קשר סיבתי בין תאונת דרכים לתסמונת התשישות הכרונית

מבוא וטענות הצדדים לפניי תביעה שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בגין ניזקי גוף שנגרמו לטענת התובע ס. ס. (להלן: "התובע") בתאונת דרכים שארעה ביום 28.2.17 (להלן: "התאונה").

היא אינה חולקת על עצם קרות התאונה, אלא חולקת על הנזק והקשר הסיבתי בין הארוע לנזק הנטען.

תיסמונת פיברומיאלגיה (Fibromyalgia) או תיסמונת תשישות כרונית (Chronic Fatigue Syndrome), הכוללות כאבים או עייפות: (1) ברמיסה, בלא הפרעות בתיפקוד 0% (2) עם סימנים קליניים הגורמים להפרעה קלה בתיפקוד 10% (3) עם סימנים קליניים בחומרה קלה, כמו כן קיימת הפרעה בינונית בתיפקוד 20% (4) עם סימנים קליניים בחומרה בינונית, כמו כן קיימת הפרעה ניכרת בתיפקוד 30% .

...

עוד טענה הנתבעת, כי אין להשיב לתובע את האגרות ששילם בגין בקשות שהוגשו, וכי לא ברור מדוע שילמה ב"כ התובעת לעדים מעבר לנדרש עת הוסיפה לסכום שנפסק מע"מ. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כדלקמן: יש מקום להורות על ניכוי תשלום תכוף בו נשאה הנתבעת בסך 10,000 ₪.

אין מקום להחזר הוצאות בקשות שונות במהלך ההליך ושכ"ט שניתן כולל בתוכו עלויות אלו, לפיכך דרישה זו נדחית.

סוף דבר: נוכח האמור לעיל, על הנתבעת לפצות את התובע, כדלקמן: הפסד שכר לעבר - 120,000 ₪ הפסד השתכרות עתיד - 420,000 ₪ עזרת צד ג' עבר ועתיד - 25,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד - 15,000 ₪ כאב וסבל - 33,994 ₪ ______________________________________________________ סה"כ 613,994 ₪ ניכויים 10,000 ₪ ______________________________________________________ סה"כ לאחר ניכויים 603,994 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של 603,994 ₪ לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד כחוק, החזר אגרה, החזר שכר טרחת עד בסך 700 ₪ והחזר שכר טרחת עד נוסף בסך 750 ₪ בכפוף להצגת חשבונית.

המדובר בתסמונת "חמקמקה"-שאין חולק כיום על עצם קיומה, אך היא שנויה במחלוקת לגבי הגורמים לה והשלכותיה-תיסמונת אחות לתיסמונת התשישות הכרונית ("מחלת היאפים"), אם כי שונה ממנה.

בפני ד"ר אייזנברג הוצגו מסמכים רפואיים של התובעת לפני התאונה, אך המומחה השיב כי כל אחד מהמסמכים מצביע על כאב מקומי, שאינו קשור בתסמונת, אך הדברים יכולים להוות אינדיקציה שלתובעת הייתה נטייה לפתח כאב כרוני – ראה לדוגמה נ/1 מיום 28/1/00, שם נכתב כי התובעת מתלוננת על כאבים בזרוע שמאל בעיקר בלילה.

היה זה פרופ' טישלר שאיבחן ביום 2.1.04 כי התובעת סובלת מהתסמונת, אך אותו פרופ' טישלר פרסם מאמר בו הביע דעתו שאין לבסס קשר סיבתי בין תאונת דרכים לבין התפרצות המחלה, ויש להניח כי בשל כך, הסתפק אך באיבחון התובעת ולא התיימר לקבוע את הסיבה להתפרצות התיסמונת.

...

לטעמי, הכף נוטה לכך שהתאונה היא שגרמה להתפרצות תסמונת הפיברומיאלגיה אצל התובעת, ואזכיר כי לצורך מאזן ההסתברות במשפט אזרחי די ב– 51% סיכוי –וראה דעת הרוב בע"א 1639/01 מעיין צבי נ' קרישוב, פ"ד נח(5) 215 (2004) למסקנה זו אני מגיע, בהתחשב במשקל שבית המשפט נותן ברגיל לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, בהתחשב בכך שקיימת אסכולה לפיה התסמונת יכולה להתפרץ עקב טראומה גופנית, ובהיתחשב בכך שנראה כי התסמונת התפרצה אצל התובעת בחלוף כשנה או קצת למעלה משנה לאחר התאונה, אם כי אובחנה רק בחלוף כשנתיים.

