קשר סיבתי ונזק בתאונת דרכים מוכרת כתאונת עבודה

עניינה של התביעה בהחלטת הנתבע מיום 27.11.2018 לדחות את טענות התובעת בדבר כאבי גב וכאבי שלד כפגימות בעבודה, שכן לדידו מחמת תאונת דרכים מיום 2.8.2018 יש להכיר בפגימות בבית החזה ובצלעות בלבד, בהתאם להחלטתו מיום 5.11.2018.

(5) האם נכון כי בבדיקת ההדמיה, הן אחרי התאונה הראשונה והן אחרי התאונה השנייה, לא נמצא כל נזק אנטומי וודאי לא נזק משמעותי אשר יסביר את מיחושי התובעת? נא נמק תשובתך.

לעניין הממצאים בהדמיית צואר להזכיר כי מוכרת כתאונת עבודה 10.11.08 תחת "צליפת שוט" וניתן להפנות להחמרת מצב תחת תאונה זו – הננו מאשרים כי הכרנו בפגיעה מתאריך 10/11/2008 כתאונת עבודה.

עיון בחוות הדעת המקיפה והמעמיקה מגלה, כי המומחה הרפואי קובע כי הליקוי של התובעת הוא "כאב גב תחתון עם הקרנה רגל ימין". בהמשך, לגבי הקשר הסיבתי, קובע המומחה הן בחוות דעתו והן בתשובותיו לשאלות הבהרה, כי אמנם אין ליקוי אנטומי אורטופדי עקב הארוע מיום 2.8.2018, אך קיימת החמרה תפקודית לאחר הארוע מיום 2.8.2018 בגב התחתון – כאב "שלא נמצא לה ביטוי או הסבר בבדיקות ההדמיה". בזיקה לכך יצוין, כי עיון בתעודות אי כושר בסמוך לתאונה אשר צורפו לכתב התביעה (נספח ג' לכתב התביעה), מחזקות את טענות התובעת לגבי כאבי גב לאחר התאונה.

...

משכך, על הנתבע להוסיף לטופס ההכרה את החבלות בהתאם לחוות הדעת המומחה גב, צוואר, פיברו ו-PTSD ולהורות על מינוי מומחים יועצים בתחומים אלו בהתאמה, אשר יבדקו את התובעת וככל הנדרש יבצעו חשבון עובר ושב לעניין מצבה הקודם ו/או נכויות קודמות שנקבעו לה. לטענת הנתבע, המומחה קבע בחוות דעתו כי אין ליקוי אורתופדי; ונוכח האמור בחוות דעתו דין הטענות על פגיעות אורתופדיות – כאבי גב וכאבי שלד- דחייה.

בזיקה לכך מקובלת עלינו טענת הנתבע, כי לבית הדין אין סמכות לדון בתביעה הנוכחית בליקויים שעניינם הפיברומיאלגיה ותסמונת פוסט טראומה PTSD, ובכלל זה לדון בהחלטת הוועדה החלוטה ולשנות את קביעת הוועדה הרפואית (עב"ל (ארצי) 23990-04-12 ליאוניד חנצ'ס- המוסד לביטוח לאומי (מיום 27.5.2013); עב"ל (ארצי) 36202-03-12 המוסד לביטוח לאומי – נוראל חנה (מיום 28.1.2014).

עם זאת ובניגוד לנטען על ידי התובעת, המומחה הרפואי לא מצא ליקוי בדבר "כאבי שלד", כך שממילא אין קשר קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין ליקוי נטען זה. משכך, התביעה בכל הנוגע לטענות התובעת בדבר כאבי שלד להידחות.

אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שמתקיים קשר סיבתי בין האירוע התאונתי מיום 2.8.2018 לבין הליקוי בדבר כאבי גב תחתון, על רקע החמרה תפקודית.

בעת ביצוע ההרמה חש התובע "פיק" בגבו, הוא הניח את העגלה על הריצפה והתיישב על הריצפה בשל כאבי גב. התובע המתין כשעתיים ולאחר מכן פנה לקופ"ח. (להלן: "הארוע") מוסכם כי התובע עבר תאונת דרכים בשנת 2014 שבעקבותיה נפגע בגבו ועבר אף הדמיות שתיעוד שלהן מצורף.

ככלל, מקרה זה אינו מוכר כתאונת עבודה".

אשר להכרת בארוע כתאונת עבודה לעניין 'קצבת נכות' לפי סימן ה' לחוק הביטוח הלאומי, קביעה זו מסורה לוועדה הרפואית, אשר תיקבע האם קיים קשר סיבתי בין נכות רפואית שנגרמה לתובע לפגיעה שהוכרה במסגרת פסק דין זה. ר' עב"ל 439/08 יצחק עשת – המוסד לביטוח לאומי, (24.3.2009) – "ככל שפקיד התביעות או בית הדין הכירו בפגיעה שניפגע מבוטח כתאונה בעבודה, הועדה הרפואית היא המוסמכת לבחון קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה שהוכרה כתאונה בעבודה, ובין נזק רפואי שארע למבוטח בשלב מאוחר יותר, לאחר תום תקופת אי הכושר. ויובהר, פעולת הועדה כמתואר, דומה במהותה לבחינה שבוחנת הועדה הרפואית את מצבו של מבוטח הטוען ל"החמרה" במצבו הרפואי בקשר לתאונת עבודה.

