קשרים פסולים בין עמותה למפלגה פוליטית

טענה בדבר היות המיכרז תפור ראויה לבחינה בזהירות שכן, יש בה משום הטלת דופי בעורך המיכרז - אם לא מעבר לכך -והיא דורשת הוכחה ופירוט מספיקים (ת"מ 38745-12-10 עמותת איגוד יצרני חומרי המחצבה בישראל -מינהל מקרקעי ישראל ואח', מיום 02.08.2011).

אנו יודעים את זה כי יש קשרים אחד עם השני.

זה הרשימות של שנת 13' אבל אני דברתי על הרשימות של שנת 08' ויש הבדל ביניהן" (עמ' 15 שורות 10-20) על רקע דבריה אלו של התובעת, מתבקשת השאלה איך השתייכותו הפוליטית של מר רג'א בשנת 08' השפיעה על מיכרז שנערך בשנת 2013? כאשר, כפי שעולה מרשימת ההשתייכות המפלגתית (צורפה כנספח א' לתצהירו של מר רג'א) ואף מדבריה של התובעת, ההשתייכות הפוליטית של מר רג'א השתנתה בין השנים 08' ל - 2013.

דיון והכרעה- ניפתח ונאמר, כי התובעת לא השכילה להוכיח כי נפל פגם בהחלטת ועדת הבחינה וכי מאחורי החלטתה עמדו שיקולים זרים או פסולים ההיפך הוא הנכון; מהעדויות שנשמעו לפנינו, לרבות עדותה של התובעת עצמה, עולה כי הועדה ראיינה את שני המועמדים, כאשר הדיון נוהל על ידי יו"ר הועדה מר אחמד בדראן (עדות התובעת עמ' 13 שורות 14-15 לפרוטוקול) כך שחברי הוועדה, לרבות יו"ר הועדה הפנו אליהם שאלות (עמ' 14 שורות 17-22 לפרוטוקול).

...

במסגרת ההליכים המקדמיים, הגישה מדינת ישראל- משרד החינוך, בקשה למחיקת התביעה כנגדה היות ועניינה במחלוקת בנושא יחסי עובד – מעסיק בין התובע לבין המועצה, מחלוקת שהמדינה אינה צד לה. בהחלטה מיום 01.12.13, נעתר ביה"ד לבקשת המדינה.

באשר לטענת התובעת, כי הוא אינו בעל תעודת סיום של התוכנית החדשה להכשרת מנהלים של אבני ראשה, סעיף 5 בתנאי ובדרישות המכרז, הרי לפי חוזר מנכ"ל משרד החינוך, הוראה זו חלה על מי שהתחיל לתואר שני בארגון מערכות חינוך בשנת הלימודים תשע"ב ואילו הוא סיים לימודי התואר השני במנהל וארגון מערכות חינוך בשנת תשע"א. נקדים ונאמר, כי לאחר שבחנו את הטיעונים שהעלתה התובעת, הגענו לכלל מסקנה שאין מקום לקבלן וזאת כפי שיפורט להלן.

בטרם סיום פרק זה, ולמען שלמות התמונה נוסיף ונציין, כי התובעת טענה במסגרת סיכומיה, כנגד הרכב הועדה (סעיף 19) אלא שמדובר בטענה שלא בא זכרה בכתב התביעה או בשלב מאוחר יותר של בירור התביעה ולכן היא בבחינת הרחבת חזית אסורה, אשר דינה להידחות.

אשר על כן ולנוכח האמור לעיל ולאחר שעיינו, במהלך ישיבת ההוכחות, בפרוטוקול הועדה הרשום והמפורט וכן בשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי המועצה, בנוגע לסוגיה הנ"ל והגם שטוב היתה עושה הועדה אם היתה מציינת, על גבי החלטתה הגלויה, את הנימוקים שהביאו אותה לבחור במר רג'א, הרינו קובעים כי ההליכים בועדת הבחינה התנהלו כשורה וכי החלטת הועדה סבירה ומבוססת על שיקולים עניינים ולכן אין מקום להתערב בה. האמנם לא מסרה המועצה לתובעת את תוצאות המכרז? ואם כן - מה הנפקות לכך? התובעת טענה, כי המועצה לא טרחה למסור לה הודעה כלשהי בעניין תוצאות מועמדותה.

