קשר סיבתי PTSD מחלת קרוהן

לכל האמור לעיל, לאור מחלת הקרוהן ומצב נפשי קודם לתאונה וחוסר סמיכות זמנים בין ארוע התאונה לתחילת הטיפול ועם מתן טפול מקובל במקרים של PTSD, הועדה קובעת כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לבין התאונה הנדונה.

...

המבקש טוען כי החלטת הוועדה מנוגדת להחלטת וועדה רפואית בנכות כללית, ויש בכך כדי לתמוך במסקנה שהחלטת הוועדה מגמתית.

משטענה זו נדחתה בפסק הדין המחזיר, שהפך לחלוט, דין הטענה להידחות.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

העובדות בתאריך25/5/14 ניתן פס"ד (ב"ל 24452-08-12 ) בעיניינו של המערער, המפרט את השתלשלות העניינים ,והמשיב את עניינו לועדה הרפואית לעררים עם ההנחיות כלהלן: "הוועדה תתיחס למועד פרוץ הסוכרת, לאירועים באותה עת, הכרוכים במצבו הנפשי ובתהליך הנפשי והמשפטי שעבר להכרה בנכות הנפשית. הכל בין השנים 2001-2002, הקשר של האמור לארוע האיבה תוך שימוש גם במבחן האלמלא, ותנמק עמדתה לעניין הקשר הסיבתי בין הסוכרת בה לקה המערער לבין תיסמונת ה PTSD ,וארוע האיבה".(להלן: פסק הדין) המערער התייצב לבד בפני הועדה ביום 24/8/14.

מן הצד האחר, אף לא יהא זה צודק לקבל את העתירה ולקבוע כי על המוסד לביטוח לאומי לשלם לעותר תגמולים בגין 100% נכות, כשוועדת העררים פסקה שאין אסכולה התומכת בטענות העותר, ואולי בכך הביעה במשתמע, ומבלי להסביר את מסקנתה, את דעתה על מומחי העותר ומעמדם, על מרכזים רפואיים שאותם הזכיר ועל מעמד הספרים והספרות שהציג לה. נראה לי כי בנסיבות אלה ראוי לשקול מינוי מומחה שיחווה דעתו לבית משפט זה, בשאלה אם לפנינו אסכולה (ראו והשוו: רע"א 8373/96, 2985/97 מאיר נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(1) 931 (להלן – פרשת מאיר), שם מונה בהסכמה צוות מומחים בבית המשפט זה לבדיקת קיומה של אסכולה בנושא מחלת קרוהן; נג/118 – 0 פד"ע כח 209 עזריאלי נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נז(1) 931; דב"ע נה/116 – 0 המוסד לביטוח לאומי נ' שטיין (לא פורסם)).

...

מתקבל הערעור בטענה כי השבה לועדה בנסיבות אלה ,מעוולת לא פחות מקביעה של בית הדין, אולם בעניין זה נוכח פס"ד מושיץ יש מקום לקבל תחילה חוו"ד מטעם מומחה שימנה בית הדין ועליו יוחלט בנפרד בישיבה שתקבע במעמד הצדדים וב"כ. מועד דיון לקביעת המומחה וההנחיות לו, תקבע בנפרד.

המשיב ישלם הוצאות המערער בסך 2000 ₪.

המשיב ישלם שכ"ט ב"כ המערער בסך 4,000 ₪.

כן, נטען כי מעבר לבעיות בתחום האורתופדי והנפשי התפרצה אצל התובע מחלת מעי דלקתית ("קרוהן") אשר לטענתו הקשר הסיבתי בינה לבין חוויות פוסט טראומטיות הוכר.

...

על רקע האמור, העריך מומחה התובע את נכותו הצמיתה בעקבות הפגיעה בשיעור 15% לפי תקנה 34(ב)(3) לתקנות המל"ל. כן, טען התובע כי כתוצאה מהאש שאחזה גם ביחידת הדיור שלו, נפגעה תכולתה באופן משמעותי, הן מהשריפה והן כתוצאה מהחומרים והמים ששימשו את כיבוי האש.

סוף-דבר: לאור כל האמור, דין התביעה כנגד הנתבע 3 להתקבל ולהידחות ביחס לנתבעים 1, 2, 4 ו-6.

הנני מחייבת את הנתבע 3 לשלם לתובע סך של 121,227 ₪ (לאחר ניכוי האשם התורם).