...

ואכן, כבר נפסק כי על מנת להוכיח "חבלה" על מבוטח להראות "שמצויה עובדה בסיסית לקיום עילה לזכאות לדמי פגיעה או לטיפול רפואי מכוח פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי" לסיכום, בהתאם לפסיקה שהובאה לעיל גם היזקקות לטיפול רפואי כתוצאה מתאונה מספיקה לצורך הכרה בתאונה כב"תאונת עבודה", ואין חובה כי המבוטח יהיה זכאי לדמי פגיעה דווקא על מנת שהתאונה בה נפגע תוכר ככזו.

על כן, אני קובעת כי האירוע מיום 25.12.17 בא בגדר תאונת עבודה,שאף אם גרם להחמרה חולפת במצבו, הוא זכאי, כטענתו בסכומיו לדמי פגיעה.

סוף דבר, התביעה מתקבלת כאמור לעיל.

דר' ציון מונה לחוות דעתו בשאלה: האם קיים קשר סיבתי בין הליקוי בברך ימין של התובע לבין תאונת עבודה שארעה לו ביום 30.6.2019? והועברו לו העובדות אשר נקבעו על ידי בית הדין כדלקמן: התובע יליד 4.5.1986.

בשנת 2013 ארע לתובע תאונת דרכים אשר במהלך נפגע בברך שמאל.

לבקשת הנתבע, דר' ציון התבקש להבהיר מסקנתו ולצורך כך הופנתה אליו שאלת הבהרה (החלטה מיום 6.2.2022) כדלקמן: "בחוות דעתך ציינת בסיפא כי "יש לסכם כי (ככל שארע הארוע 30.6.19 ...), מדובר בהחמרה לארוע 15.8.17 (לא ידוע אם מוכר כתאונת עבודה) אשר בעקבותיו עבר תפירת מנסקוס 6.12.17. לפי תעוד MRI ברך ימין 10.2019 מדובר בקרע מנסקוס פנימי, כנראה כשלון התפירה 2017". לאור העובדה לפיה בית הדין קבע כי תאונת יום 30.6.19 ארעה לתובע והוא ניחבל בה בברך ימין, האם כוונתך כי תאונת יום 30.6.19 החמירה הנזק בברך ימין שניגרם בתאונת יום 15.8.17?"

...

(הדגשה במקור - א.א.) ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הנה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו: האם בעקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות)? "כמפורט בתשובה ב' לעיל, מדובר בתנועות חוזרות ונשנות של הצואר לאחור, כלומר מצב המחייב פיתול והטיה של הצואר לשם היסתכלות אל אחורי הסירה, חלק לגובה פני המים וחלק אל גובה מצנח רחיפה. מדובר במאות תנועות לשעה לאורך רוב השנה ולפיכך מדובר בעומס העונה להגדרות מקרוטראומה. לתשומת לב שההתייחסות הנה עקב תנועות פיתול ולא מעלה/מטה במישור התנועה הרגיל." ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הנה בשיעור של 20% ומעלה)".

במועד זה נכתב 6.9.09 ד"ר אליאס "מלפני שבוע כאבים בצואר מצד ימין לאחר תנועה לא נכונה". ממועד זה ועד 8.2012 לא נמצא תעוד לתלונות בצואר, עד ארוע תאונת דרכים (ואולי מוכר כתאונת עבודה) 17.8.12.

לגבי קשר לתאונת הדרכים/עבודה 17.8.12, נידרשת הבהרה לגבי הכרה ותעוד רפואי נוסף.

עם זאת, מעיון בתיקו הרפואי המלא עולים הדברים הבאים: הליקוי בעמוד השידרה הצוארי החל לפני תאונת הדרכים בה היה מעורב, לאחר ששמש כ-9 שנים כסקיפר; המערער חזר והתלונן במהלך שנת 2011 פעמים רבות על כאבים והגבלה בתנועות הצואר; בדיקות ההדמיה הדגימו נזק בחוליות C5-6, C4-5 בעמוד השידרה הצוארי.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

לא מצאנו כל טעם שלא לקבל קביעה זו. אכן המומחה הסכים כי הליקוי קדם לתאונת הדרכים, אך הסביר מדוע הוא אינו סבור שהליקוי כפי מצבו בשנת 2011 הוא תולדה של תנאי העבודה.

סוף דבר – הערעור נדחה.

ביום 18.12.2022, הגיש המומחה חוות דעתו, שבה השיב לשאלות בית הדין כלהלן – שאלה – האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ובין הליקוי בו לקה או החמרתו? כאמור, על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי, יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על התפתחות הליקוי או החמרתו, דהיינו יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.

שאלה – ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית - האם בעקרו של דבר ניתן לומר, כי המחלה של התובע עקב עבודתו נגרמה או הוחמרה על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה או החמירה גם כן את מחלתו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

לתובע ארועי תאונה רבים, חלקם תאונות אישיות (1990 נפילה בבית), חלקן תאונות דרכים אשר לא ידוע אם מי מהן מוכרת כתאונת עבודה (30.6.97, 8.2004, 5.2008, 7.2012, 7.2020).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים, החלטנו לדחות את התביעה.