לסיכום- לנוכח כל האמור לעיל והואיל והתובעת לא הוכיחה כי בהליכי המכרז נפל פגם מהותי היורד לשורשו של עניין והמחייב את ביטולו ואת ביטול מינויו של מר רג'א המכהן כמנהל בית הספר מאז 8/2013, הרינו מורים על דחיית התביעה, כאשר למעלה מן הדרוש נציין כי גם אם היתה התובעת מצליחה להוכיח את טענותיה (מה שלא קרה) והיתה משכנעת אותנו שיש להורות על ביטול המכרז הרי ברי כי לא היינו מקבלים את בקשתה למינויה במקומו של מר רג'א, שכן, וכפי שציינה המועצה, היא לא נבחרה ככשירה שניה ומכאן שלכל היותר, היינו מורים על ביטול המכרז ועל כך שהמועצה צריכה לפרסם מכרז חדש.

ברם, כאשר העמותה ופעילותה אינן נושאות אופי מפלגתי, זיקתם הפוליטית של חברים בה אינה בהכרח פסולה כשלעצמה – ולמצער, אינה מצויה בליבת הוראת סעיף 2ג' לנוהל הפנימי.

אמנם, המנעותו של משיב 2 ממעורבות בהליך ההכרה בעמותה "מנטרלת" את הקושי שעלול היה להווצר כתוצאה מקשריו האישיים אליה.

...

מדובר בעמותה שהוקמה על ידי גופים בעלי ידע וניסיון בתחום החברתי; לחבריה ועובדיה ניסיון בתחום ההתנדבות לשירות הלאומי; היא מבקשת לקדם את ההתנדבות בקרב קהלי יעד חדשים – בייחוד בנות מיעוטים; ואין לה כל נגיעה פוליטית – למעט זיקת העבר הרחוקה לח"כ אלאלוף שלא היה מעורב בהכרה בה. משכך, ועל רקע התועלת הכללית שמצאו משיבים 1-3 בהרחבת שורות הגופים המוכרים, סבורני כי ההכרה במשיבה 5 מצויה בלב מתחם הסבירות.

דהיינו, תורת הבטלות היחסית מובילה למסקנה כי אין לבטל לחלוטין את ההכרה במשיבה 4 – וכי יש להסתפק בהתפטרותם של חבריה ממפלגת הבית היהודי ומוסדותיה.

עם זאת, נוכח תרומתה האמורה לעיצוב חוק שירות אזרחי ולהתפטרות חברי משיבה 4 – סבורני כי נכון יהיה, על אף התוצאה, להטיל על משיבים 1-3, ומשיבה 4, לשאת בהוצאות העותרת ושכ"ט עורך דין – כל קבוצה בסכום סמלי של 3,500 ₪.

בתמצית, נטען כי המשיב נתון בנגוד עניינים בשל שורה טעמים ובהם: מערכת הקשרים הפוליטית וקשרי החברות שלו עם חברי כנסת מקרב המפלגות החרדיות, שהם בעלי עניין בתוצאות עבודת הועדה; בשל העובדה שבנו של המשיב מנהל ישיבה שבראשה עומד הרב קפלן, שהוא חבר בגוף המכונה "ועדת החמישה" האחראי על מיתחם קבר רשב"י העתיד להחקר על ידי הועדה; ובשל השתייכותו של המשיב לזרם הליטאי, הידוע בהתנגדותו לעצם קיומה של ההילולה במירון.

עיקר טענות הצדדים טענות העותרים: העותרים טוענים כי המשיב הוא "פוליטיקאי פעיל" החבר בהנהלת מפלגת דגל התורה, כפי שעולה משורה של פרסומים לאורך השנים, והוא אף שובץ ברשימת מפלגת יהדות התורה בבחירות לכנסת ה-24; כי הוא עמיתם המקצועי או חברם האישי של אישים בולטים בהנהגת המפלגות החרדיות, שחלקם צפויים להדרש למסור עדות בפני הועדה ואף להיות מוזהרים על ידה; כי בנו של המשיב, מר הלל קרליץ (להלן: הלל), הוא אחד מ"בעלי השליטה" בעמותה המנהלת ישיבה בצפת שבה מועסק אחד בשם הרב קפלן, שהוא אחד מחברי "ועדת החמישה", שהיא "גוף מרכזי הנחקר ע"י ועדת החקירה", ובין השניים מתקיימים "יחסי גומלין נרחבים"; כי הלל היתמודד לפני כשנה על תפקיד מנהל אתר קבר רשב"י, אך לבסוף נבחר מועמד אחר, וישנה אפשרות שהועדה תדרש להסיק מסקנות בדבר היתנהלותו של האחרון, באופן העשוי להשליך על סכוייו של הלל לשוב להיתמודד על התפקיד; כי המשיב "מוחזק כמי שמקבל את עמדת הרבנים שהוא סר למרותם – רבני הזרם הליטאי חרדי", המתנגדים לעצם קיום ההילולה במירון; כי המשיב משמש כדירקטור בחברה המוציאה לאור את עתון "יתד נאמן" שהוא "בטאונה של מפלגת דגל התורה", וכן משמש כחבר ועד מנהל של עמותה שהיא בעלת המניות העיקרית בחברה האמורה, ומכאן שהוא "מוחזק כנושא באחריות לפרסומים בעתון זה, הנעשים כולם – כך במוצהר – בהתאמה ל'דעת תורה' המוכתבת מגורמים רבניים [...]". במישור המשפטי, העותרים טוענים כי מעורבותו הפוליטית של המשיב חותרת תחת עיקרון העצמאות ואי תלותם הפוליטית של חברי הועדה, פוגעת באמון הציבור בועדה, ויש בה כדי להטיל כתם על מסקנותיה.