כן, ישלם הנתבע 3 לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 24% וכן הוצאות משפט שהוציא התובע.

המומחה הוסיף וציין, כי ככל שהתובעת עושה שימוש בקנביס ככל הנראה אין זה בעקבות מחלת הקרוהן מאחר שהיא אינה עומדת בתנאים לקבלת היתר שימוש בקנביס וזאת לאור העובדה שתנאי לקבלת ההיתר הוא כשלון טפול תרופתי ואילו התובעת כלל לא נטלה תרופות בקשר עם המחלה ולא קיבלה שום טפול ולו בסיסי במחלה (עמ' 47 לפרוטוקול שורות 26-32, עמ' 48 שורות 1-5, עמ' 49 שורות 29-31).

במקרה זה קבע המומחה כי התובעת סובלת מתסמונת פיברומיאלגיה וכי קיים קשר סיבתי בין התאונה ובין התיסמונת (עמ' 54 לפרוטוקול שורות 6-8).

לטענתה, עובר לתאונה תפקדה היטב הן במישור האישי והן במישור התעסוקתי, ואילו לאחר התאונה ובעקבותיה, היא סובלת מכאבים מפושטים בכל גופה, הפרעת דחק פוסט טראומטית, נדודי שינה, קשיים בזכרון והתקפים של כאבי בטן, אשר מגבילים אותה בתיפקוד היומיומי הן במסגרת עבודתה והן במסגרת ניהול משק ביתה.

...

התובעת לא חלקה על חישוב זה. לפיכך, אני מורה, כי מסכום הפיצוי שייפסק לתובעת ינוכה החלק היחסי של קצבאות המוסד לביטוח לאומי שהתובעת קיבלה כמפורט בסיכומי הנתבעת, דהיינו סך של 132,116 ₪.

לא מצאתי להורות על ניכוי שכרו של המומחה בתחום הפה והלסת משנמצא כי היה מקום למינוי גם אם בסופו של דבר לא נקבעה נכות.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסכום של 123,320 ש"ח ש"ח בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21% וכן החזר אגרת פתיחת ההליך כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

אין חולק, כי התובע לא נבדק במל"ל ע"י מומחה בתחום הגסטרו, וממילא לא ניתן לקבוע כי הוועדה נתנה דעתה למצבו הרפואי של התובע בתחום זה. בנסיבות אלו, שעה שנראה כי אין מחלוקת כי לתובע עבר בתחום הגסטרו מלפני התאונה והתובע הציד תעוד רפואי המלמד המהוה ראשית ראיה להחמרת מצב במועד שלאחר התאונה, ומקום שמומחה רפואי בתחום הגסטרו כלל לא בחן את מצבו של התובע בעקבות התאונה, יש צורך כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט לבחינת השאלה אם אכן חלה החמרה במצבו של התובע בהתאם לטענתו, וככל שהתשובה חיובית- אם קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין ההחמרה וההתלקחות במחלת הקרוהן .

מעיון בתיק המל"ל עולה כי במסגרת הוועדות שדנו בנכותו הזמנית, ביקש הפוסק ביום 15.6.2020 חוות דעת פסיכיאטרית, וציין כי על אף שהתובע טרם ביקר אצל מומחה בתחום האורטופדי, ישנו רישום על PTSD .

...

בנסיבות אלו, טענת התובע לפיה הועדה התייחסה אך ורק להפרעת הסתגלות ולא לכלל מצבו הנפשי נדחית על ידי, שעה שהפוסק ציין במפורש לאחר עיון במסמך האחרון מבין מסמכים שנערכו ע"י הפסיכולוגית הגב' קוריסקי, כי הוא סבור כי התלונות אינן עולות כדי נכות נפשית כלשהי.

בהקשר זה יצוין, כי כאמור, התובע הגיש ערר על קביעת הועדה מדרג ראשון, וכעולה מתיק המל"ל התקיים דיון בערר ביום 5.5.2021 ובמסגרתו הלין התובע אך ורק על גובה הנכות בתחום האורתופדי, והערר נדחה.

סוף דבר התוצאה היא, כי ניתן היתר להבאת ראיות לסתור בתחום הגסטרו ובתחום הנוירולוגי, והבקשה למתן היתר לראיות לסתור בתחום הפסיכיאטרי נדחית.