קשר עם גורמים לא פליליים כשיקול במתן רישיון נשק

במהלך שנת 2010 ניפתחה נגד התובע חקירה פלילית בגין ירי בשטח בנוי; בעקבו כך, הותלה רישיונו האזרחי של התובע לשאת נשק; התובע הגיש השגה על ההחלטה להתלות את רישיונו, אשר נדחתה; לאחר מכן , הגיש התובע ערר על ההחלטה לבטל את רישיונו; בעקבות הערר, ביקש פקיד הרשוי במשרד הפנים את המלצת המישטרה בהתייחס לערר שהוגש, וזאת בהתאם לחוק כלי היריה, תש"ט-1949.

בנסיבות אלה, סבורני כי גם הגנת אמת הפירסום הקבועה בסעיף 14 לחוק יכולה לחול על פירסום זה. כך גם לגבי הדיווח לרשויות הצבא במכתב מיום 20/10/2010 (מ/1), שם צוינו עובדות יבשות בעיניין עמדת המישטרה שנשלחה לאגף רשוי הנשק, תוך ציון שהדבר מובא לידיעת הצבא על מנת לשקול אם ליתן החלטה מטעמם.

היא נימצאת בקשר עם כל גורמי חטיבות המודיעין ברמת מטה ארצי ושטח.

דרך המלך להיתמודד עם החלטות שניתנו בעיניינו של התובע היא על ידי השגה נגדן בהתאם לדין, כפי שהתובע נקט בקשר לביטול רישיונו לשאת נשק והצליח, וכפי שיכול היה לנהוג כנגד הפסקת שרותו בצבא אילו רצה בכך, ולא על ידי הגשת תביעה בגין פירסום לשון הרע.

...

לטענת התובע, עמדת המשטרה מיום 10/10/2010 (ת/17) שקרית וחסרת כל בסיס; תיק החקירה שבגינו בוטל רישיונו נסגר בסופו של דבר מחוסר אשמה; לא השתנה דבר לגבי מצבו מאז שקבל את הרישיון לשאת נשק; באותם זמנים הוא החזיק בנשק צה"לי במשך מספר שנים; בעקבות עמדת המשטרה וביטול רישיונו להחזיק נשק, הוא פוטר באופן מפתיע משירותו בצה"ל, ובכך איבד את מטה לחמו ומקור פרנסתו.

כך גם הייתה ההתייחסות לעמדת המשטרה על ידי מקבל ההחלטה באגף לרישוי כלי נשק במשרד הפנים, גב' ענת אלבלדס (ת/10), שם צוין: "...לאחר שראינו במלואה את תגובת הממונה במשטרה, שקלנו את כל השיקולים הרלוונטיים, את טיעוניו של העורר ואת האינטרס שלו לשאת כלי ירייה מחד ואת עמדת המשטרה והאינטרס שלה להגנה על שלום הציבור מאידך, החלטנו להכריע את הכף, לטובת האינטרס של שלום הציבור". מדברים אלה עולה כי, עמדת המשטרה נלקחה בחשבון במסגרת ההחלטה כחלק ממכלול השיקולים, לרבות טענותיו של העורר, כפי שמתחייב על פי הדין.

כאמור, בסופו של דבר גם החלטה זו בוטלה על פי הדין במסגרת העתירה המנהלית שהתובע הגיש נגדה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ₪.

וכך נכתב בהחלטה: "רישיונותיו של העורר בוטלו בהמלצת משטרת ישראל בגין מעורבות בפלילים בתחום האמל"ח. כלי הירייה הופקדו במישטרה... בתגובתו מיום 25.3.2020 ממליץ הקצין הממונה להמשיך ולהתנגד למתן רישיון לעורר בגין חומר חסוי... מידע הקושר את העורר לעבירות בתחום האלימות, אמל"ח, קשרים עם גורמים פליליים וסכסוכים. על פי מידע זה, עולה חשש למסוכנות בהחזקת נשק מצד העורר... בקשתו של העורר והאנטרס שלו לחדש את רישיון כלי ירייה, נבחנו על ידי כמו כן נילקחו בחשבון עברו של העורר כנושא נשק ואולם לנוכח עמדת משטרת ישראל העדכנית שאינה ממליצה לחדש את רישיון לכלי הירייה של העורר, החלטתי לאמץ את עמדת המישטרה ולהכריע את הכף לטובת האנטרס של שלום הציבור וביטחונו". על החלטה זו הוגשה העתירה שלפניי.