באשר לטענות הנוגעות לבנו של המשיב, הלל קרליץ, המשיב מבהיר כי בנו אינו מקבל כל שכר בגין פעילותו המדוברת; כי אין כל תלות כלכלית בין הלל לבין הרב קפלן (וכי דוקא הרב קפלן הוא שמקבל שכר מהעמותה שהלל הוא אחד מבעלי השליטה בה); וכי אין בעובדה שהלל לא נבחר לשמש בתפקיד של מנהל אתר קבר רשב"י כדי להקים עילת פסלות.

לבסוף, בכל הנוגע לתמונה העובדתית לגבי השליטה בחברה המחזיקה בעתון "יתד נאמן", העותרים מודים כי הם אמנם צרפו לעתירתם נסח לא עדכני, אלא שלטענתם אין בכך כדי לשנות משליטתו של המשיב בעתון, שכן על פי הסכם שנכרת בין העמותה למחזיקת המניות החדשה, השליטה בתכני העתון נותרה בידי העמותה וכי היה על המשיב לציין זאת בתגובתו (העותרים למדים על ההסכם בין בעלי המניות ממסמך שהגישה העמותה לבת המשפט המחוזי בתל אביב בשנת 2018 במסגרת הליך אחר).

...

מסקנה זו מתחזקת לנוכח דברי העותרים עצמם, שכבר במכתב הפנייה הראשון ששיגרו לנשיאת בית המשפט העליון, ראו להפנות את תשומת לבה לעובדה כי "לוח הזמנים לטיפול בעניין זה – דוחק" בהינתן שהוועדה "כבר החלה לפעול הלכה למעשה" (סעיף 20 למכתבם מיום 5.7.2021, ההדגשות הוספו – י"ע).

אשר לסמכותה של הנשיאה לבטל את המינוי, העמדה שהובעה על ידי היועץ המשפטי למערכת בתי המשפט במכתבו מיום 19.7.2021 היתה כי אין מקום לטעת מסמרות בשאלה זו. לנוכח מסקנתנו כי דין העתירה להידחות בהעדר עילה, איני רואה להכריע בסוגיה זו וניתן להותירה בצריך עיון.

סוף דבר, שלא עלה בידי העותרים לבסס עילה שבכוחה להצדיק התערבותו של בית משפט זה במקרה דנן, ומשכך דין העתירה להידחות.

עתירה לבג"ץ: ביום 10.12.20 הגישה עמותת לביא עתירה לבג"ץ נגד השר, הנציב ומועצת מקרקעי ישראל (בג"ץ 8641/20; להלן - העתירה), שֶכללה, בין היתר, בקשה לצוו ביניים המורה על הקפאת הליכי האיתור לתפקיד עד לתיקון פגמים נטענים שונים או עד להכרעה בעתירה.

מטעם המדינה העידו גב' גבאי, מר אילן רם, מנהל מינהל הסגל הבכיר בנציבות (להלן - מר רם), וגב' ציפי ויינברג, ממונה (הערכת תארים אקדמיים מחו"ל - אגף בכיר, קשרי חוץ ואונסק"ו) במשרד החינוך (להלן - גב' ויינברג).

המשיב ידע שהרב ליצמן חפץ למנותו לתפקיד, אך אין בכך כדי להצביע על זיקה מפלגתית או פוליטית ולא הוכח שרצון הרב ליצמן נשען בעקרו על מניעים מפלגתיים-פוליטיים.

סיכומו של עניין - החפזון יוצא הדופן שבו התנהלו הליכי האיתור והמינוי לא מוכיח כי מינוי המשיב לתפקיד הוא מינוי פוליטי פסול.

