ראיה כוזבת זיוף ראיה משפטית

זיוף ובידוי ראיות במסגרת ההליך המשפטי, חותרת תחת יסודות הליך זה. הנאשם פגע באמון שניתן בו מכוח תפקידו כעו"ד, ערער את אמון הציבור בציבור עורכי הדין, פגע בכבוד המיקצוע.

בטרם קביעת מיתחם ענישה הולם ראוי לבחון את הפסיקה הנוהגת ב- ע"פ (ת"א) 32070-05-12 (פורסם בנבו 8.7.2023), היתייחס בית המשפט לבידוי ראיות וציין: "הטיית רשות שיפוטית בכל דרך שהיא ,היא עבירה שקשה להמעיט בחומרתה. מערכת משפטית לעולם נשענת על מסמכים, תצהירים, עדויות באופן כללי הראיות (כמושג גנרי), המצויות בפניה. יצירת מסכת עובדות שקרית, המתבססת על מסמכים כוזבים, משמיטה את הקרקע תחת יכולתה של המערכת לתפקד ולהגיע לתוצאות האמת בסוגיה בה היא עוסקת. הטעייתה של מערכת המשפט פוגעת בערכי יסודי ודי בה, בפני עצמה, להצדיק ענישה משמעותית ואפקטיבית.

...

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות הגעתי לידי מסקנה כי מתחם העונש ההולם במקרה זה נע בין 12 ל-30 חודשי מאסר.

בהתחשב בכל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם 24 חודשי מאסר מהם 16 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מבית הסוהר, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה. ניתנה היום, כ' סיוון תשפ"א, 31 מאי 2021, במעמד הצדדים 1 מתוך 5

לטענת התובע, התמלילים (וכן ההקלטות) הנם בעלי רלבאנטיות רבה לטענותיו של התובע הכלולות בכתב התביעה, ובכללן: הטענה בדבר זיוף הסכם ניהול בין הנתבעת 2 לבין חברת הניהול הפיקטיבית – הנתבעת 6, על ידי הנתבע 1 (פרק ג8 בכתב התביעה); הטענה בדבר שבוש וזיוף ראיות ותאום גרסאות כוזבות בין הנתבעים וגורמים נוספים בהליך הבוררות שהתנהל בין הצדדים; הטענה בדבר חלוקת רווחיה של הנתבעת באופן לא מדווח ("במעטפות", כלשון הנתבעים) (סעיף 56 בכתב התביעה); הטענה בדבר שימוש בחברת ניהול פיקטיבית (הנתבעת 6) כדי להדיר את התובע מריווחי הנתבעת 2, ושלא בהתאם להחלטה מחייבת של דירקטוריון ו/או האספה הכללית של הנתבעת 2 (פרק ג8 בכתב התביעה); הטענה בדבר המחזור האמתי של הכנסות הנתבעת 2 (כולל הכנסות אשר נטען לגביהן כי לא דווחו כדין לרשות המיסים) (סעיפים 100 ו- 143 בכתב התביעה).

על אף האמור, הנתבעים בחרו, במסגרת תגובותיהם השונות (הן לבקשה המקורית והן לבקשה דנן), שלא להכחיש את מרבית הטענות שהועלו כנגדם (למעט טענה שהעלה הנתבע 1 בנוגע לטענת התובע בדבר זיוף הסכם שנחתם בינו לבין המנוח ראובן גרוס), ולהתמקד בטענות משפטיות ופרוצדורליות גרידא.

...

לטענת התובע, הנימוקים המצדיקים קבלתה של בקשה זו כבר התקבלו במלואם על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 10.11.14 (בבקשה המקורית), "והואיל ואין כל שינוי מהותי בין שתי הבקשות הללו, הרי שדין הבקשה הנוכחית להתקבל, וככל שהנתבעים יתנגדו בכל זאת לבקשה דנן הרי יש לחייבם בהוצאות משפט ובתשלום שכר טרחת עורכי דין" (סעיף 3 בבקשה).

האם קיימת הצדקה עניינית להיענות לבקשה דנן ולדחות את מועד הגילוי ומועד העיון של הנתבעים במסמכיו של התובע נושא הבקשה דנן? לאחר שעיינתי בתמלילים שהוגשו על ידי התובע, ושמעתי ההקלטות הנמצאות "בדיסק או קי" שהוגש על ידי התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת התובע להתקבל.

לפיכך שוכנעתי כי יש מקום להיענות לבקשת התובע ולדחות את מועד הגילוי והעיון במסמכים נושא הבקשה עד לאחר שיוגשו תצהירי העדויות הראשיות מטעמם של המשיבים, שהינם הנתבעים בתובענה.

סיכום לאור כל האמור, אני קובע בזאת כדלקמן: דין הבקשה להתקבל.

כפי שהערתי ביחס לעדים דלעיל, אף ביתר שאת ביחס לעדה זו, שכל עדותה היא עדות מפי השמועה - אף אם אצא מנקודה הנחה, לצורך הדיון בלבד, כי הדברים נאמרו, הרי שהתוכן חסר משמעות ראייתית, משפטית שבכוחה להקים הגנת השתק או הבטחה שלטונית מכוח הגנה מן הצדק.

כאמור, מיזכר כוזב, יתכן מזויף (ראו תוצאות הבירור שנימסר בידי נציגת המאשימה – עמוד 73 שורה 14 והלאה), המצוי בתיק החקירה, בהחלט מעלה ריח רע, שאינו פוגע רק בו, אלא מעורר חשש כבד ביחס ליתרת הראיות שנוצרו בחקירה - בעיקר כאשר דנים במזכרים ובדוחות הפעולה שאליהם כוונתי בדיונים דלעיל.