העותר מוסיף וטוען כי הוא לא נחקר ולא ניפתח נגדו תיק פלילי, לא בקשר לכלי הנשק ולא בשום עניין אחר.

ביחס לחומר החסוי ומידע הקושר אותו לגורמים פליליים, טוען העותר כי מעולם לא היה מעורב בפלילים ואין לו רישום פלילי, והוא מיתנדב במישטרה מזה 20 שנה.

החוק אינו מיפרט את השיקולים העומדים בבסיס שיקול הדעת של הרשות המוסמכת בבואה להחליט על מתן רישיון לנשיאת נשק או ביטולו.

...

וכך נכתב בהחלטה: "רישיונותיו של העורר בוטלו בהמלצת משטרת ישראל בגין מעורבות בפלילים בתחום האמל"ח. כלי הירייה הופקדו במשטרה... בתגובתו מיום 25.3.2020 ממליץ הקצין הממונה להמשיך ולהתנגד למתן רישיון לעורר בגין חומר חסוי... מידע הקושר את העורר לעבירות בתחום האלימות, אמל"ח, קשרים עם גורמים פליליים וסכסוכים. על פי מידע זה, עולה חשש למסוכנות בהחזקת נשק מצד העורר... בקשתו של העורר והאינטרס שלו לחדש את רישיון כלי ירייה, נבחנו על ידי כמו כן נלקחו בחשבון עברו של העורר כנושא נשק ואולם לנוכח עמדת משטרת ישראל העדכנית שאינה ממליצה לחדש את רישיון לכלי הירייה של העורר, החלטתי לאמץ את עמדת המשטרה ולהכריע את הכף לטובת האינטרס של שלום הציבור ובטחונו". על החלטה זו הוגשה העתירה שלפניי.

חיזוק למסקנה כי יש לקבל את העתירה נמצא בחלוף הזמן מאז בוטלו רישיונות הנשק של העותר והופקדו הנשקים בתחנת המשטרה.

סוף דבר – העתירה מתקבלת במובן זה שהחלטת הממונה מיום 25.3.2020 מבוטלת.

המשיב ישלם לעותר סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט. המזכירות תסגור את התיק.

לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בעת"מ (חי') 1707-06-11 פאיז שופאני נ' משרד הפנים (פורסם בנבו): "העובדה שהתיקים שניפתחו נגד העותר ניסגרו מחוסר ראיות מספיקות, אינה שוללת הסתמכות על תיקים אלה. הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי אין מניעה להביא בחשבון במסגרת בחינת השיקולים למתן רישיון נשק על ידי המישטרה, גם ראיות שלא הובילו להגשת כתב אישום, כמו מידע מודיעיני, ועוד.

מובן מאילו כי איני יכול לפרט במסגרת פסק הדין את המידע החסוי, אולם אציין כי לאחר עיון מעמיק בו וקבלת הבהרות מקצינת המודיעין, שוכנעתי כי המדובר במידע שעל פניו נראה בעל משקל של ממש לעניין קשר של העותר עם גורמים עבריינים, אשר הנו מהימן מאומת ועדכני, ויש בו די והותר על מנת לקבוע כי החלטת הרשות סבירה היא.

בנסיבות אלו מקובלת עלי לחלוטין עמדת המשיבים לפיה גם אם אין במידע המצוי בעיניינו של העותר די בעת הזו לשם העמדה לדין בפלילים, הרי שהוא בהחלט מעלה חשש סביר לשלום הציבור, כנדרש בעת הבחינה המינהלית בשאלת נשיאת כלי ירייה ע"י העותר.

...

על כן דינן להידחות.

לאור כל המקובץ לעיל, לא מצאתי בהחלטת הרשות משום סטייה מהותית ממתחם הסבירות ולא מצאתי עילה אחרת המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. אשר על כן, אני מורה על דחיית העתירה.

אני מחייב את העותר בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪.

