנות באמצעות מכר מרחוק הועלה בישיבת וועדת הכלכלה, ועל המחוקק ליתן דעתו לעניין זה את, ולשקול מענה הולם לסוגיה זו, ככל שהוא ימצא לנכון, ואל לו לבית המשפט להחיל את חוק הפיקדון בסיטואציה מושא הליך זה, מקום בו המחוקק נמנע מלעשות כן. נוכח המפורט לעיל, סבורני, שלא מתקיים בענייננו התנאי הנדרש הקבוע בסעיף 8(א)(1) של חוק תובענות ייצוגיות, דהיינו, לא ניתן לקבוע שיש אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות של עובדה או משפט תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה, ולכן אני מורה על דחיית בקשת האישור.

אולם, כאמור, בהִעדר תמיכה לטענה זו בלשון החוק, לא ניתן להיעתר לטענה זו, ועל המחוקק יהיה (ככל שימצא לנכון) ליתן את הדעת לסוגיה זו. עם זאת, סבורני, כי בנסיבות אלה, יש להימנע מחיוב המבקש בהוצאות המשיבה (לרבות האמור בסעיף 6 של ההחלטה מיום 8.12.2021), ולפיכך איני עושה צו להוצאות בגין בקשת האישור.

עוד טרם הוכחות ואגב ניהול ההליך בחר הירש להסיר את כל הפרסומים מדפי הפייסבוק ואתר האנטרנט שלו, אף כי הדגיש כי הדבר נעשה רק עד להכרעה בהליך, שאז יידע אילו פרסומים בעיניינו של לוין בידו לשוב ולהעלות.

דרכו של הירש היא להתייחס לכלל הפרסומים כמכלול (ולשיטתו – כפרסום אחד, מה שאמור להקרין על הקף הפצוי אם נפסק, ס' 45-44 לסיכומיו); ניתוח הטענות ייעשה איפוא בהתאמה באופן ממוקד יחסית, בלא להדרש כאן בהכרח לבחינה מפורטת של כל ביטוי וביטוי, אלא במידת הצורך.

הירש לעומת זאת מבקש לאפיין את המחלוקת באלו המילים (כך פתח דבר בסיכומיו): "אם צריך לנעוץ סיכה בלב ליבו של תיק זה, אזי היא תינעץ בדברי [הירש] לפיהם פירסומי [לוין] מכחישים את השואה כפי שהייתה באמת, ומכפישים את זכר הקורבנות. כל יתר העניינים בתיק הם שוליים לעניין מרכזי זה שהוא לב המחלוקת והסכסוך שבין הצדדים". ומוסיף הירש: המדובר ב"פולמוס רב זרועות, אקדמי ואידאולוגי באופיו.

ראשית, הירש לא הציג כל ראיה לכך שפירסם את ביקורתו על אודות ספרו של לוין בערב יום השואה 2018 (קרי יום 12.4.2018), כשנה וחצי טרם מה שלוין טוען לו כתחילת המתקפה המרוכזת של הירש עליו בעקבות אותו הליך משפטי נזכר.

...

יוער כי די בדברים שנאמרו עד הנה כדי לבסס מסקנה זו, ואיני נזקק אפוא לכל אחת ואחת מטענותיו המפורטות של לוין בעניין.

יש לקבוע אפוא פיצוי הולם, בהתאם לאמות המידה הפסיקתיות, ועל רקע טענות הצדדים (ס' 59 ואילך לסיכומי התובע; ס' 21-8 לסיכומי הנתבע; ולא אדרש אלא למרכזיות שבהן).

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית, ככל שיסודה בעילה של לשון הרע (אך לא הגנת הפרטיות), והנתבע ישלם לתובע בקשר עם הפרסומים מושא התביעה סכום של 100,000 ₪.