קשר סיבתי בין תאונת עבודה לליקויים בידיים ובצוואר

הנתבע הכיר בפגימות מסוג חבלת ראש ושריטות ביד שמאל כתוצאה של תאונת העבודה ודחה את האבחנות בגין ליקויים נוספים – ליקוי ראיה, כאבי צואר, פגיעה נפשית, ליקוי בפה ולסת, ליקוי שמיעה וטינטון – בנימוק שאין קשר סיבתי בין תאונת העבודה לליקויים.

די בכך שיש תעוד להופעת כאב צואר לאחר הארוע התאונתי ובסמיכות לו ושיש תעוד לפגיעה פיזיולוגית בעמוד השידרה הצוארי – כדי להביא לקבלת התביעה בנקודה זו. בהמשך, כך טוען התובע, יוכלו הועדות הרפואיות לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הנכות ובאיזו מידה קיים קשר שכזה.

...

על יסוד האמור, נדחית התביעה להכיר בפגימות מסוג ליקוי שמיעה וטנטון.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעה בכל האמור בליקוי שמיעה וטנטון – נדחית.

1993 NOV DEC; 21(6); 854-60? השאלה: האם נכון כי לפי עבודה זו שבדקה את הקשר בין סוגי ספורט שונים והתפתחות פריצות דיסק בעמוד שדרה הצוארי והמתני, הקשר החיובי היחידי שנימצא בין עיסוק בספורט לפריצת דיסק בעמוד השידרה הצוארי היה בעסוק של הרמת משקולות חופשיים? האם נכון כי מדובר בסוג ספורט הזהה במאפייניו להרמת משאות בידי התובע במהלך עבודתו? האם נכון כי לפי עבודתם של – SIM J, LACEY RJ, LEWIS M. THE IMPACT OF WORKPLACE RISK FACTORS ON THE OCCURRENCE OF NECK AND UPPER LIMB PAIN; A GENERAL POPULATION STUDY.

ב"ל (נצ') 46716-12-14 שאדי סמעאן – המוסד לביטוח לאומי, שם קבע מומחה בית הדין כי: "עקב הספק לגבי שיעור העומס האפשרי של עבודות החציבה במכשיר רוטט, למען הדיון מתייחס כאילו קיימת סבירות מעל 50% לקיום קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי בצואר, אם כי הח"מ מציין כי סביר שעבודה זו לא היתקיימה בכל יום או לאורך שעות רבות". שם דובר על עבודה ברטט בהקף קטן בהרבה מהמקרה שלנו.

הארוע תועד כתאונת עבודה עם פגיעה בכתף שמאל.

הוא מתבסס בבקשתו על כך שבית הדין נעתר לבקשותיו למנות מומחים נוספים קודמים בהליך כאן, ובהנתן שבהליכים אחרים נקבע קיומו של קשר סיבתי והליקוי בצואר הוכר כפגיעה בעבודה.

...

בנוסף אנו קובעים שחוות דעתם של ד"ר דן צין וד"ר אלון קובו אינן פגומות ביסודן והן גם לא חסרות משקל.

בנסיבות אלו, לא מצאנו שהמקרה של התובע מצדיק למנות מומחה רפואי נוסף, רביעי במספר.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית בכל הנוגע לליקוי בצוואר.

(בקשת התובע להפנות שאלות הבהרה למומחה בתחום אא"ג) (בקשות הצדדים להפנות שאלות הבהרה למומחה בתחום הפסיכיאטריה) התובע נפגע בעבודה ביום 14.8.20 והארוע הוכר כתאונת עבודה.

הנתבע הכיר בפגימות מסוג חבלת ראש ושריטות ביד שמאל כתוצאה מתאונת העבודה, ודחה את האבחנות בגין ליקויים נוספים – ליקוי ראיה, כאבי צואר, פגיעה נפשית, ליקוי בפה ולסת, ליקוי שמיעה וטינטון – בנימוק שאין קשר סיבתי בין תאונת העבודה לליקויים.

...

אין לאפשר לתובע לתקן את גרסתו בנוגע לתלונת הטנטון באמצעות הסתמכות על רישום התלונה אצל רופא פרטי במועד מאוחר.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת שדין הבקשה להתקבל בחלקה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת שדין הבקשה להתקבל במלואה.

רקע כללי ועובדתי: התובע הגיש תביעה להכיר בליקוי בצואר ובכתף ימין כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) ולהורות לנתבע לשלם לו דמי פגיעה עבור התקופה שמיום 25.10.21 ועד ליום 29.11.21.

לנוכח האמור מונה ד"ר עידו ציון כמומחה רפואי מטעם ביה"ד (להלן – המומחה) לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה מיום 30.8.21 לליקויים הנטענים.

השאלות שהועברו למומחה היו כדלקמן: מהו הליקוי של התובע בצואר ובכתף ימין כעולה מהחומר הרפואי שלפניך? האם קיים קשר סיבתי (גרימה או החמרה) בין הארוע מיום 30.8.21 לבין הליקוי ממנו סובל התובע בצואר ובכתף ימין? על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי, יש צורך בסבירות של מעל 50% כי הארוע השפיע במידה זו או אחרת על הופעת הליקויים או החמרתם, דהיינו יותר סביר לקבוע שהארוע השפיע על הופעת הליקויים או החמרתם, לעומת המצב ההפוך שהארוע לא השפיע.

אי נוחות בידיים התפתחה בהדרגה עפ"נ היום הבא.

...

לפיכך, נוכח המשקל המיוחד הניתן בבית הדין לחוות דעת המומחה היועץ הרפואי המתמנה מטעם בית הדין ומשמדובר בשאלה שהיא בשיקול דעת רפואי, לא מצאנו כל טעם משפטי המצדיק להתערב במסקנות המומחה.

סוף דבר: על יסוד המפורט לעיל, מצאנו לקבוע כדלקמן: הפגימה בכתף ימין מוכרת כפגיעה בעבודה.

התביעה ביחס לפגימה בצוואר נדחית.

התובע הגיש את התביעה שלפניי כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא להכיר בליקויים בידיו, בצוארו ובגבו כפגיעה בעבודה לפי תורת המקרוטראומה.

לפי התובע הוא נבדק בעבר על ידי ועדות רפואיות של המוסד ושל משרד הבטחון בקשר לתאונות אחרות שארעו לו בעבר והן מצאו שלא נותרה בצוארו נכות מתאונות אלה.

אשר לסוגיית הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקוי בצוארו עמדתי היא שעלה בידי התובע להוכיח שקיים קשר סיבתי בדרך של החמרה וזאת כעולה מחוות דעת המומחה.

...

אלא שהכרעה מפורטת בעניין זה ניתנה במסגרת החלטתי מיום 8.11.2023, ואין לי אלא לשוב על הקביעות בה ועל ההפניות לפסיקת בית הדין הארצי שהכירה בכך שהזזות תכופות ותדירות של הצוואר, גם בטווח תנועה רגיל, יכולה להוות תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

אך דין הטענה להידחות שהרי מסקנת המומחה מבוססת על חזרתיות התנועות, תדירותן ועל הצורך בהגעה לסוף טווח התנועה ואלו מבוססות על העובדות שנקבעו ועל הצפייה בסרטון המדגים את צורת הנהיגה של התובע.

לנוכח כל האמור ומשלא מצאתי בטענות המוסד טעמים לסטות מהאמור בחוות הדעת יש להכיר בקיומו של קשר סיבתי בין החמרת הליקוי בצווארו של התובע לבין תנאי עבודתו, ובהקשר זה בלבד דין התביעה להתקבל.