לדבריו, הוא מעולם לא קנה סם ו/או השתמש בו, לא סחר בסם, הוא אינו קשור לגורמים עבריינים ואינו מהוה סכנה לציבור.

מאחר שהוא נזקק לנשק לצורכי הגנה עצמית, ובהנתן שהוא נעדר עבר פלילי, אדם נורמאטיבי שנושא אקדח מעל 20 שנה, אין זה מידתי בנסיבות העניין לשלול את רישיונו.

3.4 עוד נטען, כי מבחינת שיקול הדעת של הרשות, יש להבחין בין מצב שבו מדובר על הענקת רישיון נשק חדש למי שעוד לא היה זכאי לכך, לבין שלילת רישיון נשק קיים.

מסעיף 11(2) הנ"ל ניתן איפוא להסיק שלא זו בלבד שהמלצת המישטרה היא תנאי להליך קבלת הרישיון, אלא שלהמלצת המישטרה, כגורם מקצועי, משקל מרכזי בהחלטה לעניין הענקת הרישיון [ראה גם עת"מ (נצ') 2741-04-15 סעד חט'יב נגד וועדת הערר לפי חוק כלי ירייה (28.1.16)].

...

דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה וטיעוני הצדדים מסקנתי היא שיש לדחות את העתירה לגופה, הכול כפי שיפורט וינומק להלן: 5.1 ראשית יצוין, על רקע טענות המשיבה, שאומנם העתירה הוגשה באיחור של 3 ימים מהמועד שקבוע בתקנה 3(2) לתקנות, ואולם במקרה הנוכחי שבו לא ניתן להצביע על שיהוי מבחינה סובייקטיבית ואובייקטיבית - לא הייתי דוחה את העתירה על הסף רק בגלל חריגה מינורית זו. 5.2 מושכלות יסוד הן שבית המשפט לעניינים מנהליים אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות ואינו משים עצמו בנעליה.

סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את העתירה.

תמצית טענות העותר לטענת העותר מדובר בהחלטה בלתי סבירה, ללא פירוט, תוך הסתמכות על מידע מודיעיני אשר לא נבדק והעותר לא נחקר בגינו מעולם; לעותר אין כל מידע באשר לכמות, סוג, מהות ומועד המידע המודיעיני העומד בבסיס המלצת המישטרה; לא ברור גם כיצד נולד מידע זה, כאשר לא ניפתחה נגד העותר כל חקירה פלילית לפני ביטול רישיונו.

העותר ממשיך וטוען כי, המשיבה פעלה כחותמת גומי בקבלת המלצת המישטרה, מבלי להפעיל שיקול דעת כנדרש על פי הדין; מדובר בבטול רישיון, להבדיל ממתן רישיון חדש, ולכן אין להסתפק בחשד גרידא ללא חקירה ובירור מול העותר; במקרה שלו לא קיימת תשתית ראייתית, שאינה מותירה מקום לספקות סבירים, לכך שהחזקת רישיונו עלולה לסכן את שלום הציבור ובטחונו.

המשיבה ממשיכה וטוענת כי, במקרה זה החלטת הממונה מבוססת על החלטת המישטרה, לפיה נשקפת מהעותר מסוכנות לציבור, בשל קיומו של מידע הקושר את העותר לעבירות מסוג איומים מהעת האחרונה; כמו גם העובדה שהוא בקשר עם גורמים עבריינים מסוכנים; המלצת המישטרה מבוססת על מידע מודיעיני חסוי אשר אין לאזרח גישה מלאה אליו; על פי הפסיקה, מידע זה לא צריך להבשיל לכדי העמדה לדין או חקירה, בכדי שהמשטרה תוכל להתבסס עליו בהמלצתה לאי מתן רישיון נשק.

...

בנסיבות אלה, סבורני כי אין עילה בדין להתערבות בהחלטה של הגורמים המקצועיים של המשיבה בעניין זה. עם זאת, סביר להניח כי בחלוף הזמן, ככל שתמונת המסוכנות המטרידה האופפת את סביבת העותר תתפוגג, יוכל העותר לשקול להגיש את בקשתו מחדש.

סוף דבר, העתירה נדחית.

אני מחייב את העותר לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.