...

תפיסת הסם ברשות נאשם 2 כראיה נסיבתית – האמנם ?: בהתאם לעמדת המאשימה, נאשם 1 נצפה במצלמות האבטחה מעביר לנאשם 2 בנסיבות מחשידות דבר מה, נייר טישיו, והנה מיד לאחר מכן, נראה נאשם 2 משתמש בסמים (אין חולק שכך עשה) ובנוסף הסם המדובר נתפס ברשותו, והרי זוהי ראייה נסיבתית המשלימה את התמונה הראייתית ומובילה למסקנה כי נאשם 1 העביר לנאשם 2 את הסם, שבסופה של פגישה נתפס ברשותו של נאשם 2.

באותו מקרה נקבע כי זהותו של מוסר הידיעה אינה חיונית להגנת הנאשמים "זאת, בעיקר לנוכח הצהרת המערערת לפיה מוסר הידיעה לא היה עד ראיה לאירוע הירי המתואר בכתבי האישום ועל כן גרסתו מהווה לכל היותר עדות שמיעה שאינה קבילה כראיה במשפט פלילי...מעבר להצהרתה הברורה של המערערת כי אין בכוונתה להתבסס על הידיעה כראיה בהליך פלילי בעניינם של המשיבים, נדמה כי עדות במשפט של מוסר הידיעה אינה יכולה להועיל גם למשיבים עצמם, משהתברר כי לא היה עד ראיה לאירוע הירי". ואולם, במקרנו, מדובר בראיה ישירה, רלוונטית, אשר לא הועמדה לרשות ההגנה והובילה לפגיעה קשה בהגנתם, כאשר הם מנהלים את הגנתם בתום לב מבלי להיות ערים לה. אני סבור, כי תעודת החיסיון פגעה בהגנת הנאשמים וכל הקורא אותה, יחד עם עמדת ההגנה, נוכח הראיות שהובאו, מגיע למסקנה שכזו.

ואולם, מצאתי שלא לעשות כן, גם משום שהמאשימה עצמה כלל לא הזמינה את בית-המשפט, בשום שלב של הדיון ואף לא בסיכומיה לעשות כן. מסקנות: התיעוד המצולם מתוך מצלמת האבטחה מוביל למסקנה שבפגישתם, העביר נאשם 1 לנאשם 2 דבר מה אסור, וכי לא הייתה זו כלל ועיקר פגישה בין עורך-דין ללקוחו הנוגעת לעניינים מקצועיים, אלא שהייתה זו התנהלות בעלת קווי אופי עבריינים.

אני מרשיע את נאשם 2 בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיפים 7 (א) + 7 (ג) סיפא לפקודה הנ"ל. ניתנה היום, א' שבט תש"פ, 27 ינואר 2020, במעמד הצדדים 1 מתוך 78

בשל אופי ההליך המשפטי, כמתבסס על ראיות, יש לראות בחומרה את מידת פגיעתן של עבירות זיוף ובידוי ראיות: "הטעיית רשות שיפוטית בכל דרך שהיא, היא עבירה שקשה להמעיט בחומרתה. מערכת משפטית לעולם נשענת על מסמכים, תצהירים, עדויות ובאופן כללי הראיות (כמושג גנרי), המצויות בפניה. יצירת מסכת עובדות שקרית, המתבססת על מסמכים כוזבים, משמיטה את הקרקע תחת יכולתה של המערכת לתפקד ולהגיע לתוצאות אמת בסוגייה שבה היא עוסקת. הטעייתה של מערכת המשפט פוגעת בערכי יסוד ודי בה, בפני עצמה, להצדיק ענישה משמעותית ואפקטיבית" (ע"פ (ת"א) 32070-05-12 יעקב אבירם נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (8.07.2013) להלן: "ענין אבירם").

...

בהתחשב בכל אלה, ובאישורים שהוצגו לגבי קשייו של הנאשם להתפרנס מזה שנים, אני קובע כי מתחם הקנס במקרה זה נע בין 10,000 ₪ ל- 50,000 ₪.

בנתונים אלה יש כדי להקל במידת עונשו של הנאשם עד כדי עתירת המאשימה לעונש, שכן בלא משקלם המצטבר, בהתחשב בהתרשמות שרות המבחן המקובלת עלי, אני מוצא כי היה מקום להטיל על הנאשם מאסר בפועל במרכז מתחם הענישה.

לאחר שבחנתי ושקלתי את כל האמור לעיל, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שרות, זאת בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שרות.

בנוסף וביום 19.3.17, הגיש הנאשם בקשת היתנגדות לקיום הצוואה בפני רשם הצוואות בתל אביב, כשהוא נסמך על אותה צוואה מזויפת ואף הגישה כראיה בהליך משפטי בנוגע לבקשה לסילוק יד שהוגשה מטעם מ.ר. עוד נסמך הנאשם על תצהיר שקר אותו הגיש, שם טען כי הדירה הוענקה לו על ידי המנוחה.

נאשם 1 הורשע בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, מתן עדות כוזבת, בידוי ראיות ועשיית שימוש ביודעין בראיות בדויות, מסירת תצהיר שקר, עשיית דבר בכוונה להכשיל הליך שפוטי, זיוף מסמכים בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, עשיית שימוש במסמכים מזויפים וניסיון לקבל דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

...

נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 12 חודשי מאסר ועד 38 חודשי מאסר בפועל.

מכל האמור אני קובעת כי מיקומו של הנאשם מצוי במתחם הענישה שנקבע בשליש האמצעי שלו.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 21 חודשי מאסר בפועל.