סיכומו של דבר, וגם בהתחשב בכך שחלק מהטיפולים ניתן לקבל במסגרת קופ"ח, שאני אעמיד את הפיצוי הכולל עבור כל דרישות התובע בראשי נזק אלו, כולל הוצאה עבור רכישת משככי כאבים, תרופות וויטמינים שונים על סכום גלובאלי לעבר ולעתיד של 80,000 ₪.

סה"כ ניכויים: 1,179,000 ש"ח. סה"כ מגיע לתובעת: 1,142,000 ש"ח. סוף דבר אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הסך של 1,142,000 ש"ח (מליון מאה ארבעים ושניים אלף) וכן שכ"ט עו"ד בסך של 13% בצירוף מ.ע.מ. והחזר אגרת בית משפט.

הקושי הכפול נובע מכך שהתלונות האופייניות לפיברומיאלגיה עשויות להתאים לתסמונות אחרות, כגון תיסמונת התשישות הכרונית (הידועה בשם "מחלת היאפים"), והאיבחון אינו מתבסס על ממצאים אובייקטיביים או פתולוגיים אלא על תלונות סובייקטיביות בלבד.

הקשר הסיבתי בין התפרצות תיסמונת הפיברומיאלגיה וחבלה כגון טראומה שנגרמת בתאונת דרכים שנוי במחלוקת בין המומחים הרפואיים העוסקים בתחום.

...

ובשים לב לשיעור נכותו האורטופדית ועסוקו בארבעה מקומות עבודה שונים והחזרה המהירה לעיסוקיו אלו (צורף אישור מחלה עבור 6 ימים הסמוכים לתאונה, ר' נ/1), לא שוכנעתי לפצותו בראש נזק זה. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד: התובע בסיכומיו טוען כי נגרמו לו הוצאות רבות וניכרות עבור תשלומים לטיפולים הרבים והשונים שעבר לרבות תרופות ונסיעות מוגברות וטיפולים הוליסטיים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת הרפואיות, עדות התובע (בעמ' 9 לפרוטוקול) וכלל המסמכים הראיות, ובאשר מדובר בנזק מיוחד לעניין העבר המחייב ראיה של ממש לשיעור ולצורך, בשים לב כי התובע עבר טיפולים רפואיים בקשר עם מצבו הרפואי שבעמוד השידרה הצווארי בעבר, וכי בהתאם לחוות הדעת האורטופדית יש לקשור 2% מתוך 5% הנכות לתאונה, יפוצה התובע בראש נזק זה בסך של 5,000 ₪, נכון להיום, כמוצע.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, המסמכים הרפואיים, שיעור הנכות הרפואית, העדר אישפוז ובהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו – 1976, שוכנעתי לפצות את התובע בראש נזק זה בסך של 10,000 ₪, נכון להיום בהתייחס לנכות בתחום האורטופדי.

השאלה העיקרית השנויה במחלוקת הינה שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין תסמונת התשישות הכרונית Chronic Fetigue Syndrom (להלן: "CFS" או "התסמונת"), בה לקה התובע, בסמוך לאחר התאונה.

בעניינינו, לאור משקלם המצטבר של העבודות והמאמרים המדעיים, המצביעים על קשר אפשרי בין פגיעה בתאונת דרכים לבין התפתחות תיסמונת העייפות הכרונית (ראה סקירת הספרות בחוות דעת ד"ר רהב וכן ת/6 ות/8), ביחד עם סמיכות הזמנים בין התאונה להתפתחות הסימפטומים האופייניים, ראיתי לקבל עמדתה וחוות דעתה של ד"ר רהב כי ההסתברות הגבוהה ביותר הנה כי התאונה היא שגרמה להתפתחות התיסמונת ולא הגורמים האחרים דוגמאת הלחץ בעבודה (עמ' 50 לפרוטוקול).

...

אין בידי לקבל טענת הנתבעות כי מדובר היה בתאונה קלה וחסרת משמעות.

בנסיבות העניין, אין בידי לקבל טענתן החלופית של הנתבעות כי יש מקום לכמת את תרומת התאונה אל מול תרומת הגורמים האחרים להתפתחות התסמונת וכי נוכח הסיבתיות העמומה, יש להחיל את הילכת ע"א 7375/02 בי"ח כרמל ואח' נ' עדן מלול, תק-על 2005 (1) 4239 (להלן: הלכת "עדן מלול"), באופן שהתובע יפוצה באופן יחסי, בגין תרומת התאונה להתפתחות התסמונת, אותה מבקשות הנתבעות להעריך, בשיעור של 51%.