...

מכל מקום, מצאנו שממילא אין בשינוי הנוסח של הנוהל, בעניינים הרלוונטיים העולים בהליך דנן, כדי להעלות או להוריד, אך ראוי היה לצרף להודעת הערעור את אותו הנוסח שהוגש בבית הדין האזורי.

בשים לב לכל האמור עד כה, דין בקשתו של המערער לפסוק לו סעד כספי - להידחות.

בשים לב לתוצאה שאליה הגענו ולכלל בדבר העדר התערבות ערכאת הערעור בהוצאות משפט שנפסקו על ידי הערכאה הדיונית, לא מצאנו להתערב בפסיקת בית הדין האזורי בעניין זה. סוף דבר הערעור נדחה על כל ראשיו.

אשר להוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בערכאת הערעור - בהינתן מכלול הנסיבות, לרבות סכום ההוצאות שנפסק בבית הדין האזורי, העובדה כי המדינה והמשיב חלקו אותו באופן שווה ולתוצאה שאליה הגענו - המערער ישלם למדינה, על הצד הנמוך, סכום של 8,000 ₪; ולמשיב סכום של 24,000 ₪.

לעומת זאת, אם המדובר במטרה כמו עזרה לזוגות צעירים או לעולים חדשים או לשכבות חברתיות אחרות דלות אמצעים כספיים, כאשר אין רצון להפיק מן העמותות המייצגות או המאגדות אותם את המחיר הגבוה ביותר עבור הקרקע (המשפיע, כמובן, גם על המחיר של כל יחידת דיור), ויש עודף ביקוש, הרי תנוהל התחרות בדרך של הגרלה בין העמותות הנרשמות, המאגדות מועמדים שהם בעלי המאפיינים המיוחדים האמורים, השוללים הצדקתו של המיכרז למי שמרבה במחיר.

זאת ועוד, הפטור ממכרז היה ללא הצדקה לגופו, כי הוא לא ביטא אלא כוונה מראש להקצות קרקע לעמותות שהתאגדו על יסוד אמת מידה של השתייכות פוליטית-מפלגתית (פרט לעמותה שהיא המשיבה השמינית, שייצגה את בני עמישב) מבלי לאפשר כל תחרות על-ידי מעוניינים אחרים.

במקרה שלפנינו לא הובאה לפנינו כל הצדקה עניינית לפסוח על הפרסום ועל התחרות, ובהחלטה להקצות קרקע ללא תחרות אין אלא ביטוי לשלילת הזדמנות שווה מעמותות אחרות, כאמור, אין נפקא מינה אם יש ממש בטענת ראש הערייה, שעמותות רבות זכו בעבר בהקצאה ללא תחרות: חובה לנהוג לפי כללי המינהל התקין ותוך הקפדה על העיקרון של שויון הסיכויים, ואם ננקטה בעבר דרך פסולה, הרי יש להפסיקה מן העת שנתגלתה (בג"צ 640/78).

תופעות כאלה יוצרות אצל האזרח המצוי תיסכול ואכזבה, וכתוצאה מהן מוסקת לעתים המסקנה המסוכנת, כי ההליכה בדרך המלך היא נלעגת, והיא אך ורק נחלתם של חסרי התבונה ונטולי הקשרים הנכונים.

...

על-כן מקובלת עלינו עמדת היועץ המשפטי לממשלה, אשר סיכם עם הגורמים הממלכתיים הנוגעים בדבר, בין היתר, כי-"1. המלצה להקצאת קרקע לבנייה לעמותות תהא בדרך של פירסום בעיתונות היומית על הרשמה והגרלה" (מכתב מיום 30.8.91 לעותר הראשון).

ביטוי למציאות פגומה זו יש בדברי המשיב השלישי במכתבו מיום 3.11.91 לח"כ פורז, בו הוא מציין, בקשר לעמותות המשיבות, כי הן זכו בפטור ממכרז-"כפי שעד היום זכו עשרות ואולי מאות גופים בפטור דומה". סיכומו של דבר, אין שויון סכויים לזכות במקרקעין אם המקרקעין מחולקים לעמותות ללא פירסום, הרשמה ותחרות.

תופעות כאלה יוצרות אצל האזרח המצוי תסכול ואכזבה, וכתוצאה מהן מוסקת לעתים המסקנה המסוכנת, כי ההליכה בדרך המלך היא נלעגת, והיא אך ורק נחלתם של חסרי התבונה ונטולי הקשרים הנכונים.