אין בידי לקבל טענת הנתבעות כי הפניה לרופא התעסוקה והבקשה להפחית היקף העבודה לחצי משרה, כמו גם הפסקת העבודה, בשלב מאוחר יותר, נעשו ביוזמת התובע, על מנת לשפר את עמדתו בהליך המשפטי.

התובע היטיב להסביר זאת בעדותו: "אני עוזר לעצמי קודם כל, לבריאות שלי, כי זה מה שחשוב לי. כאשר עבדתי במשרה מלאה, אז הדרישות היו בהתאם. ברגע שעברתי לחצי משרה, באופן רישמי, אז הדרישות מעצם העניין שאני באופן רשמי בחצי משרה, הן גם פחתו. בשנתיים האלה, לא הצלחתי לעבוד חצי משרה. מבחינה כלכלית, אתה מקבל משכורת, זה היה קוסם לי לקבל במצב שלי, משכורת, אבל אחרי שנתיים כשראיתי שאין שיפור וראיתי שהמאמצים שלי, בגלל היחס הטוב, מבחינתם, אז יחס גורר יחס, ניסיתי והמאמצים שלי גרמו לי להרגיש עוד יותר לא טוב ואז ראיתי שאני לא יכול להמשיך. אחרי שהלכתי לד"ר פריד שהוא כל הזמן המליץ לי לא לעבוד בעבודה עם לחץ. הלכתי לרופא שלי ועם ההמלצה של הרופא שלי לעבוד בחצי משרה, החלטתי ללכת לרופא תעסוקתי. ד"ר פריד המליץ לי" (עמ' 22 לפרוטוקול).

בנסיבות העניין, אין בידי לקבל טענה זו. גב' אבידן, חשבת החברה, ציינה בתצהירה אשר נערך ונחתם טרם הפסקת עבודתו של התובע, כי: "אם תופסק עבודתו של גיא בחברה, יועברו לו כל הזכויות שהצטברו עד היום בפוליסת ביטוח המנהלים (ביטוח חיים, תגמולים, אובדן כושר עבודה ופיצויי פיטורין)...

יחד עם זאת קבעה הועדה לתובעת נכות נוספת בשיעור של 20% לצמיתות וזאת לאחר שאובחנה התובעת כמי שסובלת "מכאבים בשריר ודלקת בשריר כולל פיברומיאלגיה" לפי תקנה 92 (ג) לתקנות וזאת בגין "תיסמונת פיברומיאלגיה או תיסמונת תשישות כרונית הכוללת כאבים או עייפות, עם סימנים קליניים בחומרה קלה. כמו כן קיימת הפרעה בינונית בתיפקוד". טענות הנתבעת בבקשתה דנן, עותרת הנתבעת לסתור את קביעת הועדה ביחס לאחת ממסקנותיה, דהיינו בנוגע לקביעת הועדה בדבר קיומה של נכות צמיתה לתובעת בשיעור של 20% עקב תיסמונת הפיברומיאלגיה.

הבאת ראיות לסתור תותר גם בשל העידר היתייחסות של ממש בהחלטת הוועדה לנושא קרדינאלי, כך לדוגמא, הקשר הסיבתי בין התאונה למצב היום (רע"א 6547/04 גונן נ' דולב חב' לביטוח בע"מ).

בפרק "בדיקה" נימקה הועדה את קביעתה כדלקמן (כך במקור, ס.ח'): "מעיון במסמכים: עברה תאונת דרכים ב 2019 מאז כאבים בכל הגוף. נבדקה ע"י ראומטולוג, אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה. הפוסקת עיינה בחוו"ד ד"ר מוחמד (חוות הדעת, ס.ח') וגורג חביב. לא ניתן לשלול קשר סיבתי". הינה כי כן, בנימוק קביעתה, סמכה הועדה את החלטתה ובעיקר בשאלת הקשר הסיבתי על  חוות דעתו של ד"ר מוחמד עדאוי שקבע לתובעת נכות ראומטולוגית צמיתה בשיעור של 20%.

...

סוף דבר משכך, בנסיבות אלה ומן הטעמים המפורטים לעיל, באתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את בקשת הנתבעת, ככל שהיא מבוססת על הנימוק השני ולקבלה מחמת הנימוקים הראשון והשלישי, כך שמסקנתי הסופית הנה לקבל את הבקשה ולהורות על מינוי מומוחה רפואי בתחום הראומטולוגי.

הבקשה מתקבלת.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪, אשר ישולמו בסוף ההליך.